מחסור במורים? ההפך הוא הנכון

כמדי שנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת הודעה לתקשורת הכוללת נתונים מעניינים על עובדי הוראה. גם השנה הנתונים מתנגשים עם השיח הציבורי הקיים על המחסור החמור במורים.

האם באמת חסרים מורים במערכת החינוך? בואו נבחן את הנתונים ונגלה.

השיעור שאינו משקר

בחמש השנים האחרונות (תשפ"א–תשפ"ו) שיעור הגידול הממוצע במספר המורים, לאחר שמתחשבים בהיקפי הפרישה של מורים קיימים וההצטרפות של מורים חדשים, היה 3.4%. 

נתון זה גבוה בהרבה משיעור הגידול במספר התלמידים והכיתות שעומד על כ-2%. שיעור הגידול השנתי הממוצע במספר המורים היה גבוה יותר במגזר היהודי מאשר בערבי, והוא היה גבוה במיוחד בחינוך החרדי. יחד עם זאת, גם בחינוך הממלכתי היהודי שיעור הגידול במספר המורים היה גבוה משיעור הגידול במספר התלמידים. בחינוך החרדי מספר התלמידים גדל מהר יותר ממספר הכיתות. התופעה חוזרת על עצמה בכל שלבי הגיל.

נקודה נוספת שחשוב לשים לב אליה היא ששיעור הגידול במספר המורים היה תמיד גבוה יותר (למעט בחינוך היסודי במגזר הערבי) משיעור הגידול במספר המשרות המלאות.

עובדה זו מצביעה על ירידה הדרגתית בהיקף הממוצע של משרת מורה. נציין רק שנתוני 2026 אינם סופיים כי במהלך השנה נוספים מורים וגם שיעור המשרות המלאות גדל.

ירידה בהיקפי המשרה הממוצעים ניתנת לפירוש בשני אופנים מנוגדים. מחד, ייתכן שמדובר בירידת הנכונות של המורים לעבוד בהיקפי המשרה הקיימים. מאידך, ייתכן שבמספר המורים הקיים קשה לאפשר עבודה במשרה מלאה לכולם.

בשני המקרים עובדה זו, להערכתי לפחות, מצביעה על כך שאפילו אם יש תחושה מוצדקת של מחסור, המהלך הנכון מבחינה אסטרטגית הוא ליצור מציאות שתעודד מורים להגדיל את היקפי משרתם.

בד בבד, יש להקטין את הנשירה במהלך הלימודים במוסדות להכשרת עובדי הוראה – ובפרט את הפרישה לאחר ההצטרפות לבתי הספר.

הנתונים חושפים: האמת על המורים החדשים  

נתון מעניין נוסף הבולט בהודעה הוא העלייה במספר המורים החדשים שהצטרפו בשנה האחרונה למערכת החינוך. בשנת הלימודים תשפ"ו נוספו למערכת 21.5 אלף עובדי הוראה – למעלה מ-20%.

גם הנתונים על השכלת המורים ושיעורי ההתאמה למקצוע מצביעים על המשך מגמות השיפור בנתוני כוח האדם בהוראה. בולטת במיוחד העובדה שרק 3% מכלל המורות הערביות הן ללא תואר אקדמי. קרוב לוודאי שהמצב דומה בקרב המורות בחינוך הרשמי היהודי.

הנתונים האלה מוכיחים שהדיון בדבר הקשיים בתחום כוח האדם איתם מתמודדת מערכת החינוך פוסע בשבילים לא נכונים. בישראל אין כלל מחסור באנשים שעברו הכשרה להוראה. יש למעלה מ-200 אלף מורים פעילים ועוד עשרות אלפים, ואולי אפילו מעל 100 אלף, בעלי תעודות הוראה שאינם עובדים כמורים.

במקום לדבר על מחסור, צריך לנצל בתבונה וביעילות את כוח האדם הקיים. התשובה למחסורים נקודתיים וזמניים במורים אינה בנקיטת מהלכים כלל מערכתיים יקרים המתאימים במקומות מסוימים ובלתי רלוונטיים במקומות אחרים. התשובה היא מתן פתרונות גמישים וזמניים המתאימים לתנאים מקומיים.

