להקשיב לשטח
למרות שינויים ברוח הזמן, עדיין לא פשוט להיות תלמיד.ה להט"ב בבית הספר. רעשי הרקע הנשמעים לאחרונה בזירה הפוליטית, המאיימים לפגום בזכויות להט"בים, לא מסייעים לתחושת הביטחון של בני נוער סביב הנושא. בזירה הרגישה הזו, לאנשי חינוך יש תפקיד מרכזי כמקדמי תפיסת עולם שוויונית, המכבדת כל אדם באשר הוא.
מורים ומורות הם מבוגרים משמעותיים בחיי בני נוער, בשלב בו הם עסוקים בשאלות של זהות. כשתלמידים יחפשו את האדם הקרוב להם במערכת – לרוב זו תהיה המחנכת שלהם או מורים מקצועיים משמעותיים. התלמידים ישתפו אותם בסודות, בכאבים ובהתלבטויות.
לכן חשוב שהצוות החינוכי יהיה בעל תחושת מסוגלות לעסוק בנושאים של מיניות, מגדר ולהט"ב ברגישות ובמקצועיות, על מנת שיוכלו להושיט לבני הנוער יד, לאפשר להם מרחב בטוח ולהיות ערניים לגילויי חוסר סובלנות במרחב הבית ספרי.
על פי הנתונים המקובלים ביחס לקהילה הגאה, בכל כיתה יש כמה תלמידים.ות השייכים לקהילה או מתלבטים בנוגע לזהותם המינית. התפקיד של המורים חשוב מאוד, שכן הם נמצאים במגע יומיומי עם התלמידים, ושם למעשה נוצרים יחסי קירבה ואכפתיות, המאפשרים התפתחות, צמיחה ולמידה.
המורים.ות הם גם מבוגרים זמינים, מאחר שבניגוד לנושאים אחרים כמו שימוש בסמים, אובדנות או התנהגויות סיכון אחרות, בהם חלה על המורה חובת הדיווח, במקרה שבו נער/ה משתפים את המורה בנטייה מינית וזהות מגדרית, לא חלה עליהם חובת הדיווח. לאנשי צוות חינוכי אף אסור לדווח להורים, או לשתף אותם בדבר נטייה מינית או זהות מגדרית של נער.ה ללא שיתוף הפעולה או רצונם.ן.
העיסוק במיניות במערכת החינוכית מורכב עבור כל הצדדים. ללא ספק, זה הנושא שהכי מעסיק בני נוער בכל העולם. לילדים ולבני נוער קשה לראות בהורים שלהם יצורים מיניים, על אחת כמה וכמה במורים.ות שלהם. כך גם מורים רבים חשים מבוכה לעסוק בנושאים מיניים בכיתה או בשיחות אישיות עם תלמידים.ות, ולעתים קרובות נמנעים מכך ונעזרים ביועצות החינוכיות, שאמונות על התחום בבית הספר או בגורמי חוץ. אלא שמי שמלווה בשטח ונשאר עם התלמידים.ות אלו המורים.ות שלהם ולא גורמי חוץ, ולכן שלא כמו תפוח אדמה לוהט שמעבירים מיד ליד, יש חשיבות מכרעת להכשרת הצוותים החינוכיים בתחום.
מתוך הצורך בשטח הוקמה התוכנית "שיעור בגאווה"
בשנים האחרונות עולה הצורך בהכשרת צוותים במיוחד סביב נושא של נטייה מינית וזהות מגדרית. העיסוק בנושא זה הוא חלק מתוך תחום רחב של חינוך למיניות בריאה. בכל שנה המורים נפגשים בנושא הלהטב"י דרך תלמידים.ות שיוצאים מהארון, לפעמים הם מלווים מקרוב את התהליך, התלמידים משתפים אותם בהתלבטויות, בתהליכים שעוברים, לפעמים תלמיד פונה למורה ומבקש שיפנו אליו במין השני, לפעמים תלמידים משקיעים אנרגיות רבות בשמירה על סודם ולכן הם חווים מצוקה קשה וזקוקים למישהו שיושיט להם יד, שיראה אותם ויגיד להם שהם לא לבד. בהיעדר ידע והכשרה מקיפים, לא תמיד ברור למורים איזו חשיבות עצומה יש לתפקיד שלהם כמבוגר משמעותי בשלב הרגיש הזה.
הנתונים סביב אובדנות בקרב הקהילה הגאה מטרידים ומצביעים על כך שהם נמצאים בסיכון מוגבר לאובדנות. פעמים רבות הם חווים מצוקה בשנות ביה"ס ואף חשופים לגילויי חוסר סובלנות ולאלימות במסגרת החינוכית. לאור זאת עולה מהשטח שצוותים חינוכיים זקוקים לליווי והדרכה, וכן עלה הצורך גם בהרחבת המענים הניתנים לנוער להט"ב בתוך בית הספר.
מתוך הצורך שעלה מהשטח, הקמתי את התכנית "שיעור בגאווה", הפועלת בבתי ספר זו השנה השלישית. מטרות התכנית הן להעלות את תחושת המסוגלות של המורים לעסוק בנושא, לקבל ידע כלים ומיומנויות ליצירת שיח במרחב מאפשר, ולהרחיב את המענים לנוער להט"ב במסגרת החינוכית.
