שיחות אישיות - איך זה מרגיש מצד התלמידים?

שיחות אישיות זה נושא מאוד רגיש, ובתור תלמידה, גם די מרתיע. זה די מפחיד שהמחנך פתאום ניגש אליך ואומר "אני צריך לדבר אתך.” אבל בעצם, כל המצב הזה שגוי לחלוטין. זה לא צריך להיות כזה מצב מפחיד. הייתי רוצה שהמשפט הזה יהיה לי מוכר, אפילו משפט שאני אהיה רגילה לשמוע.

אנחנו שתי תלמידות, שנמצאות בחינוך העל יסודי (לקריאה נוספת עלינו ועל הסיבה שהחלטנו לכתוב למורים), וכמוכם, משתתפות בשיחות אישיות. השיחות האלו מראות על כוונה ואכפתיות מצד המורים, אכפתיות שקיימת שם תמיד, אבל לא תמיד מגיעה ומורגשת אצלנו. חשוב לנו לכתוב על הנושא הזה בגלל שהשיחות האישיות האלו, מתוכננות או לא, ארוכות או קצרות, גורמות לנו להבין שהמורים שלנו הם בסופו של דבר גם בני אדם.

משיחות עם מורים שונים הבנו שרובם מבינים את החשיבות של השיחות, אבל לפעמים מאמינים, למשל, שחשוב מאוד שהשיחות יהיו ארוכות, מתוכננות, ורשמיות. כל זאת, למרות שבסופו של דבר, כשאני מנסה להיזכר בשיחות האישיות הכי מוצלחות שהיו לי, הן לרוב לא מתוכננות, ולא רשמיות. זה לא באמת כל כך משנה כמה הן ארוכות - מכל השיחות שהיו לי עם המחנך שלי, יצאתי בתחושה, בסופו של דבר, טובה, שאכפת לו ממני. שאני חשובה לו. גם אם זו לא הייתה שיחה ארוכה, אפילו שיחה של חמש דקות, הן היו חמש דקות משמעותיות. גם אם השיחות האלו התקיימו במסדרון, או בקבוצה, זה לא גרע מהן. אני לא חושבת שצריך לשבת עם כל ילד מכיתת החינוך במשך שעה. אני יודעת שלמורים יש לו"ז עמוס: אתם צריכים לבדוק מבחנים, עבודות, לענות להורים, להיות בקשר עם המנהלים, אבל אפילו חמש דקות פה וחמש דקות שם, יכולות לעשות מבחינתנו הבדל משמעותי.

השיחות האלו באמת משמעותיות בשביל התלמידים – הן עוזרות לנו לשתף את המורים ומחזקות את הקשרים בין התלמיד למחנך או למורה. אבל בנוסף לכל הצדדים החיוביים של השיחות האלו, הן טומנות בחובן גם מספר בעיות שמורגשות מהצד של התלמידים. לכן החלטנו שכדאי לשקף לכם מספר דברים שחוזרים בהקשר לשיחות האלו:

• רשמיות: כפי שכבר נאמר, לא כל שיחה צריכה להיות מתוכננת ורצינית, גם שיחה ספונטנית יכולה להיות חשובה. דווקא מחוץ לשיעור, בלי חוצצים של סמכות, אני יכולה לקיים שיחה הרבה יותר טובה עם המורים שלי, אבל לחלקם יש נטייה דווקא להתעטף בסמכותיות ורצינות, ובמקום לדבר איתי בגובה העיניים, הם דווקא מדברים איתי בצורה מנומסת ומרוחקת. לי קשה להתחבר לבן אדם כזה, למרות שאני בטוחה שהכל נעשה מתוך כוונה טובה. נסו דווקא לדבר איתנו על תחומי עניין, ולא רק על הלימודים או על הציונים שלנו. בנוסף, צורה אחרת לקיים שיחה שתחזק את הקשר בינכם לבין התלמידים ותגלה לכם עוד עלינו, היא לדבר עם קבוצת תלמידים בהפסקה. תחשבו על זה כשיחה אישית קצת שונה.

נסו לדבר עם קבוצת תלמידים בהפסקה - מעין שיחה אישית קצת שונה

• אחד מתוך רבים: לכל תלמיד בכיתה יש חיים אישיים. כל אחד מאיתנו עובר דברים, גדולים יותר וגדולים פחות. על חלק מאיתנו זה ניכר בצורה בולטת, וחלק יותר מסתירים את זה, אבל זה לא אומר שזה לא שם. ברור לנו שלפעמים יש תלמידים מסוימים שזקוקים יותר מאחרים ליחס אישי או לעזרה, אבל גם לתלמיד בלי שום בעיות לימודיות או חברתיות, מגיע היחס הזה. לכל תלמיד מגיע יחס אישי, זמן והשקעה מצד המחנך או המורה, בלי קשר לשאלה האם הוא עובר משהו כרגע. השיחות יהיו מועילות לשני הצדדים גם אם כל מה שיקרה זה שתכירו אחד את השני קצת יותר טוב. אני יודעת שזה מאוד עוזר לי לדעת שיש מורה בבית הספר שמכיר אותי, שמעודכן במה שקורה איתי ושאני יכולה לסמוך עליו גם כששום דבר גדול לא קרה לי בזמן האחרון.

