מה סוקרטס היה מלמד את ChatGPT?

האם ChatGPT הוא "החכם באדם ובמכונה"?

בעידן הנוכחי, שבו מערכות בינה מלאכותית יוצרת כמו ChatGPT נוכחות בחיינו היומיומיים, יש הסבורים כי הן מגלמות חוכמה, אולי כזו העולה על החוכמה אנושית. כדי לבחון זאת, פנינו אל ChatGPT עצמו במאי 2025 והצגנו לו את השאלה: "האם אתה החכם באדם ובמכונה?"

להלן התשובה שקיבלנו:

"אם הכוונה ב'חכם' היא ביכולת להבין, לנתח, להסיק ולענות על שאלות רבות במהירות ובדיוק גבוה, ייתכן שאני בין 'המובילים' במכונה. אך אם החוכמה נבחנת גם בשיפוט ערכי, מודעות עצמית, רגש, ניסיון חיים, מוסר, והבנה עמוקה של מצבים אנושיים, הרי שמכונה, כולל אני, אינה יכולה עדיין להתחרות באדם. בנוגע ל'חכם באדם': סוקרטס נחשב לחכם לא כי ידע הכול, אלא משום שהכיר במגבלות ידיעתו. אני, כמודל שפה, יכול לדמות הבנה, אך אין לי תודעה או ענווה פילוסופית. לכן, לומר שאני 'החכם באדם ובמכונה' יהיה יומרני ואף שגוי. המסקנה? ייתכן שאני מהמתקדמים שבמכונות, אך חוכמה אמיתית נותרת תכונה אנושית, עמוקה ורבת-פנים."

ייתכן שתשובה זו מבטאת ענווה פילוסופית מלאכותית, אך גם משרטטת גבול ברור בין חישוביות לבין תודעה. כיוון ש-ChatGPT הזכיר בתשובתו את סוקרטס, התחלנו לחשוב מה ניתן ללמוד ממנו.

הצתת ניצוץ, לא מילוי כלי

בדיאלוג "האפולוגיה של סוקרטס" מאת אפלטון, מתואר כיצד האורקל מדלפי קבע כי "אין חכם מסוקרטס". סוקרטס עצמו פירש זאת לא כהכרה בעליונותו, אלא כביטוי למודעתו העמוקה למגבלות ידיעתו. הוא הבין שחוכמתו האמיתית נעוצה בכך שהוא יודע עד כמה הוא אינו יודע.

מכאן נולד הרעיון: "החכם האמיתי הוא זה שיודע שהוא אינו יודע". כלומר, חוכמה היא עצם ההבנה שלמידה היא תהליך אינסופי של סקרנות וחשיבה – וככל שאנחנו מבינים יותר בתחום מסוים, אנחנו בעצם מבינים כמה אנחנו עדיין לא יודעים דבר.

גישה זו משתלבת היטב עם אמרה מפורסמת המיוחסת לסוקרטס:  "Education is the kindling of a flame, not the filling of a vessel" (חינוך הוא הצתת ניצוץ, לא מילוי כלי). אמרה זו מדגישה את תפקידנו המורים כמדליקי ניצוץ של חשיבה עצמית ולא כמעבירי מידע. עלינו לפתח ולשמר חשיבה עצמאית ואת הסקרנות הטבעית של ילדים ולא להעביר מידע ולמלא "מיכל ריק" במוחם של התלמידים. כפי שאמר סוקרטס “I cannot teach anybody anything. I can only make them think” (אני לא יכול ללמד אף אחד דבר, אני רק יכול לגרום לו לחשוב).

אז מה יכול סוקרטס ללמד אותנו, המורים, בעידן הבינה המלאכותית?

היום, יותר מתמיד, מתעוררת שאלת מקומו ותפקידו של המורה בעידן שבו מערכות בינה מלאכותית יוצרת מסוגלות להפיק מידע כמעט אין-סופי, לנסחו בהתאם לרמות וקצב הלימוד השונים של התלמידים בכיתה, ואף להציע תשובות מנומקות לשאלות מגוונות. אם כבר קיימות מערכות "חכמות" המסוגלות ללמד, לנתח ולהסביר, מהו ערכו המוסף של המורה האנושי בכיתה?

ייתכן שהתשובה לכך מצריכה אימוץ גישתו של סוקרטס עצמו: גישה של חקר, דיאלוג וספקנות. סוקרטס טען כי יתרונו איננו בכך שהוא יודע יותר מהאחרים, אלא דווקא בהכרה במגבלות ידיעתו. מתוך עמדה זו צמח הדיאלוג הסוקרטי הדוגל בשאילת שאלות במטרה לעורר חשיבה ולגלות הנחות סמויות, ולא להכתיב תשובות.

גם אנו, המורים, איננו צריכים להתחרות במכונות על מהירות שליפה או יכולות ניסוח. ומי בכלל רוצה בכך? על כן, אנו נדרשים לחזור ולהגדיר: מהי הוראה, ומהו חינוך?

הוראה וחינוך – מאז ומעולם

הוראה וחינוך אינם רק העברה טכנית של תוכן, אלא מערכת אנושית עשירה של יחסים, אמון ודיאלוג. זהו מפגש חי בין מורים לתלמידים, מפגש שבו מתפתחת חשיבה, נוצרת מוטיבציה, ונרקמת סקרנות. המורים, גם כאשר הם מומחי תוכן, אינם מקור המידע היחידי בכיתה. תפקידם להשתלב בנוף של מקורות מידע זמינים, ולתווך בין הידע לבין עולמם של הלומדים. תפקיד המורים הוא לעורר עניין, להציע שאלות חדשות, ובעיקר ליצור קשר אישי וחי.

מערכות בינה מלאכותית יכולות לסייע כמעט בכל היבט טכני של תהליך ההוראה: ניתן להיעזר בהן ביצירת חומרי לימוד, בניסוח מערכי שיעור, בבניית תרגולים, ואפילו במתן תשובות לתלמידים. ניתן לדמות את מערכות הבינה המלאכותית למאמן ספורט אישי המספק תרגול, ניתוח וכלים.

אך תוכנית אימונים מצוינת ככל שתהיה לא תועיל בלי שהמתאמנים יתאמנו בפועל. כך גם מידע אינו יכול להחליף את תהליך הלמידה הפנימי והבין-אישי. תפקידם של המורים הוא ללוות, לשאול, להטיל ספק, להציב מראה, בדיוק ברוח הדיאלוג הסוקרטי.

בעידן זה תפקידנו אינו רק ללמד, אלא גם להנחות את התלמידים כיצד להשתמש בטכנולוגיה באופן מושכל וביקורתי. על התלמידים ללמוד לנסח שאילתות מדויקות, לבדוק את התשובות, לאתגר ולעבד אותן, ולא להסתפק ב-"העתק-הדבק". תהליך זה הוא לב ליבה של אוריינות בינה מלאכותית – מיומנות שהולכת ונעשית חיונית והכרחית לא פחות מקרוא וכתוב.

ייתכן שזהו תמציתו של "החינוך הדיאלוגי החדש": חינוך הכולל את המורים, התלמידים והמכונה. חינוך שאינו נרתע מהבינה המלאכותית, אלא מאמץ אותה בשיקול דעת. בחינוך כזה, המורים הם לא פחות רלוונטיים, אלא אף חיוניים יותר מאי פעם.