ישראל במלחמה
במשך שנים צפיתי בסרטים, קראתי מאמרים ושמעתי סיפורים על מערכת החינוך הפינית, שהפכה למוקד עלייה לרגל של אנשי חינוך מכל העולם. כשהציעו לי לטוס לפינלנד, לכנס Slush, הכנס הטכנולוגי החשוב באירופה, היה לי ברור שהכנס הוא בסה"כ תירוץ בשביל לחוות ממקור ראשון את מה שכולם מדברים עליו, ולהבין האם התיאורים הכמעט אוטופיים משקפים את המציאות. להפתעתי, גיליתי שהמציאות החינוכית בפינלנד עולה על כל דמיון.
כשהגענו לפינלנד ביקשנו לראות בית ספר רגיל. כזה שלא מבקרים בו, שלא מצטיין במיוחד, שלא מסנן תלמידים ולא מכיל רק תלמידים ממעמד סוציואקונומי גבוה. בית ספר פיני ציבורי רגיל. וכך הגענו לבית ספר על-יסודי, עיוני, שמלמד 800 תלמידים לבגרות רגילה, בפרבר פיני טיפוסי ודי משעמם, שם ראינו את פנייה האמיתיות של מערכת החינוך הפינית. הנה 20 דברים שלמדתי מהמפגש הזה; חלקם מנוגדים לחלוטין לאינטואיציה או לאמונה שלי, וגרמו לי לערער על מה שחשבתי שאני יודע:
1.לכל מורה ממלכה משלו/ה
ניקו, מנהל בית הספר, פגש אותנו במסדרון וברך אותנו לשלום. הלו"ז שלו היה יחסית מלא והוא הזמין אותנו להצטרף לשיעור של פִּיה – מורה חייכנית לשוודית וגרמנית, עם ותק של כ-20 שנה ואנרגיות של בת 17. השיעור בגרמנית עמד להתחיל וחלק מהתלמידים חיכו ליד כיתתה של פִּיה. היא נכנסה לכיתה המסודרת והלכה לעמדת העבודה שלה, שהזכירה יותר משרד של סמנכ"לית בחברה גדולה, מאשר שולחן של מורה. לכל מורה בפינלנד כיתה משלו/ה, המעוצבת בהתאם לרוחו/ה. לכל מורה עמדת מחשב משוכללת, שולחן עבודה מרווח, כל הציוד הדרוש ומקום אחסון בשפע. כשהמורה מרגיש/ה בבית, האווירה נוחה והתלמידים מגיעים לממלכה הקטנה של המורה, בה כל הקסם מתרחש.
2. כל טכנולוגיה שמשרתת את הלמידה מתקבלת בברכה
לכל תלמיד בבית הספר מחשב או טאבלט משלו (שהביא מהבית או קנה במחיר מסובסד מבית הספר). על השולחנות של התלמידים לא היו כמעט ספרי לימוד, אבל פלאפונים כן. התלמידים בפינלנד לא רק שאינם מסתירים את הסלולרי, אלא מחכים להשתמש בו בשיעור. השימוש ברשתות חברתיות כמו גם באפליקציות אינטרנטיות הוא תדיר ונתפס כמסייע ללמידה. כך למשל, לא רק שלבית הספר יש עמוד פייסבוק משלו, המקשר אותו לקהילה (תלמידים, הורים, תושבים), אלא שלכל כיתה ולכל מקצוע לימוד המורים פותחים קבוצת פייסבוק בה התלמידים והמורים מעלים חומרים ומידע רלוונטי. המורים גם מתקשרים עם התלמידים דרך קבוצות וואטסאפ. כפי שהסבירה לי אחת המורות: "זו הדרך הטובה ביותר ליצור איתם קשר במהירות". המורים והתלמידים גם מעלים חומרי למידה וחוויות מהשיעורים ליוטיוב ולאינסטגרם. להפתעתי הרבה המורים אפילו מקבלים בברכה את השימוש בהודעות סנאפצ'אט במסגרת הלמידה!
בבית הספר נעשה גם שימוש ב"האנגאאוט" של גוגל (תוכנת שיחת וידיאו), שדרכה המורים מקיימים שיעורים ומפגשי ייעוץ מרחוק בימים בהם הם לא מגיעים לבתי הספר.
