לקדם מצוינות
"מערכת החינוך שואפת שבוגריה יחיו ויפעלו כבני אדם ערכיים המתפקדים היטב במשפחתם, בקהילתם ובחברה בישראל. מטרת החינוך בישראל היא שהבוגר יהיה בעל ידע, מיומנויות וערכים שיאפשרו לו להשתלב בחיים הבוגרים באופן עצמאי, למצות יכולותיו ולתרום לחברה" (מתוך חזון משרד החינוך בישראל).
חוק החינוך הממלכתי בישראל מפרט 11 מטרות שלאורן פועלים מוסדות החינוך לקידום דמות הבוגר המסיים את חוק לימודיו במוסד החינוכי:
מידי שנה מסיימים מאות אלפי תלמידים את לימודיהם במוסדות החינוך בישראל, הן בבתי"ס היסודיים והן בבתי הספר בחטיבה העליונה, ובכך הופכים להיות "בוגרי בית הספר". האם וכיצד נבחנת עמידתם של "מסיימי" בתי הספר בקריטריונים הנדרשים מ"בוגר" כנגזרת של השניים (החזון והחוק)?
בשנת 2020 הוביל משרד החינוך, מהלך מדיניות נרחב, אשר מטרתו לעצב את דמות הבוגרת והבוגר ולהבטיח את מוכנותם לעולם המשתנה. זאת מתוך רצון:
מהלך דמות הבוגר מתכתב עם המסגרת התיאורטית של ה-Education 2030, OECD, אשר מציעה חזון חינוכי יישומי לאתגר המוכנות לעולם משתנה. בהלימה לחזון ה-OECD ועל מנת להגשים מהלך זה הלכה למעשה, הגדיר המשרד את דמות הבוגר 2030 כמורכבת מסט המיומנויות, הידע הדיסציפלינרי והערכים הנדרשים לפרט על מנת לשגשג ולהגשים את ייעודו כבוגר בעת הנוכחית. במסגרת זאת הגדיר והמשיג המשרד 13 מיומנויות עליהן לוקח המשרד אחריות.
אם כן, אל מול כלל המטרות המוגדרות להשגה עבור בוגר מערכת החינוך בישראל, מהי הדרך בה נמדדת הצלחת המערכת בהכשרת הבוגר/ת ? האם ציוני תעודת הבגרות או ציוני המקצועות בתעודת סיום בי"ס היסודי נותנים בידנו אינדיקציה אודות העמידה במטרות ובחזון שהוזכרו לעיל?
ניסיוני בעולמות ההדרכה והחינוך מלמד כי לעיתים רבות קיים פער בין הגדרת הבוגר (אם קיימת) לבין התוכן הנלמד. בנוסף, בין העולם אליו "יצא" הבוגר לבין המערך המכשיר (המוסד החינוכי) קיים לעיתים נתק כמעט מלא. רק לשם דוגמה, בכמה בתי ספר בישראל מתקיים דיאלוג עם מפקדים/מנהלים בצבא, בשירות הלאומי או במכינות אודות בוגרי בי"ס? האם מורים משוחחים עם המנהלים של תלמידיהם בארגון בו הם מועסקים?
מערכת שרוצה ללמוד ולהשתפר צריכה לעקוב לאורך השנים אחר בוגריה. איסוף מידע אודות בוגרי מערכות הדרכה וחינוך הוא מהותי הן עבור המערכת הגדולה (המדינה, הרשות, הצבא) והן עבור המערכת המכשירה/מלמדת (בי"ס, האקדמיה, מכינה, גוף ההדרכה). זאת ועוד, נכון יהיה אף לייצר הבחנה בין המונח בוגר (graduate) לבין מסיים (finish) מערכת החינוך.
דוגמא טובה ללמידה על בסיס מעקב אחר הבוגרים לאחר סיום הכשרתם הינה המחקר שנערך ביוזמת המדען הראשי במשרד החינוך בשנת 2015 אודות בוגרי כפרי הנוער שבאחריות המנהל לחינוך התיישבותי. המחקר בוצע מתוך כוונה לבחון דרכי עבודה חינוכיות ייחודיות שפותחו, תוך שילוב בין חיי בית הספר והפנימייה, במטרה לתת מענה לצרכים הייחודיים והמגוונים של התלמידים. המחקר התמקד בבוגרים שסיימו ב-20 השנים האחרונות וכלל ניתוח בסיס נתונים מנהליים מגופים שונים, וכן ראיונות טלפוניים עם מדגם של אלפי בוגרים. מטרות המחקר הוגדרו:
החשיבות של מתן פידבק מחזק ומגדל עבור צוותי החינוך
אספקט נוסף שניתן להרוויח ממעקב אחר בוגרים, מעבר ללמידה לשם שיפור, הינו העלאת המוטיבציה בקרב הצוותים החינוכיים בבתי הספר. הלכה למעשה צוותי החינוך עובדים שנים בחינוך בוגרי בי"ס על מנת שאילו יצליחו להשתלב בחברה הישראלית. למרות זאת עם עזיבתם את בי"ס רוב מוחלט של המורים אינו זוכה לשמוע לאן הגיעו תלמידיהם ברבות השנים. כך נוצר מצב אבסורדי בו מורים אינם זוכים "להתבשם" בתוצרים שלהם תרמו רבות במשך שנים.
