בין אם אתם מנהלים, מחנכים או מורים מקצועיים, הנה כמה טיפים לפגישה ראשונה מוצלחת עם צוות חדש או ותיק, עם התלמידים החוזרים מהחופשה, ו/או עם ההורים באסיפת ההורים הראשונה:
- רגע לפני: ודאו מהו היקף הזמן העומד לרשותכם? מהו המרחב הפיזי של המפגש? מי המשתתפים? מה מספרם? מהם המסרים שחשוב לכם להעביר? מהם האתגרים הצפויים במפגש וכיצד ניתן להיערך אליהם? כיצד ניתן למנף הזדמנויות צפויות? מהן המתודות המתאימות? מה יהיה סדר המפגש הנכון? כיצד לתכנן את הזמן? כיצד לשמור על איזון בין מע"מ (מורה עומד מדבר) לבין שיתוף הקהל? לאלו עזרים אתם זקוקים? אולי לעזרה? תכנון נכון ומיקוד יסייע לכם לתכנן מפגש איכותי, משמעותי ומותאם.
- תפאורה: לבשו בגדים נוחים, צבעים שקטים, לא פשוטים מדי ולא חגיגיים מדי – כאלו שתרגישו בהם נוח; דאגו לחדר נקי ומסודר, לשולחן ובו שתייה קלה ואולי משהו מתוק; אם המפגש מתקיים בכיתה, הקדישו מחשבה לקירות ולמסרים החשובים לכם והכי חשוב – בואו עם חיוך, שמרו על קשר עין, קבלו את המשתתפים במאור פנים, פרגנו ועודדו. היו מודעים להתרגשות שלכם ואמרו בפתיחות "אני מתרגש.ת להיות כאן היום", חיכיתי למפגש הזה בצפייה רבה", "אני מרגיש.ה פרפרים בבטן"... היו בטוחים שרובם מתרגשים לא פחות מכם – אפשרו גם להם לשתף בתחושותיהם וזמנו להם חוויה טובה וחיובית.
- "רק על עצמי לספר ידעתי": בפתיחה, ספרו מעט מי אתם, מאיפה באתם, מהם החלומות שלכם, התחביבים שלכם, תפיסת העולם שלכם. הביאו את עצמכם לידי ביטוי בסיפור אישי (אולי איזה תלמידים הייתם?) או באמצעות חפץ שמייצג אתכם (זו יכולה להיות חולצת המזל איתה אתם מגיעים למשחקי כדורגל של הקבוצה אותה אתם אוהדים, ואולי ספר נפלא שקראתם לאחרונה); זה יכול להיות ציטוט שמעורר אצלכם השראה, או שיר שעושה לכם שמח, אולי תמונה של המשפחה או של המקום בו גדלתם. הביאו משהו אישי מעצמכם ובתוך המידע שלבו רגשות, תחושות ומאוויים, כאלו שייצרו עניין, יאפשרו קרבה ויעוררו אכפתיות ואולי הזדהות.
הזמינו את התלמידים/ההורים/אנשי הצוות לשתף משלהם. אפשר להיעזר בקלפי שיח, בציטוטים, במטאפורות (איזו חיה מייצגת אותי? אימוג'י? כלי נגינה? משקפיים? שבילים? עקבות? צבעים? מאכלים? חפצים? מכוניות? תופעות טבע? כריכה של ספר? תבלינים? שירים? אביזר לבוש? דמות מדיסני? גיבור.ת ריאלטי? וכדומה); אפשר לעבוד עם שקף על הלוח, עם קלפים, או עם חלופות מתוקות; אפשר בעל פה, בכתיבה, בזוגות, בקבוצה, במליאה, בלוח שיתופי, במשחק – מה שמרגיש לכם נכון ונוח, מה שמתאים לכם ולקהל שלכם. החיבור האישי והרגשי, העמקת ההיכרות והשיתופיות, יהוו קרקע פורייה למכלול התהליכים הלימודיים והחברתיים שתובילו בהמשך. השקיעו בכך חשיבה, זמן ועשייה.