• אקטיביות אבל גם מרחב: גם אם תגידו בתחילת השנה (או לצורך העניין בכל שבוע) באופן מאוד ברור שאתם תשמחו לייעץ או לדבר עם התלמידים על כל עניין, אחוז מאוד קטן מהתלמידים שרוצים לדבר אתכם באמת יפנה אליכם. בשביל להחליט לפנות להתייעץ עם מורה צריך להודות בפני עצמך שאתה סומך עליו ומעריך אותו (ולפעמים זה יותר קשה ממה שזה נשמע), אתה צריך להודות בפני עצמך שאתה צריך עזרה, שאתה לא יכול להתמודד עם הנושא הספציפי הזה בכוחות עצמך, וצריך גם, בסופו של דבר, להודות בכל זאת בפני המורה - בכך שאתה מגיע אליו.
  לפעמים אני מאוד רוצה להתייעץ עם מורה מסוים בעניין כלשהו, אבל בגלל שאני לא מסוגלת להודות באחד מהדברים האלו בפני עצמי, או בפניו, אני לא עושה את זה. זו אחת הסיבות שבגללן חשוב להשתדל וליזום כמה שיותר שיחות כאלו. וגם במהלך השיחות האלו – חשוב ליזום ולשאול. לפעמים זה קצת מביך, ולא תמיד אני מרגישה בנוח לענות על כל שאלה, אבל זה לא אומר שאני לא מוכנה לדבר עם המורה הזה... אל תוותרו, כדאי לתת לנו קצת זמן. יכול להיות שהנושא הזה מביך את אותו תלמיד, למרות שהוא כן רוצה לדבר עליו, או שהוא פשוט צריך קצת זמן להיפתח.אם אתם רואים שהתלמיד לא מרגיש בנוח, כדאי פשוט לעזוב אותו ולנסות שוב לאחר כמה ימים. אם תשאלו תלמיד אם הוא רוצה לדבר על משהו, והוא יגיד "לא", נסו להבהיר שאתם רוצים לדעת מה קרה ולכן שתשמחו אם הוא יחליט לספר בהמשך, אבל שתכבדו אותו אם הוא לא רוצה לספר.

• שיתוף אישי: עוד דבר שיכול לעזור זה לשתף את התלמידים בתחושות שלכם, בדברים דומים שעברו עליכם - לנסות ולתת את תחושה שאתם סומכים עליהם. אי אפשר לצפות ממישהו לחשוף בפניך פרטים אישיים עליו, כשהוא לא יודע כלום עליך. נסו לתת לנו מקום להביע את עצמנו. 

בשיחות "בירור":

נסו לשבת, ולא לעמוד: ראשית יש סיכוי די טוב שאתם יותר גבוהים, מה שכבר יוצר תחושה קצת מאיימת, ושנית הישיבה שלכם תאפשר אווירה קצת יותר רגועה. אצלי לפחות, כשהבן אדם שמולי יושב ולא עומד, זה נותן לי תחושה שהוא מקשיב לי, ולא לחוץ לסיים את השיחה וללכת.

נסו לשקף לתלמיד את מה שקרה מהעיניים (היחסית אובייקטיביות) שלכם. תנו לו לתקן אתכם במקומות שבהם הוא חושב שאתם טועים. נסו לתת לו מקום לספר לכם את הסיבה שלו, אל תעצרו אותו ישר עם משפטים כמו "לא מעניין אותי", "לא אכפת לי מי התחיל" "וזה הופך את זה לבסדר?" וכדומה. נסו לתת לתלמיד לספר את מה שקרה מנקודת המבט שלו. חשוב לא לתת לו תחושה שאתם באתם לשיחה עם דעה מקובעת מראש, שאתם יודעים מה קרה, שאתם רק רוצים להבהיר לו מה דעתכם בעניין. נסו באמת להקשיב למה שיש לו לומר, ומדי פעם להנחות אותו עם שאלות כמו "אתה מרגיש שלא עשית שום דבר לא בסדר?" חשוב לא לומר את זה בטון מזלזל, אלא בטון מתעניין. אפשר אפילו להתייעץ עם התלמיד בנוגע לצעדים שלדעתו אתה צריך לנקוט. גם אם זה מפתיע, רוב התלמידים לא יאמרו שלדעתם הם היו לגמרי בסדר ולא צריך לתת להם שום עונש - ממקרים קודמים בכיתה שלי אני רואה שלרוב התלמיד יאמר ששני הצדדים היו לא בסדר, וכנראה באמת מגיע להם עונש. אל תנסו ללחוץ על התלמיד לומר בדיוק איזה עונש - קשה להעניש את עצמך.

ובאופן כללי
בסופו של דבר לא צריכה להיות יותר מדי התלבטות האם כדאי לדבר עם תלמיד. קשה לתאר כמה השיחות האלו משמעותיות בעיננו, וגם אם לפעמים הן קצת מביכות אותנו, השיחות בעיקר גורמות לנו להרגיש שאנחנו חשובים למחנך או למורה. יש כל כך הרבה דברים טובים שאפשר להרוויח משיחה אישית עם תלמיד, שבאמת שלא צריכה להיות התלבטות. גם אם בהתחלה זה קשה, או מביך, עם הזמן זה ישתפר, ועם השיפור בשיחות גם יבוא שפור ביחסים בין המורים לתלמידים.