לחלום בגדול
נתחיל בעובדה בסיסית אך חשובה: לבנות ולבנים יש יכולות קוגניטיביות דומות. אלו מאפשרות לבנות ולבנים להצליח בלימודים, כולל לימודי מדעים, באופן דומה. בנוסף, הציונים של בנות ובנים במבחנים משווים במדעים דומים, גם בבית הספר היסודי וגם בחטיבה.
למרות זאת, יותר תלמידים מתלמידות בישראל ובכל העולם, בוחרים ללמוד בתיכון פיזיקה והנדסת מחשב. במקביל לכך, יותר תלמידות מתלמידים בוחרות ללמוד ביולוגיה וכימיה, וכן מקצועות חברתיים והומניים, כמו סוציולוגיה, היסטוריה וספרות. בחירות אלו פוגעות בתלמידות ובתלמידים משום שהן מונעות את מיצוי של הפוטנציאל שלהם ואת האפשרות שכל אחד ואחת יבחרו מקצועות לימוד לפי נושאי העניין והיכולות שלהם. כמו כן, בגלל מבנה שוק העבודה, הבחירות הללו גורמות לחלק מהתלמידות לפגיעה באפשרויות התעסוקה שלהן וביכולת ההשתכרות שלהן בעתיד.
אם הבחירה להימנע מחלק מהמקצועות המדעיים לא משקפת את הפוטנציאל של בנות, את תחום העניין של חלקן וגם אינה הגיונית מנקודת מבט כלכלית, מדוע בוחרות תלמידות להימנע מחלק מהמקצועות המדעיים? התשובה טמונה בהבדלים מגדריים, כלומר כאלו שאינם נוגעים למינם של התלמידים, אלא לציפיות חברתיות ששונות לגבי ילדים ונערים מצד אחד ולגבי ילדות ונערות מצד שני. למשל, כבר בגיל הגן מתגמלים בנים כשהם עוסקים בפעילות טכנית או כשהם חוקרים (לפעמים - מפרקים) חפצים. ילדות לומדות באותו הזמן שעליהן להתעניין ולטפל בזולת, למשל כשמעודדים אותן לשחק בבובות.
בנים ובנות מפתחים את עמדותיהם האישיות ביחס לאותם תכתיבים חברתיים שממשיכים ללוותם בכל מערכת החינוך, ולמעשה בכל חייהם. כתוצאה מכך, נוטים גם תלמידים וגם תלמידות להניח שפיזיקה, מחשבים והנדסה הם מקצועות "גבריים" שאינם מתאימים לנערות. נוסף לכך, הציפיות החברתיות החיצוניות גורמות גם לתחושות פנימיות אצל תלמידים ואצל תלמידות. לכן תלמידות נוטות, יותר מתלמידים, להניח שמקצועות כמו פיזיקה, הנדסה ומחשבים קשים, משעממים ולא מתאימים להן. זאת בעוד שתלמידים יטו לחוש יותר מתלמידות שאותם מקצועות מעניינים ומאתגרים. חשוב לציין שאותו פער מגדרי גורם לבנים להעדיף מגמות כמו פיזיקה, גם אם אין להן עניין ראשוני בהן. הדבר נכון בייחוד במדינות שבהן גברים נוטים להיות מפרנסים עיקריים ולכן נערים חשים שכדי לשפר את יכולתם לתמוך בעתיד במשפחה, עליהם ללמוד מקצוע מכניס.
מה יכולים לעשות צוותי הוראה כדי לסייע לתלמידות לחוש בנוח יותר עם מקצועות מדעיים? כדי לענות על כך אציין כמה מהתכתיבים החברתיים שנערות ונערים נחשפים אליהם בבית הספר. לאחר מכן אציע, בהמשך לסקירה שכתבנו ויויאנה דייטש ואני עבור יוזמה - מרכז לידע ולמחקר בחינוך, דרכים שבהן מורות ומורים יכולים לשנות תכתיבים אלו. כל הנושאים שלהלן נשענים על מחקרים שנערכו במדינות העולם, אולם לא מן הנמנע שהאתגרים הללו מוכרים לאנשי צוות חינוכי (וגם תלמידות ותלמידים) ישראלים, ולכן גם הפתרונות שמציעים בעולם עשויים להיות רלוונטיים.
ראשית, אנשי צוות הוראה, ובהם גם אלו שמחזיקות ומחזיקים במוצהר בעמדות שוויוניות, נוטים להעביר מסרים מגדריים. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי למשל כשמורים מתעלמים מתלמידה שמצביעה בשיעור, ובמקביל כשמאפשרים לתלמיד להתפרץ ואז משבחים אותו על תשובתו. אכן, קשה מאוד למורה לחוש בדיוק כיצד מתנהל השיעור, להיות קשוב לכלל הכיתה וגם להפגין רגישות מגדרית.
ערכו מידי פעם רפלקסיה על ניהול השיעור. למשל, בקשו את דעתם של חברי צוות שצפו בשיעור שהעברתם. ברפלקסיה שנוגעת לרגישות מגדרית על המורה לחשוב מה הציפיות הלימודיות מתלמידות ומתלמידים, ואיך ציפיות אלו באות לידי ביטוי בפועל ביחס לתלמידות ולתלמידים בשיעור.