את השיעור פִּיה התחילה בתרגול בעזרת kahoot - אפליקציה ליצירת בחנים אינראקטיביים. התלמידים מיד התחברו וענו על החידון, והתוצאות הוצגו על הלוח בזמן אמת. התלמידים שטעו שאלו שאלות והמורה נתנה מענה לתלמידים והסבירה את מה שלא היה ברור. פִּיה עשתה שימוש כל כך פשוט ויעיל בטכנולוגיה שלרשותה, שתוך 10 דקות מתחילת השיעור היא ידעה בדיוק מה מצב הכיתה, מה הם הפערים שהיו בחומר ועל מה כדאי להתעכב. התלמידים נהנו מהתחרות והאנרגיות בכיתה היו של משחק יותר מאשר של מבחן.
3. כשיש אינטרנט זמין התלמידים בורחים לדברים אחרים. אז מה?
מידי כמה דקות בשיעור, אפשר היה לראות תלמיד זה או אחר מרים את הפלאפון בגלוי ומבצע פעולה כלשהי (שולח הודעה, נכנס לפייסבוק או לוואטסאפ), אבל זה לא הפריע לפִּיה, היא אפילו לא התייחסה לזה. כשהיא נתנה תרגול, אחד התלמידים סיים לענות תוך 5 דקות ונכנס לבדוק את תוצאות משחק ההוקי של אתמול. כששאלנו, פִּיה הסבירה שבפינלנד התלמידים לומדים בין 4 ל-6 שפות. התלמיד הזה לומד 6 שפות, והתרגול הזה קטן עליו, אז מה הבעיה שיגלוש עד שאחרים יסיימו? כשסיימו שאר התלמידים פִּיה סימנה לו, והתלמיד החזיר את הפלאפון למקום – הוא לא רצה לפספס את המשך השיעור.
4. ספרים בקוד פתוח: המורה כיוצר/ת ידע
במהלך השיעור הסתבר לנו שהספר המקוון שממנו לומדים התלמידים של פִּיה, הוא ספר שהיא כתבה בעצמה. פִּיה לא הייתה מרוצה מרמת הלימוד הבסיסית שמציע משרד החינוך הפיני והחליטה לכתוב ספר משלה. הספר כמובן פתוח לשימוש חופשי בפלטפורמה שמאפשרת למורים לפרסם כמו גם למצוא תכנים בהתאם לתוכנית הלימודים, שפיתחה ממשלת פינלנד. כבר היום מאות מורים משתמשים בספר של פִּיה.
5. התלמידים אחראים על עבודת הלמידה
אחרי התרגול פִּיה התקדמה בחומר, והשיעור הפך לשיחה. היא הסבירה את העיקרון הלשוני, שאלה שאלות ואפשרה לתלמידים לענות. לפתע היא הגיעה לשאלה שאף תלמיד לא ידע את התשובה עליה. פִּיה, עם מקצוענות של מורה מנוסה, לא התבלבלה לרגע. היא המתינה כמה שניות בחיוך. היא לא נתנה לתלמידיה את התשובה ולא ויתרה על השאלה. היא ידעה בדיוק מה היא החשיבות של המתנה לתשובות התלמידים. לאחר זמן מה אחת התלמידות ניסתה לענות. היא טעתה, אבל הטעות שלה הניעה שיחה שאפשרה לה ולחברה נוספת למצוא את התשובה הנכונה, כל זה מבלי שהמורה כיוונה את התלמידים לעבר התשובה הנכונה. היא פשוט חייכה וראתה איך תלמידיה עושים את תהליך הלמידה בעצמם.
פִּיה הסבירה לי שהתלמידים אחראים על הלמידה. היא מכוונת ועוזרת, אבל האחריות ללמוד מוטלת עליהם. היא אמרה זאת (לתדהמתנו) תוך כדי שהיא יוצאת מהכיתה ולוקחת אותנו לשיעור אחר, בשעה שתלמידיה לומדים בקבוצות. מסתבר שכשהאחריות ללמידה היא באמת של התלמידים – אין אפילו צורך שהמורה יהיה נוכח בכל רגע בכיתה.
