סטארט-אפ או סטארט-דאון? הווידוי של התלמידה המצטיינת

ריג'ניירשן היא סדרת ראיונות על העתיד של החינוך אחרי המלחמה, איך ישראל ומערכת החינוך שלה תבנה מחדש את דור המצוינות הבא. הסדרה הזו משודרת במגזין 'הגיע זמן חינוך' שהוא מגזין החינוך הדיגיטלי הגדול ביותר בישראל. במעמד זה החלטנו לנצל את ההזדמנות לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים ולדבר עם דנה מויסון, עורכת המגזין.

לא נולדת עורכת 'הגיע זמן חינוך'. מה מביא אותך אלינו, מה עשית קודם?

"כל החיים שלי עסקתי במילים וכתיבה, בעיתונאות – וגם בחינוך – ו'הגיע זמן חינוך' מלכד את כל האהבות הגדולות שלי. אני סופרת מתח, ויש לי סדרת ספרים על בלשית בניו יורק, אבל החיבור שלי לארץ, למה שקורה כאן, לתפקיד שלי כאימא, מגיע דרך הגיע זמן חינוך."

אלי: "את ממש מנמיכה, כן, את סופרת רבי מכר באמזון ויש לך קהל קוראים עצום."

דנה: "אז תתפלא, אבל גם ל'הגיע זמן חינוך' יש קהל קוראים מבוסס: יש לנו מעל 100,000 מנויים ועוקבים, שזה מחצית מהמורים בישראל. זו כברת דרך."

זאת אומרת, כל שבוע מורים ומורות כותבים על חינוך, על האתגרים, על ההזדמנויות, על דברים שעוברים עליהם, לקהל קוראים של 100 אלף מורות ומורים?

"לא רק מורות ומורים. גם ממערכת החינוך, מקבלי החלטות, אנשים מהתעשייה, אנשים שעוסקים בחדשנות ורוצים להנגיש ידע למורים, הם פונים אלינו כדי שאנחנו ניתן במה לידע הזה, לטכניקות, למיומנויות החדשות שהמורים יכולים ללמוד – לצורך העניין בינה מלאכותית. אז אני חושבת שהקהל שלנו הוא לא רק מורים. זה החלק הארי, ולשם אנחנו מכוונים, אבל איכשהו מגיעים אלינו מעוד זירות, מעוד מקומות מרשימים וחשובים."

כשאת מבקשת מהם לכתוב טקסט, מאמר למגזין, על מה הם רוצים לכתוב?

"אני לא מבקשת כלום. הם פונים אלינו. יש לנו מאות כותבים שהיו לנו במרוצת השנים. יש כאלה שכותבים בקביעות, ויש להם רצון לחלוק את הידע שלהם. כל הרעיון של המגזין התחיל מזה שיש לצורך העניין באקדמיה, בפסיכולוגיה יש Journal of Psychology או Psychology Today, ויש איזשהו מאגר ידע שאנשים וקולגות יכולים לחלוק את הדברים שהם למדו יחד. למורים לא היה את זה לפני 'הגיע זמן חינוך'. ואנשים משתמשים בזה. מורים משתמשים בזה, פונים אלינו, מודים לנו על כתבות, מבקשים לפעמים תכנים מסוימים."

אז אם אני מורה ומדגדג לי לכתוב, אבל לא עשיתי את זה אף פעם, ואני באמת קצת מפחד גם מה יגידו עליי. איך את יכולה לעזור לי להתגבר על החשש הזה?

"דווקא המורים האלה, שבאים עם הרצון הכי גדול גם אם אין להם ניסיון קודם, בסוף כותבים את הכתבות הכי מקוריות, שמגיעות מאיזושהי תחושת שליחות אמיתית, ממקום כן שבאמת רוצה לשתף. ואני, אנחנו כצוות מערכת "הגיע זמן חינוך", מברכים כל אחת ואחד שרוצים לכתוב אלינו. נותנים להם את הכלים, מפנים אותם לכתבות, עובדים איתם על עריכה של הטקסט, ובסוף גורמים למילים שלהם להגיע לעשרות אלפי אנשי חינוך בארץ."

אז בואי נדבר על בגרות הייטק. אנחנו בסדרת ראיונות שעוסקת במהפכה הגדולה הבאה במערכת החינוך, לפחות בחינוך העל-יסודי, של בניית דור מצוינות חדש, והפלטפורמה הגדולה החדשה שנבנית היא 'בגרות הייטק'. אנחנו יודעים שזה מתמטיקה, פיזיקה, מדעי המחשב. איך אתם ניגשים לזה ב'הגיע זמן חינוך'? פתאום צצה לה איזו מהפכה חדשה, מושגים חדשים, איך הדבר הזה מתארגן ומתקבל על ידי מורים?