לאחרונה עלו לכותרות באמצעי התקשורת תכניות כמו "שיעור בגאווה", בעקבות הוצאת התוכניות החיצוניות וקידום שותפויות ממשרד החינוך. מדובר בדיני נפשות, שכן הכשרות אלו עבור אנשי חינוך לא רק מסייעות למורים לאתר מצוקות, ללוות, לתת מענה מיטבי ולהיות שם עבור התלמידים.ות שחווים קשיים, הן גם מפחיתות את גילויי הלהט"בופוביה במסגרת החינוכית.
בפלורידה חוקק לאחרונה חוק האוסר לדבר על להט״ב בביה״ס, בפולין הונגריה ורוסיה הוחרמו והוסתרו כל הספרים שבהם דמויות ייצוגיות להט"ביות, ונסגרו תערוכות של אמנים להט"בים, ברוסיה חל איסור על הפצת תכנים להט"בים גם בקרב קהל בוגר, אסור אפילו להפיץ מידע חיוני עבור הקהילה הגאה, גם למי שזקוק לכך.
העיסוק התקשורתי בעולם ולאחרונה גם בארץ לנוכח השיח הפוליטי, שם את בני הנוער במצב רגיש מאוד. רבים מהם שואלים מה זה אומר עלי אם יאסרו עכשיו על הכנסת התכנים האלה למערכת החינוך? א.נשי חינוך חייבים להיות שומרי סף ולדאוג להמשך הפצת סובלנות ושוויון זכויות והזדמנויות.
יש להדגיש נקודה נוספת: לאחרונה נשמעים קולות המוחים על הצפת יתר של מידע בנושא, וטוענים כי כניסה של גורמי הסברה להט"בים לביה"ס יכולה להשפיע על הנטייה המינית והזהות המגדרית של תלמידים.ות ו"להכניס להם.ן רעיונות לראש". ישנם שני נושאים שאותם לא נביא לבית הספר ממניעים כאלה, בוודאי ללא תיווך, כדי לא לעורר טריגר אצל תלמידים.ות: אובדנות והפרעות אכילה. בתחומים אלו יש סיכון בשיח לא מבוקר עם התלמידים. לעומת זאת, משיכה מינית או זהות מגדרית הן תחושות פנימיות עמוקות, ואינן מושפעות מנציג/ה של חוש"ן או איג"י שבאים לספר את סיפורם.ן האישי. משיכה מינית ונטייה מגדרית אינן מותג שניתן לרכוש ולבחור לשנות בהתאם לחשק או לצו האופנה.
לפני שבכלל ניגשים לנושא, חשוב שמורים יעשו בירור עם עצמם, עד כמה נוח להם לעסוק במיניות, כיצד דיברו איתם על מיניות, אם בכלל? איך הם כהורים מדברים עם ילדיהם על מיניות? מה העמדות שלהם כלפי הנושא הלהט"בי? חשוב לברר זאת, שכן לפעמים תהליך כזה מפגיש את אנשי החינוך עם מקומות לא פשוטים בחייהם, או אף כאלו שמנוגדים לתפיסות עולמם או לאמונות שבהן מחזיקים. לכן חשוב להעלות את זה למודעות, והכי חשוב להבין את חשיבות התפקיד שלנו כא.נשי חינוך בנושא הזה.
המורים חייבים להיות ערניים
כאנשי ונשות חינוך עלינו להיות בתהליך למידה מתמשך, להתעדכן במה שקורה בשטח ולהגיב אליו. הפידבק והשתתפות הפעילה של המורים.ות בסדנאות, התהליך שעברו והתנועה שעשו, יחד עם עלייה בתחושת המסוגלות, לימדו אותי עד כמה הצורך שזיהיתי בשטח היה נכון ורק חיכה שמישהו ייקח אותו ויפתח צוהר לשיח רלוונטי ומשמעותי של אנשי חינוך בנושא. אני סומכת על הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, על היחידה למיניות בריאה ומניעת פגיעה במשרד החינוך, שהיא הגורם בר הסמכא בתחום המיניות, שימשיכו להיות שומרי הסף, מגדלור של פלורליזם, יעמדו כחומה בצורה ולא יאפשרו הדרה של תכנים העוסקים במיניות, מגדר, להט״ב ובשיוויון מגדרי מבתי הספר. זו האחריות של כולנו.
---
התכנית "שיעור בגאווה" צמחה בתיכון שוהם כמענה לצורך בשטח, והתרחבה לבתי ספר נוספים ביישוב, בתמיכת המועצה המקומית בשוהם, משרד החינוך וכמובן הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, שבמסגרת החממות שלה מתפתח המיזם בשנתיים האחרונות.
הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות (ע"ר) היא גוף לקידום ופיתוח יוזמות של צוותי חינוך, והיא פועלת בפריסה ארצית מלאה, בכל המגזרים, שלבי החינוך וסוגי החינוך.