6. מי צריך כיתות קטנות?
הגענו לשיעור היסטוריה. הופתעתי. הייתי בטוח שהכיתות בפינלנד קטנות וציפיתי ל20 תלמידים בכיתה, אבל ספרתי שם 33 תלמידים לפחות. הם ישבו בקבוצות, שוקדים על המחשבים, מתדיינים ועובדים במרץ. על הלוח הוקרנה רשימת מקורות ללמידה. המורה הסביר לנו שכל קבוצה לומדת נושא אחר ובהמשך השיעור הקבוצות יתערבבו. כל תלמיד יצטרך ללמד את חבריו לקבוצה את הנושא שחקר. לאורך השיעור המורה דיבר אולי 5 דקות במליאה. הוא מקדיש למודל הזה (שנקרא ג'יקסו) לפחות שליש מזמן הלימוד. התלמידים עבדו על מסמך אינטרנטי משותף שאפשר למורה לעקוב בזמן אמת אחר ההתקדמות של כל קבוצה. כשהוא ראה שקבוצה לא מתקדמת או מפספסת נקודה חשובה, הוא ניגש כדי לעזור ולהכווין. שאלתי אותו אם לא מפריע לו שהכיתה כל כך גדולה. הוא חייך ואמר: "זו משוואה פשוטה: יותר תלמידים = יותר דעות ושיח, יותר עזרה הדדית של התלמידים למתקשים, כלומר יותר מכל הדברים המקדמים. לימדתי גם כיתות יותר גדולות וזו אף פעם לא הייתה מגבלה. מקסימום מוסיפים עוד קבוצה".
7. יום קצר, שיעורים ארוכים
בפינלנד בחנו מגוון אפשרויות והגיעו למסקנה ש-75 דקות הוא הזמן שמניב את התוצאות הטובות ביותר לשיעור בודד. המורים בבית הספר הסבירו את העניין: "5 דקות לוקח רק להתחיל את השיעור ולהיכנס לעניינים, עוד 10 דקות למפות את המצב של התלמידים ולהשלים דברים שלא מובנים עד הסוף ואז יש לנו שעה נטו ללמידה. אין לחץ של זמן וכשלא מנסים לרוץ, פתאום מספיקים הרבה יותר".
בסיום השיעור, אגב, אין צלצול. הצלצולים נעלמו מבתי הספר לפני כמה שנים כי הגיעו למסקנה שהם מפריעים ללמידה. עדיף שהמורה יחליט מתי מסתיים השיעור – אם צריך להאריך בעוד דקה כדי לסיים רעיון או לסיים 5 דקות קודם כי השיעור מוצה. למרות שאין צלצולים כמעט ולא נתקלנו באיחורים של תלמידים לכיתה.
לעומת השיעורים הארוכים – יום הלימודים קצר – 6.5 שעות שבהן נכללות הפסקות וארוחת צהריים. התלמידים מגיעים ב8:00, מסיימים ב14:30, חמישה ימים בשבוע. זהו.
8. ללמד פחות, ללמוד יותר
בחדר המורים נתקלנו במערכות השעות של המורים. מסתבר שמורה במשרה מלאה מלמד בממוצע 16-17 שעות בשבוע. זהו. שאר הזמן (כלומר רוב היום) מוקדש להתפתחות מקצועית, בנייה של שיעורים, הכנת משימות למידה, עבודה פרטנית עם תלמידים וכו'.. הכל בתשלום כמובן. זה מקצועי, מכבד ומביא לתוצאות מעולות. עובדה.