מתוך מפגש צוות ראשון למנהלי פסגות, מחוז מרכז, תשפ"ב
אחת הפעילויות המומלצות היא להשמיע/להקריא את השיר "דברים שאותי משמחים"; להזמין את המשתתפים להכין קולאז' אישי של הדברים המשמחים אותם; לספר על עצמי במליאה/בזוגות/בקבוצה באמצעות הקולאז'; לתלות את הקולאז' בחדר ולחפש עוד שני משתתפים שאני פחות מכיר/ה שיש לי איתם מכנה משותף ולקדם שיח להיכרות מעמיקה יותר. כל אחד אחת מהמשתתפים יכול.ה לקחת חלק בפעילות, למצוא מקום ולבחון מה מיוחד ומה משותף לו/לה ולאחרים. יש כאן הזדמנות להבעה עצמית, הנכחה וחיבורים.
שאלות מתוקות להעמקת ההיכרות
את הקולאז'ים רצוי להשאיר תלויים – הם תפאורה יפיפייה ומשמעותית לשליש הראשון של השנה בכיתה/בחדר המורים, שאפשר לגשת אליה מחדש בכל פרק זמן ולחפש אחר מכרים חדשים ו/או נושאים לשיחה – יש לה ערך רגשי, אישי וקבוצתי רב פעמי. (הרעיון לעבודה עם השיר הוא של חופית אליס, הפיתוח לפעילות היכרות הוא שלי).
"הדברים שאותי משמחים", ז'5, חטיבת הביניים "זאב" הרצליה, תש"פ
- מסר מקצועי: לאחר העיסוק במסר האישי, ספרו מי אתם כאנשי מקצוע? מהי הזהות המקצועית שאתם נושאים עמכם? מהי ההשכלה שלכם? מדוע בחרתם להיות מורים? מהי תפיסת העולם החינוכית שלכם? במה אתם מאמינים? מהם הערכים המנחים אתכם? מהי עמדתכם ביחס למוטיבציה, אחריות, רגישות, נדיבות, כריזמה, יצירתיות, חיוניות? איפה אתם במנעד בין אוטונומיה/בחירה לבין גבולות ברורים? בין השגיות לבין היבטים רגשיים חברתיים? בין שגרה חינוכית לבין חדשנות והתנסות מתמדת? בין קידום הפרט לבין קידום הקבוצה? האם אתם מאלו שלא מוותרים על אף תלמיד/ה? האם אתם מעודדים מצוינות ותחרות בריאה? היכן תרשו גמישות ואיפה פחות? מכל אלה, בחרו כשתיים עד שלוש סוגיות מרכזיות המתארות את זהותכם המקצועית באופן הנכון ביותר, תמצתו ודייקו את המסרים, היו ברורים, הימנעו מלהלאות את המאזינים ונסו להתחבר לחזון ולתפיסת הארגון החינוכי בו אתם עובדים.
בהמשך, התייחסו לסגנון ההוראה שלכם - איך אתם מעדיפים ללמד, במליאה או בקבוצות? האם אתם בעד שיעורי בית? מבחנים או מטלות חקר? ואיזה ציוד צריך להביא? איך תהיה בנויה ההערכה בתום המחצית? ומי השותפים לכם? התייחסו להיבטים טכניים ולדרכי התקשרות. הקדישו זמן לתיאום ציפיות ולהגדרת גבולות וגמישות, שתפו מהן הציפיות שלכם באופן ברור ובאיזה אופן תוכלו לסייע למי שאולי יותר קשה לו.
זו הזדמנות נהדרת לתאם ציפיות גם ביחס לכללי ההתנהגות והמשמעת המצופים בשיעור שלכם. בחרו את העקרוניים לכם ביותר, שכן לבית הספר יש תקנון מחייב אליו ייחשפו התלמידים. שימו לב כי המטרה היא לייצר מוטיבציה על ידי גבולות שמחבקים ולא שיח מאיים ומרחיק.
