לקדם מצוינות
"מורה חדש קופץ ראש לבריכה בלי לדעת מה יש או מה אין בה", כך מתאר פרופ' יזהר אופלטקה את חווייתו כמורה בשנתו הראשונה. בישראל, כל מורה שני נוטש את מקצוע ההוראה במהלך חמש השנים הראשונות. ניתן לייחס מציאות עגומה זו לקשיים שמורים חווים בשנת ההוראה הראשונה. לדבריהם, תחילת הדרך המקצועית מלווה בתחושות של אי וודאות וחוסר ביטחון. ניתן היה לצפות לתיאורים דומים ממשתתפי "הישרדות" שמגיעים לטריטוריה בלתי מוכרת, מתנסים במשימות ללא הכנה מוקדמת ועשויים לעזוב את התוכנית בכל רגע.
מורה מתחיל ללמד בבית הספר לאחר שלמד במסלול להכשרת מורים. נשאלת השאלה, מה הטעם במסלולים להכשרת מורים אם הם לא מכינים מורים לאתגרי המקצוע?
חלק מאתגרי השנה הראשונה נובעים מפער בין ההכנה שעוברים פרחי ההוראה לבין המיומנויות הנחוצות להם בפועל. הדרישות בהן מורים צריכים לעמוד כיום לא דומות לדרישות שהוצבו בפני מורים לפני עשור. מורים נדרשים להציג שיפור משמעותי בהישגיו של כל תלמיד וללמד בכיתות בעלות הטרוגניות הולכת וגוברת הן מבחינת הרקע והן מבחינת הצרכים המגוונים של התלמידים. עם זאת, במכללות ובאוניברסיטאות רבות ממשיכים לדבוק בשיטה הישנה. במקרים רבים, תכניות להכשרת מורים כוללות קורסים תיאורטיים ומטלות לימודיות שמנותקות מהתנסות בבתי ספר.
תכניות הכשרה להוראה ברחבי העולם עוברות שינויים מרחיקי לכת. ד"ר תמי חלמיש אייזנמן מתארת כי "בשנים האחרונות, חוקרים מתחום החינוך הבינו שהלמידה של פרח ההוראה מתרחשת בשדה ולא במנותק ממנו. גישה זו החלה להיות מיושמת בארצות הברית לפני כעשור ורק בשנים האחרונות מתחילה להתבסס בישראל". כבר בשנת 2010, קבוצת חוקרים אמריקאית שהתמנתה מטעם המועצה האמריקאית להסמכת מורים כתבה דו"ח מכונן המתאר את הכשרת המורים המתאימה למאה ה-21. על פי המלצותיו של הדו"ח, שנכתב לאחר השוואה מעמיקה בין תכניות שונות להכשרת מורים, הכשרה מסוג זה צריכה לעבור שינוי של 180 מעלות ולהפוך לקלינית. מקצועות קליניים מתאפיינים במחויבות גבוהה לכל ‘פציינט’ הכוללת הצבת יעדים שאפתניים ומתן משוב אישי. בממד שבין איש המקצוע לעמיתיו, מקצועות אלו מתאפיינים בהשתתפות פעילה בקהילה מקצועית, לימוד קבוצתי תוך כדי 'טיפול' והמשך התמחות תוך כדי עבודה.
על פי הדו"ח, אחוז גבוה מתוך התכניות להכשרת מורים כולל בעיקר קורסים אקדמיים שקשורים באופן רופף בלבד לפרקטיקת ההוראה. לפי ההמלצות, תכנית הלימודים כולה צריכה להיות מושתתת על התנסות מעשית בבית הספר, כאשר כל חומר שפרח ההוראה לומד מקושר לאתגרים הכרוכים ביישומו בשטח. למידה כזו צריכה להיות מונחית על ידי מורים מובילים בעלי רקע קליני שמלווים את פרחי ההוראה. צמד חוקרי החינוך האמריקאים לינדה דארלינג-המונד וג'ון ברנספורד הראו במחקרם שהכשרה קלינית של מורים משתלמת - תלמידים של מורים שעברו הכשרה כזו לומדים בקלות רבה יותר והישגיהם עולים בהתאם.