9. אין בעיה עם מבחנים (אם עושים אותם נכון)
אחד המיתוסים ששמעתי על פינלנד הוא שאין שם מבחנים. לצערי זה לא נכון. אומנם למורים יש חופש פעולה ומי שמעדיף דרך הערכה אחרת יכול לוותר על מבחנים, אבל ככלל, גם התלמידים בפינלנד נבחנים, ואפילו לא מעט. העניין הוא שהמבחנים אינם לשם דירוג התלמידים, אלא לשם הערכת מצבם. המורים לא מכינים את התלמידים לבחינה – הם מלמדים ואח"כ בודקים במבחן האם לימדו היטב והתלמידים הבינו. הבחינה לא חשובה, הלמידה והתקדמות התלמידים נמצאות במרכז. הבחינות מרוכזות בשבוע אחד, פעם בחודשיים, על מנת ליצור קביעות וליישר קו של מדידה סדירה, כך שאף תלמיד לא יישאר מאחור. בנוסף למבחנים, התלמידים עוברים בחנים בצורת משחק, בדומה לזה שהעבירה פִּיה בתחילת השיעור שלה. אין ציון או לחץ, התלמידים משחקים ונהנים, אבל המורה מקבלת מידע חיוני על מצב התלמידים ומתאימה את ההוראה שלה לצרכיהם.
10. בגרות קטנה וחכמה
כל התלמידים בבית הספר הפיני עושים בגרות, אך בגרות החובה בפינלנד מורכבת מ-4 בחינות ב-4 מקצועות בלבד (לעומת 8 מקצועות ועשרות בחינות בישראל). מקצוע החובה היחיד לבגרות הוא פינית וכל תלמיד/ה צריכים לבחור בגרות נוספת באנגלית או מתמטיקה ועוד שני מקצועות נוספים. זהו. תלמידים שרוצים, יכולים לבחור יותר מ-4 מקצועות, ורבים אכן עושים את זה, אך הדבר נעשה מתוך עניין אישי אמיתי.
והנה הדבר המופלא – רמת האנגלית בפינלנד לא פחות ממדהימה וברמת המתמטיקה המקבילה ל-5 יחידות שלנו, לומדים כ-20% מהתלמידים (אצלנו רק 9%). נראה שחופש הבחירה מביא יותר תלמידים לבחור, להתמיד ולהצליח.
11. הקהילה למען המורים
איך דואגים להתפתחות המקצועית של המורים? מסתבר שזו לא רק משימה של משרד החינוך. תושבי העיר נרתמים למאמץ ומגיעים לבית הספר כדי להכשיר את המורים בשימוש בכלים שונים. ביום הביקור שלנו למשל, התקיימה השלמות בנושא שימוש באייפדים ובכלי גוגל. ההשתלמויות הועברו ע"י מומחים מהקהילה ולבקשת המורים.
12. הכשרה מעולה = מורה מעולה
להתקבל להוראה בפינלנד זו לא משימה פשוטה - המורים נבחרים בקפידה. הוראה בתיכון למשל, מצריכה הכשרה של 6 שנים: תואר שני בתחום הדעת והתנסות מעשית בהוראה בבית ספר, תוך קבלת משוב והדרכה ממורים מנוסים ושימוש בוידאו. זה הופך את ההוראה למקצוע מבוקש ונחשב מאוד. לא פלא שכ-90% מהבוחרים בהוראה מתמידים במקצוע לאורך זמן.
13. והמשכורת? פחות ממה שאתם חושבים.
מורה בפינלנד מרוויח את השכר הממוצע במשק (דומה לשכר הממוצע בישראל), אך עם הבדל קטן: מורה פיני מקבל שכר הוגן כבר ביום הראשון לעבודתו, ושכרו צפוי לעלות בכל הקרירה שלו בכ-10%. בישראל, לשם השוואה, הפער בין השכר של מורה מתחיל למורה ותיק יכול לגדול בכ-200%. העובדה שהשכר ההתחלתי של מורה הוא שכר הוגן, משנה לגמרי את כל הסיפור (כפי שכבר הוכח בעבר). זאת ועוד, הפינים החליטו לתת אוטונומיה רחבה למורים. כשהובהר שלמורה בכיתה יש חופש אמיתי ויכולת לעשות את הדברים בדרכו/ה, אנשים מוכשרים נהרו לתוכניות ההכשרה, למרות שהמשכורות לא עלו.
14. מעגלי תמיכה לכל מורה
כל מורה בפינלנד חבר/ה ב2-3 קהילות מקצועיות: קהילה בית ספרית, קהילה מקומית או קהילה של בוגרי תוכנית הכשרה. חלקם גם חברים בקהילה ארצית אינטרנטית. לכל מורה יש רשת תמיכה – את המקום להתייעץ, לשתף, לחלוק ולבקש עזרה ממורים אחרים.
