נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
"זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה. זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים של כפייה וחובה."
ציטוט זה מיוחס לאלברט איינשטיין, פיזיקאי וממציא תורת היחסות, אדם שמזוהה באופן מוחלט ואוניברסלי עם גאונות ויצירתיות אנושית. איינשטיין מרמז כאן לשיטות ההוראה המקובלות בבית הספר ומתאר אותן לא רק כלא יעילות, אלא אף ככאלה הפוגעות בלמידה.
גישה דומה לזו שמציג איינשטיין כלפי שיטות ההוראה המקובלות במסגרות חינוך מופיעה גם אצל הוגים ואנשי חינוך ידועים כמו ג'ון דיואי, קרל רוג'רס ופאולו פריירה. אולם, אף שהוגים ומלומדים חשובים בעבר כבר העלו את הטענה על שיטות לימוד לא יעילות, שיטות ההוראה בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה (באקדמיה) לא השתנו הרבה עם חלוף השנים. ועל אף שהשיח של "למידה משמעותית" תפס לו אחיזה במערכת החינוך, מרבית התלמידים בבתי הספר אינם מוצאים עניין או הנאה בלמידה רוב הזמן, ואינם ממצים את הפוטנציאל היצירתי שלהם.
כל זה אינו אומר שילדים אינם רוצים ואינם יכולים ללמוד אם נאפשר להם. הפרופ' סוגאטה מיטרה מביה"ס לחינוך של אונ' ניוקאסל הוכיח בניסוי שדה מפורסם שלו, שילדים באזורים נחשלים בהודו יכולים ללמוד להפעיל בעצמם מחשבים בלי שאיש הסביר להם כיצד לעשות זאת. אם כן, הייתכן שבית הספר הוא מוסד שמדכא יצירתיות ולמידה? האם כל זה אומר שאיננו זקוקים למורים או לבתי ספר? לא בהכרח.
חשוב לציין שאף אחד מההוגים ואנשי החינוך שהזכרנו כאן לא קורא לביטולו של בית הספר או של תפקיד המורה, אלא רק לשינויים שיש לבצע בהם. מורים יכולים להמשיך לשחק תפקיד חשוב ומרכזי בחינוך דווקא על ידי כך ש"יזוזו הצידה" ויתנו לתלמידים שלהם לעמוד במרכז הבמה ובאור הזרקורים של הלמידה.
נראה שכדי להתאים את עצמם לעידן שבו אנו חיים, על המורים והמורות להשתנות ולעשות שימוש בשיטות חדשניות להוראה ולמידה שבמרכזן נמצאים הלומדים. גישות אלה מייצרות את מה שידוע כ"למידה משמעותית".
"יוטגוגיה" (Heutagogy) הוא מונח חדש יחסית בעולם החינוך, שהוטבע בשנת 2000 על-ידי החוקרים כריס קניון (Chris Kenyon) וסטיוארט הייס (Stewart Hase). ניתן לתרגם לעברית יוטגוגיה כ"למידה מוכוונת-עצמית", כ"למידה שמוכוונת על ידי הלומד", כ"למידה מכוונת על-ידי העצמי" או פשוט "למידה עצמית".
עם זאת, יש להבחין את היוטגוגיה ממושג דומה – "אוטודידקט". האחרון הוא אדם שלומד בעצמו, ללא מסגרת וללא מורה. לעומת האוטודידקט, שלומד לבדו, היוטגוגיה מתבצעת תמיד בהכוונת או יוזמת מורה, שמלווה (גם אם רק "מאחורי הקלעים" או "ברקע") את תהליך הלמידה העצמית של הלומד.ת.
יוטגוגיה היא למידה שמוכוונת על ידי הלומד, כשבמרכזה עומד חופש הבחירה של הלומד/תלמיד, החופשי לבחור מה הוא רוצה ללמוד, איך הוא רוצה ללמוד, ומה מטרת הלמידה שלו. כלומר, הלומד הוא האחראי העיקרי על הלמידה שלו. יחד עם זאת, למידה יוטגוגית היא למידה עם מורה, שתפקידו יכול להיות מרכזי יותר (מדריך, מכוון, מייעץ) או פחות (מסייע, נוכח בלבד).