אותו דו"ח של המועצה האמריקאית להסמכת מורים שהתפרסם ב-2010 מכיל 10 עקרונות מנחים להכשרה קלינית של מורים.
1. הצבת הצלחת התלמיד במרכז: חשבתם שסטודנט להוראה צריך להימדד בעיקר על פי הידע שלו במקצוע? אז זהו, שלא. לפי מסקנות החוקרים, תכניות הכשרה קליניות צריכות להיבנות באופן התומך ומעריך בראש ובראשונה את קידום התלמידים. במלים אחרות, מורה טוב הוא מורה שתלמידו מבין את החומר הנלמד.
2. גרעין קליני: על הפרקטיקה הקלינית להוות חוויה מרכזית בתוכניות להכשרת מורים, כאשר אלמנטים קליניים נכללים בצורה דינמית בכל אחד משלבי ההכשרה. יש לספק לגרעין הקליני מעטפת עשירה של פדגוגיה ותוכן.
3. מעקב מבוסס נתונים: יש למדוד את ההתקדמות של פרח ההוראה באופן קבוע על פי הסטנדרטים המקובלים להוראה. ההערכה צריכה להתבסס על הישגי התלמידים, הערכה מעצבת, הערכה מסכמת ותצפיות על שיעורים. חשוב לבצע מעקב גם אחרי תכנית הלימודים עצמה; יש לשפוט את תכנית ההכשרה על בסיס נתונים ולבחון שיפורים מבניים ותוכניים שניתן לבצע בה.
4. פרקטיקה לצד מיומנות: על הלומדים בתכנית להגיע לרמת מומחיות מבחינת תוכן ומבחינת שיטות הוראה. תכניות אלו צריכות ללמד כל מורה לבצע אינטגרציה בין בסיס הידע לבין פרקטיקות הוראה אפקטיביות ולקיים תהליכי הערכה שיסייעו בהתאמת הפרקטיקה שלהם להתקדמות תלמידיהם.
5. קהילה מקצועית: פרחי הוראה זקוקים לקבלת משוב תכוף מעמיתיהם וממורים מובילים. קרקע נוחה למשוב מתקיימת כשפרחי הוראה מתאמנים בסביבה שיתופית שכוללת הערכות קפדניות הממוקדות בפרקטיקות בהן הם משתמשים ובהשפעתן על הלמידה.
6. מנחים בעלי ניסיון קליני: מנחים קליניים שמכשירים את דור העתיד של המורים צריכים להיות כאלו שיש להם רגל אחת במוסדות להשכלה גבוהה ורגל שנייה כמורים מובילים בשדה. על אותם מנחים להיות מיומנים בהנחיית מבוגרים ובהערכה ככלי עזר למעקב אחר למידה ולמתן משוב. עליהם לעבור הסמכה ייחודית ולהיות מתוגמלים בהתאם.
7. ליווי במסגרת בית הספר המכשיר: על פרחי ההוראה לעבור חוויה קלינית אינטנסיבית המוטמעת בבתי הספר. התנסות זו צריכה להיות מובנית, מאוישת על ידי צוות הכשרה המורכב ממורים מובילים וממומנת בכדי לתמוך בלמידת פרחי ההוראה ובהישגי התלמידים.
8. הטמעת יישומים טכנולוגיים: על תכניות ההכשרה לכלול שימוש בטכנולוגיות העדכניות ביותר. יישומים טכנולוגיים יכולים לשמש כלי עזר משמעותי המאפשר למורים לשתף אחד את השני בפרקטיקות מיטביות ובתהליכי למידה מקצועית מתמשכים.