15. מבחנים בין לאומיים ממש לא מרגשים
איך אפשר שלא לשאול את צוות ההוראה על המבחנים הבין לאומיים, בהם פינלנד מככבת כבר שנים? אז שאלתי. להפתעתי קיבלתי תשובה קרה. מסתבר שבבית הספר ממש לא עושים מהמבחנים האלה עניין. שאלתי אם הם מתכוננים למבחנים והמורים התחלחלו: "לבזבז זמן לימוד בשביל להתכונן למבחן? מה הטעם? הרי המבחנים האלה אמורים לבחון את המצב האמיתי של התלמידים. למה לגזול מזמן הלמידה של התלמידים ובסופו של דבר להציג תמונה לא נכונה? את הזמן שלנו אנחנו מעדיפים להשקיע בדברים שיקדמו את התלמידים."
16. מרחב לכל למידה
במהלך היום עברנו בין שיעורי כלכלת בית, אומנות, בסדנת נגרות וחדר מוזיקה. בחלק מהכיתות היו כמעט 40 תלמידים שעבדו בקבוצות בנינוחות. בכיתת אומנות 36 תלמידות ותלמידים היו עסוקים בפרויקט אותו הם מתכננים ובונים במשך כשבועיים – יצירת מודל של מוצר עתידי שימושי. לכל קבוצה היה מקום והעבודה התרחשה בנעימים. חדר המוזיקה נראה בערך כמו חנות כלי נגינה, עם מגוון ענק של כלים, מבאנג'ו, דרך קסילופון, כלי הקשה, גיטרות שונות, קלידים ועד קונטרבס. כל הכיתות שראינו היו מרווחות, ומצוידות בכל כלי שיש בו צורך וכמובן – במורים מקצוענים.
17. כיף ולמידה זה אותו דבר
נכנסנו לשיעור מתמטיקה שעסק ביסודות הגיאומטריה. מיד לאחר ההסבר שנתנה המורה על הצורות השונות והמאפיינים שלהם, היא הציגה לתלמידים פעילות בניית דגמים תלת מימדיים של מבנים גיאומטריים. העיסוק ביצירת הדגמים הזכיר לי שיעור יצירה יותר מאשר מתמטיקה. שאלתי כמה מהתלמידות אם תכלס, ככה ביננו, הן גם לומדות משהו או סתם נהנות. אחת התלמידות תהתה: "למה זה סותר?" תלמידה אחרת מיד הוסיפה: "בדו מימד הגיאומטריה מאבדת חלק גדול מהיופי שלה וכשבונים צורה אפשר להבין טוב יותר את המורכבות שלה, את היחסים בין החלקים שלה ועוד הרבה דברים. אם לא נתנסה איך נבין?" בשלב הזה גם המורה הצטרפה לשיחה ואמרה: "זו פעילות שאני עושה כבר 3 שנים ואני יכולה לומר בוודאות שהיא משפרת משמעותית את ההבנה הגיאומטרית." הקול הציני שבי השתתק - לך תתווכח עם תשובות כאלה.
כשזה המצב לא פלא שכששאלתי קבוצת תלמידים במסדרון אם הם אוהבים את בית הספר, הם ענו פה אחד שכן. נכון שלפעמים אין כוח לקום בבוקר (בטח כשיום הלימודים מתחיל עוד לפני הזריחה) ונכון שהלימודים לא קלים, אבל הם אוהבים.
"אני בוחר להיות פה" אמר לי אחד התלמידים. "בית הספר פותח לי דלתות לעתיד. בחרתי ללמוד מתמטיקה ופיזיקה ברמה גבוהה, וזה קשה מאוד, אבל אני יודע ששווה לי להתאמץ כי זה יעזור לי בחיים".
18. שיעורים שקופים
בחלק מהכיתות יש חלונות גדולים למסדרון וברוב הכיתות הדלת תמיד פתוחה. השיעורים פתוחים, ומי שרוצה להצטרף מוזמן. ולא מדובר רק בתלמידים ומורים (או מבקרים נלהבים מישראל) גם הורים מוזמנים להגיע ולהתרשם ממה שקורה בכיתה ולהכיר את המורים של ילדיהם.