מתוך תקנון משמעת כיתתי, ז'1, חט"ב "זאב" הרצליה, תש"פ
- שווקו את הלמידה ואת תחום הדעת שלכם: כמעט לכל תחומי הדעת יש יחסי ציבור גרועים וזו ההזדמנות לתיקון. התחילו משיח על חשיבות הלמידה בכלל: למה אתם כאן? למה חשוב ללמוד? מה חשוב לכם ללמוד? אלו מיומנויות אתם חושבים שחשוב לרכוש? מדוע? כיצד בית הספר יסייע לכם לרכוש מיומנויות אלו?
והמשיכו לשיח על תחום הדעת שלכם: מדוע הוא חשוב? מדוע חשוב ללמוד מתמטיקה גם במסלול הומניסטי? מדוע חשוב ללמוד היסטוריה מורחבת או ספרות בכיתות מדעיות? אתגרו את הלומדים בשאלה והציגו את תחום הדעת שלכם כרלוונטי, כמשמעותי וכבעל ערך, תוך התייחסות לנושאים, ערכים ומיומנויות שירוויחו ממנו.
- דעת קהל: אחרי ששיתפתם במסרים המקצועיים שלכם, והקדשתם מחשבה וזמן לתיאום ציפיות, זה הרגע לשמוע את הקהל שלכם ולהתחקות אחר המאפיינים ואחר הצרכים הייחודיים לו: למה הם זקוקים כדי להצליח? במה הם יכולים לתרום להצלחת השיעורים\המפגשים? מהם האתגרים מהם הם חוששים? מי/מה יוכל לסייע להם לצלוח את השנה בהצלחה? למה הם מצפים? מה ייחשב הצלחה אישית? קבוצתית?
חשוב להתייחס להזדמנויות שבהתחלה חדשה, אך לתת גם מקום לשיתוף באתגרים ובחששות ובעיקר להקשיב, להכיל ולהעביר את המסר שאתם שם. מומלץ לקיים דיון במליאה כדי שישמעו זה את זה, ובמקביל, לאפשר לכל אחד ואחת להשיב על דף שאלות מסודר שיוכל להוות בסיס להעמקת היכרות, לשיח אישי ולהתאמת תכנית העבודה.
- חוויית למידה מעשית: הציעו למשתתפים פעילות קצרה ומעניינת שתיצור חיבור אליכם ואל תחום הדעת שלכם ותעורר מוטיבציה להמשך: ערכו ניסוי, הציגו שאלה פורייה (האם הגודל קובע? זו שאלה לגיטימית כשעוסקים באימפריאליזם...); אתגרו בחידה מעניינת שתאפשר לכל התלמידים להשתתף (מה משמעות הביטוי O.K? מדוע דווקא "סרטים כחולים" ולא צבע אחר? מדוע גילוי מצבה משנת 1916 עליה כתוב כי החלל קיפח את חייו במלחמת העולם הראשונה, אינו גילוי אותנטי? אלו מקצת הדוגמאות לחידות פתיחה לנושא מלחמת העולם הראשונה); או הזמינו אותם לפעילות מהנה אישית או קבוצתית: אפשר להציג סרטון קצר עם שאלות, לשחק משחק, להציג תמונה מעוררת, אולי קריקטורה, ליצור קולאז' המייצג את תחום הדעת, לצלם תמונה, לעבוד עם פלסטלינה או דאס ועוד - מה שתבחרו ויש בו עניין, שיתוף, מעורבות פעילה, סקרנות, הנאה וחיבור מעניין לתחום הדעת שלכם, בהתאם ללוח הזמנים שהוקצה לכם, ובעיקר כזה שאתם מתחברים אליו ושישאיר טעם של עוד. אל תשכחו להמשיג את תהליך הלמידה – שידעו כי מדובר בחוויית למידה מעשית ולא בעוד פעילות חברתית הפגתית.
