ישראל במלחמה
קן רובינסון מספר סיפור על ילדה שישבה בזמן שיעור ציור בכיתה וציירה בהתלהבות. המורה, שרגילה לראות את הילדה הזו לא בקשב, ניגשה אליה בסקרנות ושאלה אותה מה היא מציירת. הילדה ענתה “את אלוהים”. המורה תהתה “אבל אף אחד לא יודע איך הוא נראה” והילדה ענתה בעודה ממשיכה לצייר "תיכף ידעו"...
אני מאד אוהבת את הסיפור הזה כי בעיני הוא הבסיס ליזמות וחדשנות. כשעולה רעיון חדש למישהי בראש, היא חייבת “לצייר” אותו ולא להקשיב למי שמסביבה שאומר לה שאף אחד לא עשה את זה לפניה. היא יודעת מה היא רוצה והיא יודעת, שתיכף כולם ידעו.
במאמר הקודם פירטתי את שלוש הבעיות המרכזיות במערכת החינוך בנוגע לדימוי הבנות שלומדות בה. הזכרתי את שיטת הלימוד המותאמת יותר לבנים, את גישת המורים והמורות שמעודדת יותר בנים לעשייה אקדמית ומובנית במורים כבר שנים רבות וכן, את ההשפעות של גיל ההתבגרות וההשלכות על הלימודים של הבנות.
ניתן לטעון שאולי כדאי להשקיע בהכשרת מורים וזה נכון שהכשרה כזו תעלה מודעות, אך כיוון שהמורים עצמם, ממש כמו כולנו, חונכו בעולם מוטה, מדובר בתהליך ארוך שלא מסתיים בסדנה קצרה אחת. בנוסף, מעבר לשתי הסיבות הראשונות שנראות על פניו כאפשריות לטיפול, מגיעה הסיבה השלישית והמורכבת יותר – איך נתמודד עם השוני הגדול של הבנות בגיל הקריטי הזה?
הפתרון שאני מציעה הוא פשוט, גם אם לא מקובל – הקמת בית ספר לבנות בלבד. אין כאן רעיון חדשני שלא נראה עד כה. ומי שרוצה לדעת איך זה נראה, רק צריך לבחור אחד מאלפי בתי הספר ברחבי העולם ולבדוק את מה שהם מציעים ובעיקר – את חוות הדעת והתוצאות של בוגרות בתי ספר כאלה. אז בואו נבדוק למה מדובר ברעיון מעניין ורלבנטי.
לא לדתיים בלבד
בתי הספר המיועדים רק לבנות או לבנים במערכת החינוך הוא נושא שנחקר לא מעט, בעיקר בארצות הברית. בשנים האחרונות, ישנה מגמה מתרחבת וגידול במספר בתי הספר המיועדים לבנות או לבנים ברחבי העולם. בארה”ב לבדה חל גידול של ממש מעשרות בודדות של בתי ספר נפרדים ציבוריים (מסוג צ’ארטר) ב-2004 ל-850 בתוך עשר שנים (ניו יורק טיימס, 2014).
בישראל, לעומת זאת, קיים הקשר הדוק בין ההפרדה המגדרית בבתי הספר ובין מערכת החינוך הממלכתית-דתית, כאשר האפקטיביות של הפרדה מגדרית במסגרות חינוך ממלכתיות, כמעט ולא נבדקה. ישנו קושי ממשי להסביר לנערה צעירה ולהוריה מדוע כדאי לה לבחון את האפשרות ללימודים על יסודיים במסגרת נפרדת ולא לחוש “כפייה דתית”.
מחקרים שנעשו בבתי ספר מופרדים מגלים נתונים מרשימים על הצלחת התלמידות במסגרת בית הספר, לאורך שנות לימודיהן, וגם בהמשך דרכן. התגלה שבנות שלמדו במסגרות כאלו הן בעלות דימוי עצמי גבוה יותר, מביעות עניין רב יותר במקצועות מדעיים ובמתמטיקה, בעלות סקרנות אינטלקטואלית גבוהה מהרגיל, מגלות רצינות כלפי הלימודים שלהן, בעלות הישגים גבוהים יותר ובעלות סיכוי נמוך יותר לבחור מקצוע מגדרי סטריאוטיפי.
במחקרים ממשיכים, דווח כי בנות אלה נטו בצורה מובהקת להשתלב יותר בחברות מצליחות (500 fortune companies) ובעמדות מפתח בתפקידי שלטון וממשל. חשוב לציין שמחקרים אלו נעשו על בוגרות בתי ספר פרטיים. יבואו המבקרים ויגידו שבתי ספר פרטיים בהם משקיעים כסף רב, שאליהם מגיעות נערות ממשפחות מבוססות, לא יתנו תמונה אמתית של הבוגרות ביחס לאוכלוסייה הכללית.
יש משהו בדבר, לכן אני רוצה להביא ממצאים משני מחקרים עדכניים אחרונים שבחנו בוגרות מבתי ספר לבנות בלבד ובוגרות של בתי ספר מעורבים שאינם פרטיים. בוגרות בתי הספר לתלמידות, דיווחו כי אותגרו להישגיות, שלאחר מכן באה לידי ביטוי בבחירת דרכן האקדמאית והמקצועית, יותר מחברותיהן בבתי ספר מעורבים. הן הביעו שאיפות גבוהות יותר ומוטיבציה רבה יותר להצלחה בהמשך. תלמידות אלה נטו להיות מעורבות יותר בפעילויות המכינות אותן לחיים לאחר בית הספר. הן מדווחות כי הן מרגישות בטוחות בסיטואציות שונות להביע דעה ולהחליף דעות, מכיוון שלמדו בסביבה מאפשרת כזו.