19. לתת לתלמידים ללמד
כשנכנסו לשיעור אזרחות ראינו שתי תלמידות מרצות על זכויות בעלי חיים. ההרצאה כללה נושאים כמו אילוף דולפינים, דיון על גני חיות (כולל תמונות שצילמו התלמידות בסיור שערכו בגן החיות כהכנה לשיעור) ואפילו ייצוג בעלי חיים בסדרות טלוויזיה ופרסומות. שאלתי את המורה איך בחרו התלמידות את הנושא, והוא הסביר לי שהוא נתן לכיתה רשימת נושאים וכל קבוצה יכלה לבחור נושא שמעניין אותה ללמד. היו קבוצות שגם העלו נושאים אחרים שהן מצאו רלוונטיים. לא ניתנו לתלמידים קווים מנחים לאופן הצגת התוכן או אפשרויות הלמידה. כל קבוצה יכלה להעביר את המידע שצברה בדרך שלה, כשהמורה הוא על תקן יועץ ומנחה.
20. אם סומכים לא מפקחים
אחד הדברים שממש הדהימו אותי התגלה כששאלתי על פיקוח מטעם משרד החינוך. בהתחלה היה נראה שהמנהל לא הבין אותי, אז ניסחתי את השאלה שוב, אבל הוא הבהיר שהוא הבין את השאלה, רק לא מבין למה צריך פיקוח. ניסיתי לגמגם איזה הסבר על כך שבישראל אנחנו דואגים ליצירת סטנדרט אחיד ובדיקה שהמורים אכן עושים את העבודה בהתאם לתוכנית הלימודים. המנהל חייך אלי ושאל: "נו, וזה עובד לכם?"
שתקתי.
ניקו הסביר את הרציונאל: "כשסומכים על המורים, לא צריך לפקח עליהם. אני פה בשבילם לכל דבר ועניין. אני מדבר איתם, מציע הצעות ומנסה לעזור, אבל להביא מישהו מבחוץ שיגיד להם איך לעשות את העבודה שלהם? מה פתאום. הם אנשי מקצוע. צריך לתת להם לעבוד."
האמת היא שהיו עוד הרבה דברים מרתקים, אבל נראה לי שחפרתי מספיק, אז אנסה לסכם.
יש אנשים שהתיאורים הללו ימלאו אותם בייאוש ויגרמו להם להרגיש עד כמה אנחנו רחוקים ממציאות כמו בפינלנד. חלקם יתרצו את זה בהיעדר תקציב, בגודל הכיתות, במזג האוויר או בעובדה שישראל היא מדינת מהגרים. הם כמובן יתעלמו מכך שישראל משקיעה הרבה יותר כסף מפינלנד בחינוך, שהכיתות שם גדולות, שמזג האוויר בפינלנד מגיע למינוס 30 מעלות למשך חודשים רבים, שתקופות ארוכות בשנה יש יותר חושך מאור ושפינלנד קולטת גלי מהגרים בכמות גדולה.
אני דווקא נמנה על אלה שפינלנד ממלאת אותם בתקווה, מהסיבה הפשוטה שאין שם שום דבר מורכב, קסום או פלאי. הכל אפשרי, הכל ישים, הכל קיים. כל מה שצריך זה להחליט. המשוואה הפינית היא פשוטה – יותר חופש למורים ולמנהלים, פחות פיקוח והמון השקעה בכוח האדם שמגיע לתחום – מהליך ההכשרה להוראה ועד למשכורות התחלתיות ראויות. אומנם זה לא דבר פשוט, זה מצריך המון אומץ וחזון, אבל זה בטח לא משהו שאנחנו לא מסוגלים לעשות. אם המדינה שהצליחה להפוך לאי של חדשנות, טכנולוגיה, סטארט-אפים ופרסי נובל, תחליט להפוך לאומת החינוך, אין לי ספק שגם לישראל יעלו לרגל אנשי חינוך מכל העולם כדי ללמוד איך עושים חינוך ומצליחים בענק.