כלומר, הבעיה היא לאו דווקא מחסור במורים אלא ניהול כושל של כוח האדם הקיים.

האם אפשר אחרת? בהחלט כן

הקטנת הנשירה של המורים הפעילים במערכת. שיעורי התמדה במקצוע, בנוסף לגידול במספר התלמידים, משפיעים מאוד על היקף הביקוש למורים חדשים. שיעור הפרישה של המורים בישראל נע בשנים האחרונות בין 4% ל-5%. רק חלק קטן מהמורים מגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק. התופעה של פרישה מוקדמת מהוראה רווחת גם בארצות אחרות. מדיניות, המשפיעה באופן ישיר או עקיף על שיעורי הפרישה מהוראה, היא כלי חשוב בהתמודדות עם מצבים של חוסר שווי משקל בין ביקוש להיצע של מורים, והיא נתונה במידה רבה בידי קברניטי המערכת.

סוגיה מיוחדת ובעלת חשיבות רבה בהקשר זה היא הנשירה הגבוהה של המורים הצעירים. מורים חדשים רבים פורשים בגלל הקשיים בפניהם הם ניצבים בשנים הראשונות לעבודתם. שני הקשיים העיקריים הם היקפי המשרה המצומצמים בשנתיים הראשונות לכניסתם להוראה, המובילים לשכר נמוך, ובנוסף היעדר תמיכה וליווי בהיקפים הדרושים.      

העלאת שיעורי ההצטרפות להוראה של בוגרי המוסדות להכשרת מורים. חשוב להפעיל מנגנונים יעילים של השמה המקשרים בין מוסדות להכשרת עובדי הוראה לבתי ספר.

הערכה ציבורית. גורם חשוב נוסף העולה מדברי מורים רבים כגורם לפרישה הוא חוסר ההערכה הציבורית לעבודה שהם מבצעים. חידוש הקמפיין הציבורי בסיסמה "מורה פעם, מורה לחיים" ופרסים כספיים גבוהים למורים מצטיינים יכולים להיות צעדים בכיוון של שיפור ההערכה למורים.

שיפור תהליכי ההסבה וההכשרה ממקצוע הוראה אחד בו יש עודף במורים למקצוע הוראה בו יש מחסור. כבר כיום מעל 50% מהמורים ה"חדשים" במקצועות המדעים, אנגלית ועברית בחטיבה העליונה הם למעשה מורים ותיקים שלימדו מקצועות אחרים. יש לבחון את האפשרות להגדיל אחוזים אלה, כל זאת כמובן בתנאי שמילוי מחסור במקצוע אחד לא ייצור מחסור במקצוע אחר.

יצירת "פנקס מורים". בישראל יש כיום עשרות אלפי נשים וגברים בעלי תעודות הוראה והסמכה להוראה שאינם עובדים כמורים. חלקם עובדים במקצועות אחרים וחלקם אינם עובדים כלל מסיבות שונות. חשוב ליצור מאגר מידע מעודכן בהסכמת המורים שיאפשר לכל מנהל.ת מוסד חינוכי, ו/או מנהל.ת אגף חינוך ברשות מקומית להתקשר ישירות למורה בעל הכישורים הנדרשים המתגורר בסביבה הקרובה או הרחוקה ולשכנע אותו לבוא ולמלא מקום באופן חד פעמי, חודשי או שנתי למספר שעות או למשרה מלאה.

עידוד מורים שפרשו מהוראה בהגיעם לגיל הפרישה לחזור וללמד. צעד זה עשוי להביא למערכת, על בסיס זמני, עשרות אלפי שעות הוראה.

עידוד מורים שפרשו מסיבות שונות לפני גיל פרישה לחזור להוראה. חלק מהמורים המצטרפים כל שנה להוראה הם בעצם מורים שפרשו. בישראל מדובר בחלק קטן יחסית, בין 1000 ל-2000 מורים מדי שנה. חשוב ביותר לעשות כל מאמץ כדי שמורים טובים שפרשו מהוראה ישובו ללמד.  

בין אם המחסור אמיתי או מדומה, עדיין צריך להתמודד עם זליגת המורים האיכותיים מהמערכת ולעשות את השינויים הנדרשים כדי להשאיר כוח אדם מקצועי ומיומן בתחום ההוראה.