בוגרות בתי ספר נפרדים הגיעו עם יותר עניין בתחומי ההנדסה ועם ביטחון רב יותר בנושאי מתמטיקה ומחשבים.
בנוסף, התגלה כי בוגרות בתי ספר נפרדים הראו נטייה גדולה יותר להשתתף בפעילויות בקולג’ ובאוניברסיטה שאינן קשורות דווקא ללימודים וכן הן היו בעלות נטייה למעורבות פוליטית גדולה יותר בהמשך דרכן (דוגמה למחקר ניתן לראות כאן).
חשוב לי לציין שאין מספיק בוגרות בתי ספר נפרדים ציבוריים כדי לעשות מחקר ארוך טווח שיראה גם את ההשפעה בתפקוד בסביבות השונות לאורך החיים. עם זאת, הבוגרות דיווחו על בטחון רב יותר בהתנהלות בעולם, מתוך היכרות משמעותית עם עצמן ועם הרצונות שלהן. הן טענו שסביבת בית הספר אפשרה להן למצוא את הקול שלהן, ללמוד להביע אותו ולדעת לבחור את מה שנכון עבורן.
אז מה יש בבתי ספר לתלמידות שמביאים לתוצאות כאלה?
סביבה מעוררת השראה, הזדמנויות חינוכיות רחבות, תרבות של שאיפות והשגיות, בניית בטחון עצמי, מתן כלים להפוך למנהיגות ואווירה מכילה, הדוחפת לנסות דברים חדשים שלא נוסו על ידן בעבר.
גורם הצלחה נוסף של בתי ספר כאלה משויך בראש ובראשונה לדמויות מעוררות השראה (role models). התלמידות נפגשות יום יום עם צוות בית ספרי המורכב רובו מנשים שלרוב מקיימות הלכה למעשה את דמות המבוגרת המשמעותית בחיי התלמידה ומשמשות מודל לאישה מנהיגה ומנהלת. גם המפגש עם תלמידות מהכיתות הגבוהות יותר שכבר התנסו במספר שנים בבית הספר והופכות להיות מנטוריות של התלמידות הצעירות, תורם ליצירת התודעה שכל אחת יכולה לעשות כל דבר – כי בראש מועצת התלמידות עומדת נערה, מי שמנהלת את עיתון בית הספר היא נערה, מי שמצטיינת בפיזיקה היא נערה, וגם מי שמצטיינת בספורט היא נערה.
ד”ר סיגל אופנהיים-שחר הציגה בפני דימוי שמאד אהבתי – בבתי ספר בהם לומדות בנות בלבד משולים לשיעורים בהן התלמידות לומדות את תנועת השחייה בבריכה. הן מתאמנות עד שהן מרגישות בטוחות בתנועות, מהמים הרדודים ועד העמוקים, מבריכה שקטה לבריכת גלים. כשהן יוצאות לעולם הגדול – לים הרחב – הן כבר מכירות את התנועות, הן גם למדו על הים הרחב. נכון שהים סוער יותר ופראי יותר – אבל הן יודעות את הבסיס וגם אם קשה – הן מגיעות עם מספיק ידע, יכולת ואמונה כדי לשחות ולצלוח את הים…
חשוב לי לציין שלא מדובר במסגרת מנזרית והתלמידות נפגשות עם המין השני בתנועת הנוער, בחוגים ובבית. במחקרים שנעשו על קשרים רומנטיים בין תלמידות מבית ספר נפרד לבין בנים, נמצא כי אין השפעה ללימוד בבית ספר כזה על הסיכוי להיות במערכת יחסים משמעותית, אפילו להיפך. נמצא כי בבתי ספר מעורבים בארה”ב, קבוצת השייכות של הנערה כוללת לרוב את החבר שלה. אם ישנה מורכבות במערכת היחסים, קיים סיכוי של פגיעה בתחושה או במקומה של הנערה בתוך קבוצת השייכות. לכן ישנה נטייה גדולה יותר להסכים לרצות את החבר על חשבון הרצון שלה. בבתי ספר נפרדים, קבוצת השייכות לא כוללת את החבר ולכן נוצרות שתי קבוצות שונות המאפשרות לנערה לנוע בהן בנוחות יחסית.
מעבר לכל החומר המחקרי, חזרתי לפני כמה ימים ממסע בארה"ב שם נחשפתי למספר בתי ספר בהם לומדות תלמידות בלבד, ראיתי מקרוב את אותם הדברים שהמחקרים מדברים עליהם והתרשמתי מאד. אני מאמינה שמדובר ברעיון חשוב ואף נחוץ. המטרה שלנו להקים בית ספר שיאפשר לכל תלמידה להתפתח בביטחון על מנת להפוך להיות האישה שהיא רוצה להיות. לחנך נשים צעירות למחשבה אקטיבית ויצירתית ולפתח בהן את האומץ לפעול בהתאם לאמונות ולחלומות שלהן. בהתאם לכך, ד"ר אורנה לביא ואני פועלות יחד במסגרת האגודה לקידום החינוך להקמת בית ספר על יסודי ממלכתי.
הקמת בית ספר, כולל גיבוש העקרונות שלו והפוליטיקה הכרוכה בכך, היא תהליך מטורף ומורכב אבל אנו מאמינות שהצורך קיים, הביקוש יגיע והתלמידות שיגיעו ללמוד בו יזכו לחוויה משמעותית ומעצימה.
מה דעתכם?