דרושה התגייסות רחבה בבית הספר כדי להעביר מסר אמיתי של שוויון
הלימודים של מגמות הפיזיקה, המחשבים והטכנולוגיה נושאים אופי אליטיסטי ותחרותי. בתי ספר ברחבי העולם מאמינים שבאופן זה הם מושכים את התלמידים הטובים ביותר למגמה. אולם למעשה הדבר מסייע לבנים להשתלב במגמות אלו בשני אופנים: מצד אחד בנים, יותר מבנות, נוטים להאמין ביכולותיהם, גם אם ציוניהם אינם גבוהים. מאידך בנות, שנוטות להיות פרפקציוניסטיות, יוותרו מראש על מגמה שנחשבת קשה ושבה הסיכוי להשיג ציון מעולה קטן יותר.
בנוסף, אותם נערים שנרשמו למגמה מתנהלים טוב יותר בתנאים של תחרות מאשר נערות. זאת משום שמילדות מעודדים בנים להיות תחרותיים, ובמקביל מעודדים בנות לשתף פעולה, ולעיתים גם לוותר בתחרות.
ניסיון להתגבר על קושי זה חייב לעבור בשינוי האופי של מגמות מדעיות אלו ובשינוי שיטת ההוראה. כדאי לנו לזכור שהמקצועות המדעיים דורשים כישורים דומים ולכן לא מדויק לטעון שמקצוע מדעי אחד קשה יותר ממשנהו. בנוסף, מרבית הפעילות המדעית "בעולם האמיתי" מתרחשת בשיתוף פעולה של צוותים ולא בתחרות בין יחידים. לכן מוצע להשתמש בשיטות לימוד שמדגישות שיתוף במקום תחרות במגמות אלו. חשוב: הוכח שהפחתת תחרות ויצירת אווירה שיתופית בכיתה אינה מעניקה יתרון לא הוגן לנערות ואינה פוגעת בנערים. היא רק מאפשרת ליותר תלמידות לחוש בנוח.
כמו כן, יחס חיובי ותומך לכלל התלמידות והתלמידים משפר את מצבן של תלמידות מבלי לפגוע בזה של תלמידים. למשל, במעבדת הפיזיקה רצוי להדגים את השימוש במכשירים וכלים, ולעודד גם תלמידים וגם תלמידות להכיר אותם. לעומת זאת, כשמאפשרים לתלמידות ולתלמידים להתנסות בעצמם, הדבר מוביל להשתלטות של הבנים על המעבדה משום שכבר בתור ילדים עודדו אותם (ולא את הבנות) לחקור ולפרק חפצים.
בחלק מהמקצועות המדעיים אוהבים צוותי ההוראה להדגיש את האופי המופשט שלהם: למשל נוסחות במכניקה, חשמל ואופטיקה. וזאת למרות שמלמדים בנות מגיל צעיר מאוד להתעניין בסוגיות חברתיות, בדגש על טיפוליות. במילים אחרות, הופכים את הלימודים הללו למשעממים עבורן וללא רלוונטיים לעולם הערכים שהפנימו מילדות.
נסו לשנות דינאמיקה זו באמצעות חיבור של החומר הלימודי לחיי היום-יום של תלמידות ותלמידים או אל נושאי העניין שלהם. כמו כן, הדגישו את ההיבטים היישומיים החברתיים של הנושאים הנלמדים כך שתלמידות ותלמידים יוכלו להבין מדוע העיקרון המדעי מסייע ומשמעותי להם ולסובבים אותם.
הייצוגים של גברים ונשים בחומר הלימוד נושאים אף הם סממנים מגדריים. את המדענים נוטים להציג בתור גברים ואילו את ההדיוטות - בתור נשים וילדים. המסר הוא שעולם המדע הוא עולם של גברים.
כמובן ששוויון מגדרי מוחלט בכיתות מדעיות לא יושג עד שלא נביא לשוויון מגדרי בכלל בית-הספר ובכלל החברה. אולם מכלול מחקרים שבוצעו בעולם מצביע על האפשרות של אנשי צוות הוראה להשפיע לטובה על שיעור ההשתתפות של נערות במקצועות המדע. וכאמור, הבחירה של נערות במקצועות כמו ביולוגיה וכימיה מצביעה שכן קיים בהן רצון ללמוד מדעים.
מצד שני, חשוב מאוד שמהלך של שוויון מגדרי יתבצע בגיבוי ובהתגייסות של כמה שיותר אנשי צוות הוראה, כולל אלו שאינם מלמדים מדעים. רק אם מורות ומורים יוכלו להעריך היטב את פעולתם בכיתה, ורק אם יעשו זאת בסביבת נטולת שיפוטיות, הם יוכלו גם להתנער מהתנהגויות שמפלות נערות לרעה. דרושה התגייסות רחבה בבית הספר כדי להעביר מסר אמיתי של שוויון מגדרי, מסר שיאפשר גם לתלמידות וגם לתלמידים ללמוד מקצועות המעניינים אותם ולקצור בהם הצלחה.