"אז אנחנו קודם כול זיהינו את הצורך. בעצם גם פנו אלינו, שאלו. זיהינו את העניין שיש סביב המושג החדש הזה של בגרות הייטק, ולכן גם פתחנו קטגוריה ייעודית אצלנו באתר שמתפרסמות בה כתבות, סקירות, מאגרי ידע על הדבר הזה. אבל אני דווקא רציתי לגשת אל זה מהעניין האישי, אז אני רגע הופכת אותך לפסיכולוג שלי."

אלי: "אני כבר על הספה."

דנה: "בדיוק. אני רוצה להתוודות על משהו שקרה לי בתיכון, שאולי תחושת ההחמצה הזאת היא מה שגורם לי להבין שזה משהו שממש חשוב שמורים יכירו.

"בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת, התחלתי במקביל ללימודים תואר באוניברסיטה בכיתה ט', הכול בא לי בקלות – מה שנקרא, Effortless success. היה ברור שאני הולכת מההקבצות הגבוהות לחמש יחידות במתמטיקה, אנגלית. ובאמת הייתי בחמש יחידות מתמטיקה, החיים היו יפים, ואז אחת החברות הטובות שלי, שאיתה בדרך כלל הייתי לומדת, באה אליי עם רעיון מטורף, ממש סטארטאפ: 'בואי נרד לארבע יחידות מתמטיקה.'"

אלי: "יותר כמו סטארט-דאון מאשר סטארט-אפ."

דנה: "היא אמרה לי שיהיה הרבה יותר קל, המורה הרבה יותר נחמד, הוא נותן הרבה פחות שיעורי בית, וככה נשיג את ה-100 בוודאות. אני עוד התלבטתי וחשבתי, ובסוף הנימוקים שלה שכנעו אותי. וכשעשינו את זה, זה קרה ברגע. לא היינו צריכות להסביר את עצמנו לאף אחד. כשבאנו למורה לחמש יחידות ואמרנו לה שאנחנו רוצות לעבור, היא לא הסתכלה, היא לא שאלה, אפילו שלשתינו היו ציונים מעל 90 במגמה. כשהגענו למורה של ארבע יחידות הוא גם לא שאל מה הסיבה שאנחנו יורדות. אף אחד לא דיבר איתנו. אני אפילו לא זוכרת שיחה עם אימא שלי. כנראה אפילו לא טרחתי להגיד לה, זה לא הגיע אליה מבית הספר, ואולי היא ידעה על זה רק בדיעבד."

"כשעשינו את ההחלטה הזאת, אף אחד לא דיבר איתנו על ההשלכות, לחשוב על השיקולים. והיום כשאני יודעת מה זה בגרות הייטק, כשאני יודעת מה מקבלים מחמש יחידות מתמטיקה – גם אם אני לא נשאתי עיניי להייטק, אני אוהבת שיש לי דלתות פתוחות והזדמנויות. אם מישהו היה אומר לי: 'תדעי שיש כזה דבר בגרות הייטק, אלה הדברים שמקבלים מללמוד מתמטיקה ברמת חמש יחידות...' אגב, גם בפיזיקה הייתי תלמידה של מאיות, ואף אחד לא דיבר איתי על זה שכדאי להצטרף למגמת פיזיקה.

"בסופו של דבר אני סגרתי לעצמי את הדלתות וקצת חבל לי. זו החמצה עד היום שאני לא יודעת אילו עוד מיומנויות זה היה יכול לתת לי. ולכן היום מהמקום הזה, לא רק כהורה, אלא כעורכת מגזין שיש לה אחריות להנגיש ידע חשוב למורים, שבסוף מצטרפים למקצוע הזה מתוך תחושת שליחות, הם צריכים לדעת שהם יכולים לפתוח לתלמידים שלהם את הדלתות. כי בגיל הזה אולי הם קצת פחות מול ההורים ויש להם את השיקולים שלהם, והמורים יכולים פשוט לעזור להם. לפתוח להם את הדלת בכמה מילים פשוטות. זו הסיבה שלי ממש חשוב, שלמגזין הגיע זמן חינוך חשוב, להנגיש את הידע הזה לכל המורים, שברור שאם הם בהגיע זמן חינוך זה אומר שהם רוצים לעשות את התפקיד שלהם על הצד הטוב ביותר."

מהם התכנים שהכי מצליחים במגזין הגיע זמן חינוך? מה מורים בעצם מחפשים? תצפו ותגלו.