מה שחשוב להבין הוא שהגישה אינה באה להחליף או לבטל את מערכת החינוך, ויכולה בהחלט לפעול גם בתוך מסגרות החינוך הקיימות היום. בנוסף, היוטגוגיה מייצרת למידה משמעותית, בהיותה רלוונטית ללומד (שבוחר בעצמו את נושא הלימוד בד"כ), ובהיותו פעיל במהלך הלמידה.
היוטגוגיה מותאמת במיוחד לחיים היום בעידן המידע, כאשר מידע רב ואף קורסים שלמים זמינים לתלמידים וסטודנטים באינטרנט. חוץ מליווי תלמידים הלומדים קורס מקוון באינטרנט, דוגמה מובהקת של יוטגוגיה היא "עבודת חקר", שבמהלכה התלמיד בוחר נושא שמעניין אותו, מאתר מקורות מידע, וכותב טקסט בנושא אותו בחר – כל זאת באופן עצמאי, ובהדרכת המורה. דוגמה שלישית של יוטגוגיה היא הכנת "פרויקט" (אומנותי או הנדסי) עליו התלמיד עובד בהנחיית המורה.
יוטגוגיה קשורה גם להעצמה של הלומד, מכיוון שהיא מיועדת לפתח את האוטונומיה ותחושת המסוגלות-העצמית שלו. היוטגוגיה קשורה לתחושות ורגשות חיוביים כמו תשוקה והנאה של הלומד מתהליך הלמידה, וזאת מכיוון שהיא מתחברת למוטיבציה הפנימית של הלומד.
היוטגוגיה מיועדת "לתת חכה ולא דגים" – היוטגוגיה אינה מכוונת רק ללמד, אלא בעיקר "ללמד איך ללמוד". במילים אחרות, היוטגוגיה מכוונת לתת ללומד לא רק ידע, אלא כלים של חשיבה ולמידה, וכך לפתח אצל הלומד את כישורי הלמידה שלו.
למורה תפקיד חשוב ביוטגוגיה, וזה קשור ל"רפלקציה" – חשיבה משותפת על תהליך הלמידה עצמו, שהתלמיד עושה יחד עם המורה, ומהווה גם היא חלק חשוב מהתהליך.
בבסיסה, גישת היוטגוגיה מבוססת על האמונה או ההנחה שבני אדם מעוניינים ומסוגלים ללמוד ולחקור מרצונם הפנימי, שיש בהם סקרנות טבעית וחדוות-למידה אותנטית. ואולם, הגישה לא מוותרת על חשיבות ההיבט החברתי-בינאישי בלמידה (הקשר מורה-תלמיד), ובכך כאמור היא שונה מלמידה אוטודידקטית, שנעשית באופן יחידני.
ביוטגוגיה, לעומת זאת, המורה מציב ללומד מעין "מראה" על עצמו, וכך הוא מקדם חשיבה רפלקטיבית של הלומד על תהליך הלמידה האישי שלו.
יש לציין ששיטת הלימוד היוטגוגית אינה מתאימה תמיד, ואינה מתאימה לכל אחד. לרוב היא אינה מתאימה ללמידה של מיומנויות. בנוסף לכך, היא יכולה לאתגר מורים שמעדיפים את שיטות הלימוד המסורתיות. היא גם יכולה לאיים על ארגון או מוסד חינוכי, שהתרבות הארגונית שלו היא כזו המתקשה לבצע שינויים או לאמץ לתוכה חידושים ויוזמות. כאן תוכלו למצוא עצות כיצד לפתח בבית הספר "תרבות ארגונית של למידה".
ועוד הערה חשובה: כאשר התלמיד עובר ללמוד בשיטה של יוטגוגיה, תפקיד המורה משתנה גם הוא באופן דרמטי. על המורה לפנות מקום לתלמיד ולאפשר לו לקחת אחריות על הלמידה שלו שהיא תהיה משמעותית.
כדי לסייע ללמידה כזו להתקיים על האדם לפעול באווירה שמאפשרת לטעות ולתעות במהלך הלמידה. לפיכך, תפקיד המורה בתהליך היוטגוגי אולי נראה זניח ממבט ראשון, אך למעשה הוא מאתגר ומורכב מאוד, וזאת מכיוון שהוא/היא האחראי/ת על יצירת, שימור וויסות ה"אקלים" המיטבי, שיאפשר לתלמיד ללמוד בדרכו שלו.
