לקדם מצוינות
"פעם דווקא די אהבתי מתמטיקה, אבל מאז ששמו אותי בהקבצה הנמוכה אני פחות מתעניין בזה". כך אמר לי תלמיד בכיתה ח' שפגשתי לאחרונה. תלמיד נוסף שהצטרף לדיון אמר "בטח שהייתי רוצה להיות בהקבצה הגבוהה, כי שם כל החכמים. להיות בהקבצה הנמוכה זה מביך". אחרי השיחה הזו, בדרכי הביתה, נזכרתי בתגובה של הבן שלי וחבריו שעלו לכיתה ז' ומיד ביום הראשון חילקו אותם להקבצות על סמך ציוניהם במבחנים בשנה קודמת. חשבתי לעצמי כיצד ילדי האחרים יגיבו כשיגיעו לשלב שיחלקו אותם להקבצות. גם ניסיתי לדמיין כיצד אני אגיב, כאבא, אם בית הספר יחליט שאחד מהם לא יכול להיות בהקבצה גבוהה למרות רצונו.
מחשבות אלו הן חלק מהסיבות שהביאו אותי לכתוב בנושא החלוקה להקבצות, השפעתן של ההקבצות על התלמידים ומהן האלטרנטיבות להן.
מתוך רצון להעלות את מספר התלמידים שניגשים לחמש יחידות במתמטיקה, יצא לפני מספר שנים חוזר מנכ"ל של משרד החינוך המחייב את חטיבות הביניים להקצות לפחות 40 אחוזים מהתלמידים להקבצות הגבוהות במתמטיקה. הרעיון הוא, יש להניח, שאם יגדילו את מספר התלמידים בהקבצה הגבוהה, יהיו יותר נרשמים לחמש יחידות לימוד במתמטיקה בהמשך. החלוקה להקבצות אמורה להקל על המערכת ועל המורים בכך שהיא מצמצמת את השונות בין התלמידים בכיתה ובכך אמורה ליעל את קצב ההוראה והלמידה.
כאשר מסתכלים על כך מזווית העלאת מספר התלמידים שעשויים לגשת לחמש יחידות, הרעיון נראה על פניו חיובי ומוצדק. אולם, חלוקה כזו כבר בחטיבת הביניים מתעלמת מהמחיר הכבד שהיא גובה מהתלמידים שלא הושמו בהקבצה הגבוהה (לפחות 60 אחוז מהתלמידים) ומהיכולת שלהם להתפתח ולהצליח בלימודי המתמטיקה.
אז מה קורה לכלל התלמידים כאשר מחלקים אותם להקבצות? מה קורה לתלמידים שלא שמו אותם בהקבצה הגבוהה? האם אין אנו מפספסים ילדים מבריקים שהיו יכולים להצליח ולהתקדם לו רק לא היינו מקבעים אותם בתודעה שנוצרת כתוצאה מהשמתם בהקבצה נמוכה? האם בעצם החלוקה, אנו יוצרים כבר בגיל חטיבת הביניים בידול על רקע הישגים בלימודים שישפיע גם על המשך חייהם של התלמידים? וכיצד משפיעה החלוקה להקבצות על המורים?
על חלק מהשאלות הללו מנסה לענות קבוצת חוקרים מאוניברסיטת UCL בלונדון. מעיון בממצאים הראשונים שהם מפרסמים, עולה שאי אפשר לקבוע עדיין האם ועד כמה חלוקה כזו משפרת את הישגי התלמידים שהושמו בהקבצה הגבוהה, אבל בהחלט ניתן לקבוע שהחלוקה להקבצות לא מיטיבה עם התלמידים שמושמים בהקבצות הנמוכות.
במקביל לעניין שמעוררת קבוצת המחקר, בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת בבריטניה תנועה של מורים למתמטיקה שקוראת לבתי הספר לבטל את החלוקה להקבצות בגילאי חטיבת הביניים ולדחות אותה לשלב מאוחר ככל שניתן. מורים אלו עברו ללמד בקבוצות מעורבות (mixed attainment groups), ולאחר ששוחחתי עם חלקם, צפיתי במספר שיעורים והשתתפתי בכנס שארגנו, חשבתי שיהיה נכון לעורר חשיבת עומק כזו גם בישראל. מורים אלו הסבירו לי כי החלוקה להקבצות בעייתית במספר מובנים.