ניבים וביטויים, משחק התאמה, שיעור עברית ראשון, ז'5, חטיבת הביניים "זאב" הרצליה
- רפלקציה לסיכום: ואיך סוגרים את המפגש? כדאי להשתמש בשאלות רפלקטיביות ובהן שאלות תיעוד (מה קרה היום?), שאלות רגש (מה הרגשתי? חשבתי? רציתי? התכוונתי? חלמתי?) ושאלות הסקת מסקנות (מה למדתי על עצמי? עם אלו תובנות אני מסיימ.ת את המפגש?), לדוגמה: למדתי על עצמי... עוד הייתי רוצה לדעת... מחשבות והרהורים שמלווים אותי... התחדד לי היום... תובנה אישית שאני לוקח.ת איתי... התהליך שעברתי יאפשר לי... משהו שהיה משמעותי והייתי מבקש.ת להעמיק בו... הארה של חבר.ה שהרשימה אותי... משהו שגרם לי אי נוחות... עדיין לא ברור לי... תובנה חברתית שאני לוקח.ת איתי... מתוך המפגש מה שבטוח לא אשכח הוא...
ניתן לזמן גם רפלקציה לסיום היום הראשון ולהשתמש בשאלות: איך התעוררתי הבוקר? מה הדבר הראשון שחשבתי עליו? איך הרגשתי לקראת ההגעה לבית הספר? מה דמיינתי שיקרה היום? ממה חששתי? למה חיכיתי? ו... מה באמת קרה? איך אני מרגיש.ה עכשיו? מה אני מאחל.ת לעצמי שיהיה מחר?
- רואים רחוק: היה זה פיטר דרוקר שכתב כי "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא להמציא אותו". תמונת עתיד מפורטת, הכוללת ביטויים מוחשיים וברורים להצלחה, מבטאת מטרות שאפתניות והופכת את הרעיונות למעשים. שאלו את התלמידים: בעוד שנה מהיום, על מה נרצה להודות? למי? על מה? על אילו הצלחות נברך? בתחום הלימודי, החברתי, הרגשי? אחת הפעילויות הנחמדות בתחום זה היא לכתוב מודעת דרושים אישית של "איחולים למכירה" המכילה את כל הציפיות שלי מהשנה החדשה, לתלות על הלוח, וכל אחד מהמשתתפים יכול לבחור לעצמו ציפיות חדשות, לתלוש אותן ולבנות מהן תמונת עתיד אופטימית, שתהווה כוכב צפון אישי וקבוצתי לאורך השנה.
- פרגון ולויאליות לעמיתים/למוסד החינוכי: מכירים את זה שאתם מקבלים תלמידים של עמית.ה ומתחיל השיעור הראשון ועל כל נושא הם מקדימים ומכריזים "לא למדנו" ומלינים על המורה? ומכירים את זה שבשיחה האישית הם מצפים למורה ש"לא צועקת" כי שלהם צעקה והייתה ממש גרועה? ומכירים את זה שבחטיבה מלינים על כך שלא הכינו את התלמידים ביסודי? ובתיכון מלינים שצריך להתחיל הכל מחדש כי לא למדו כלום בחטיבה? והמורה הקודמת הייתה כך וכך ובית הספר הקודם היה כך וכך...? תחילת שנה היא הזדמנות לפתוח דף חדש, אבל לדף החדש הזה קדמו דפים ישנים, ובהם חקוקים ניסיונות טובים ומרים, כישלונות והצלחות. הקשיבו למי שרוצה לשתף, הכילו והשתמשו במידע כדי להיטיב את השנה. יחד עם זאת, שמרו על פרגון ולויאליות הן לעמיתים שלכם למקצוע והן למוסד החינוכי שלכם או לזה ממנו הגיעו התלמידים. היום אלו אחרים שמלינים עליהם ומחר אלו יכולים להיות אתם.
אז מה נשים בחלון הראווה של השיעור הראשון? באיזה מינון? באיזה קצב? באיזו מתודה? לשם כך עליכם ללמוד מי אתם, מי הקהל שלכם ומהי החליפה המתאימה לו ביותר.