בהתאם לתפיסה כי בית הספר צריך לדעת להקשיב, להלן מספר דרכים אשר פיתחתי ובהם פעלתי על מנת ללמוד מ"הבוגרים" ועל "הבוגרים" של מערכות הכשרה אותן ניהלתי:
סקרים/משאלים
בתום כל תקופת לימודים (בי"ס יסודי, חט"ב, תיכון ועוד), מומלץ לערוך סקר בקרב הבוגרים. חשוב שהסקר יהיה אנונימי ומקיף, וכי כל גוף חינוכי/הדרכתי יעצב בעצמו ובהתאם למטרות החינוך של הגוף את שאלות הסקר. תחומים מומלצים לסקר שכזה: חווית הלמידה, סביבות למידה, שיטות הלמידה, תכנים, ערכים וכמובן שאלות פתוחות לשיפור ושימור.
שיח פתוח (ללא מורא)
לאור הגדרת המערכת ההיררכית הבסיסית בין התלמיד למורה\למנהל קיים קושי "לחילוץ האמת" מתלמידים בנוגע לחוות דעתם אודות המוסד החינוכי בהם למדו. על מנת לנסות להתגבר על כך, אני מציע מניסיוני לתכנן לוח זמנים ומנגנון בסוף שנת השכבה הבוגרת, כך שיתאפשר לתלמיד לשוחח באופן פתוח עם המורה/המנהל. ההצעה שלי היא לשתול בלו"ז השכבה הבוגרת ימי תרומה לבי"ס בסוף שנה"ל ובאותם ימים לאפשר "דלת פתוחה" אצל המנהל/המחנך לשיח בין אישי פתוח ללא היררכיה.
קבוצת בוגרים
חפשו בגוגל או ברשתות החברתיות ותראו בכמה ארגוני בוגרים של יחידות צבאיות תתקלו. בעשור האחרון גובר כוחן של רשתות הבוגרים (הן בצבא והן בארגוני הכשרה אזרחיים) אשר מעבר לתרומתן לפרט הבוגר, תורמות להאדרה וחיזוקו של הארגון עליו הם נמנים. אל מול זאת קיים פער גדול בכמותן ובכוחן של רשתות בוגרים של בתי ספר בישראל. מומלץ לכל בית ספר להקים את ארגון הבוגרים שלו, בעזרתו ללמוד על הישגי הארגון, הישגי הצוות ולהיעזר בו להתפתחות של הארגון ושל בוגריו.
טיפוח גאוות יחידה
חלק מהיכולת ללמוד מבוגרים של ארגון הוא בחיזוק הקשר והזהות של הבוגרים עם הארגון. בניית הקשר מתחילה עם הצטרפותם של הלומדים לארגון וממשיכה ונבנית לאורך שנות הלימודים ואף מעבר לכך. לאור זאת בתי ספר צריכים להבנות תהליכים וטקסים אשר יחזקו את הקשר של הלומד בהם אליו. תהליכים שכאלה יכולים להיבנות בעזרת: "שפה משותפת", טקסים ייחודיים, לבוש וסמלים אחרים ועוד.
שיח עם השלב הבא
כאשר בוגרי בי"ס מסיימים את לימודיהם במוסד החינוכי הם ממשיכים הלאה אל השלב הבא. לא משנה מהו השלב הבא, בי"ס, מכינה, צבא, אקדמיה, מעסיק, הורים, הלכה למעשה את מה שלמדו ואת מה שעוצב אצלם הם יפגינו בשלב הבא. לכן חשוב מאד לייצר שיח עם גורמים "בשלב הבא" של בוגרי בי"ס על מנת ללמוד דרכם על איכות ותרומת ההכשרה שבוצעה בבי"ס שלכם. הטכנולוגיה כיום מאפשרת אלפי דרכים ליצירת קשר ולהחלפת מידע ויש להיעזר בה על מנת ללמוד על הישגי בי"ס ועל המקומות בו עליו להשתפר.
---
לסיכום, מוסדות הכשרה בדגש על בתי ספר הם מוסדות מוכווני חזון ומטרות ברורים בכל הנוגע לתפקידם בטיפוח וגידול דורות של בוגרים. מוסדות אלה הרוצים להשתפר ולהשתדרג על מנת לעמוד בחזון ובמטרות, חשוב שיבחנו את עצמם באופן תדיר. כך יוכלו ללמוד לעשות זאת טוב יותר, מדויק יותר ויעיל יותר. כותב שורות אלה קורא לבתי ספר לא להסתפק אך ורק בתוצאות מבחני הבגרות או בתעודות הסיום של בוגריהם ככלי לבחינת הצלחתם. למידה והתקדמות אמיתית יתבצעו לאור בחינת יעילותן של ההכשרות הלכה למעשה בשלב יישומן (הווה אומר בשלב שלאחר בי"ס). תוצר חשוב נוסף ללמידה מבוגרים הינו מתן פידבק מחזק ומגדל עבור צוותי החינוך שיזכו להתבשם בחלקם בהישגי בוגריהם.