9. מחקר ופיתוח ברמת מאקרו: כולנו היינו רוצים שתכניות להכשרת מורים ישתפרו משנה לשנה. תהליך זה יכול להתקיים אם צוות התכנית מקפיד על איסוף וניתוח של נתונים. הכשרה אפקטיבית של מורים צריכה להתבסס על עדויות ברורות בנוגע ליעילות ההוראה והשימוש שלהם בפרקטיקות מיטביות. תשתית של מחקר ופיתוח – שיעדיהם מוגדרים במשותף ע"י תכניות ההכנה, מחוזות משרד החינוך והמורים עצמם- תומכת בפיתוח ידע, בחדשנות ובשיפור מתמיד. גם תכניות הכשרה שלא מרחיבות את פיתוח הידע הקיים צריכות לאסוף נתונים באופן סיסטמטי שיכללו ברשת נתונים ארצית.
10. שותפויות אסטרטגיות: מחוזות משרד החינוך, תכניות הכנה, איגודי מורים וקובעי מדיניות חייבים לייצר שותפות אסטרטגית שמבוססת על הכרה בכך שאף גורם לא יכול לבצע את המשימה הזו לבדו. דוגמא לשותפות שכזו קורמת עור וגידים כאן בישראל. בימים אלו, מוקמת על ידי משרד החינוך מנהלת ארצית אשר תהיה אמונה על פיתוח אסטרטגיה בנושא הסבת אקדמאים להוראה.
ד"ר חלמיש אייזנמן מספרת, כאמור, כי כעת גישה זו תופסת תאוצה כאן בישראל, 10 שנים לאחר אימוצה בארצות הברית. "מספר תכניות בארץ מיישמות את ההנחה ששנת העבודה הראשונה בהוראה היא חלק מהותי מההכשרה. בין הדוגמאות לגישה זו ניתן למצוא את תכנית 'אקדמיה-כיתה-סטודנט', אשר משלבת סטודנטים להוראה בבתי הספר כמורים שניים, תכנית 'הוראה פלוס' ותכנית חות"ם, אשר דוגלת בהכשרה קצרה וליווי אינטנסיבי במקביל להוראה".
הדרך לשפר תכניות להכשרת מורים טמונה באיזון בין התכנים השונים שהן מציעות. הכשרה קלינית של מורים צריכה לכלול קורסים תיאורטיים שעוסקים בפרקטיקת ההוראה, אבל חשוב להוסיף לקורסים הללו טוויסט קליני. ישנן מיומנויות שניתנות ללמידה ב'תנאי מעבדה', באופן שאינו דורש התערות בבית הספר. קורסים תיאורטיים יכולים לכלול סימולציות, חקרי מקרה, תצפיות, קהילות למידה וירטואליות ועוד. עם זאת, מיומנויות רבות ניתנות לפיתוח אך ורק תוך כדי התנסות בהוראה. לכן, מרבית הקורסים צריכים לשלב התנסות מעשית המאפשרת תיקוף והטמעה של המידע התיאורטי בתוך ההקשר הבית ספרי.
אולם, למידה בסביבה בית ספרית איננה מספיקה לכשעצמה. התנסות בהוראה צריכה להתבצע תוך כדי ליווי של חונך מיומן שמסייע בניתוח מצבים ובקשירה בין המעשה לבין התיאוריה. המשימה של שיפור התכניות להכשרת מורים אינה מונחת אך ורק על כתפיהם של אנשי אקדמיה במחלקות להכשרת מורים, זוהי גם משימתם של מורים מובילים אשר מכשירים את פרחי ההוראה ומלווים אותם בבתי הספר.
ניתן למצוא בישראל וברחבי העולם דוגמאות לתכניות קליניות להכשרת מורים. לרוב, תכניות אלו אינן מיושמות במתכונת לאומית רחבת היקף. אין להסתפק ביוזמות נקודתיות המקדמות הכשרה קלינית של מורים, אלא יש צורך להוביל מהלך מערכתי לשיפור תכניות ההכשרה כך שיכינו את המורה להוראה במאה ה-21.
רוצים ללמוד על תכניות קליניות להכשרת מורים הקיימות בארץ? לחצו כאן כדי ללמוד על התוכניות 'הוראה פלוס' ועל הסטנדרטים שלהן.