מהן הבעיות בחלוקה לקבוצות?
1. קיבוע דפוס החשיבה של התלמידים המתקשים – החלוקה להקבצות מחלישה בקרב התלמידים את האמונה שלהם ביכולתם להצליח, וכמו עם הרבה נבואות, גם זו מגשימה את עצמה. התלמידים מתחילים לבנות לעצמם סיפורים על עצמם. הם יודעים באיזו הקבצה הם יושבים וזה הופך לסיפור שלהם, לאמונה שלהם. הם מפתחים אמונות כמו "אני לא טוב במתמטיקה", "אין לי כישרון למספרים", "אני לא אוכל להצליח בלימודים אלו", "לא אוכל להיות מהנדסת כי אני גרועה במתמטיקה" וכן הלאה.
2. גם התלמידים ה"חזקים" שבהקבצה הגבוהה נפגעים – התלמידים שהוגדרו כחזקים, מוצאים את עצמם תחת לחץ גדול כי הם מאמינים שהם מוצלחים, חכמים ומבריקים, אך כל זאת על תנאי – הם חכמים כל עוד הם אינם חווים קשיים או נכשלים, שכן הם יודעים שהתלמידים שמצליחים פחות מועברים להקבצה אחרת, לקבוצת ה"חלשים". מתוך כך, תלמידים אלו חוששים מאוד להיכשל ולהפוך לכישלון בעיני עצמם ובעיני האחרים. כך נוצר מצב שאם נותנים לתלמידים הגבוהים משימה מאתגרת יותר, הם לא פעם דוחים אותה מיד. לדברי מורים שהתנסו בהוראה בקבוצות מעורבות, תלמידים חזקים עשויים להרוויח מאי-הפרדה בשל הפחתת הלחץ להיכשל, שכן כאשר לחץ זה מופחת, הם מעוניינים יותר שיאתגרו אותם, כדי להראות שהם מתקדמים. מעבר לזה, הלמידה בקבוצות מעורבות מאפשרת לתלמידים אלו ללמוד גם מכך שלעתים הם מסבירים כיצד פתרו שאלה מתמטית לתלמידים אחרים – דרך למידה שהוכחה כעוצמתית ומשמעותית במיוחד.
3. יצירת ציפיות נמוכות של המורים מהתלמידים – ידוע שאמונת המורה לגבי יכולות התלמידים משפיעה משמעותית על הצלחתם. מורים שמלמדים בהקבצות הנמוכות מגיעים מראש (ולעתים לא במודע) עם ציפיות נמוכות מהתלמידים, מאטים את קצב הלמידה ופחות מאתגרים ודוחפים את התלמידים להשתפר ולהתקדם. מצב זה יכול להתרחש גם אם המורה מגיע/ה עם כוונות טובות ורצון לקדם את התלמידים ככל האפשר, שכן מדובר באמונה שיכולה להתרחש באופן לא מודע, בשל השיבוץ להקבצה הנמוכה.
4. הגברת אי שוויון חברתי – מחקרים מראים כי שיעור ניכר מתלמידי ההקבצות הנמוכות מגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. למשפחות של תלמידים אלו אין את המשאבים שיש למשפחות מרקע גבוה יותר, המאפשרים להורים לעזור לילדיהם בלימודים, בעצמם או בתשלום, ולדחוף אותם להצלחה אקדמית. עם זאת, יש לזכור שהחלוקה המעמדית בבריטניה בולטת יותר ומובילית פחות מאשר בארץ, והשיוך המעמדי משמעותי ביותר גם לעתיד התעסוקתי של התלמידים.
מה ניתן לעשות?
ההצעה של המורים התומכים בביטול ההקבצות היא ללמד בכיתות מעורבות של תלמידים הנעים על כל טווח ההישגים במתמטיקה. כיתות אלה דורשות גישת הוראה שונה מהמורים המלמדים בהן. כשמלמדים בקבוצות מעורבות, מורים מקיימים בדרך כלל הוראה פרונטלית קצרה בתחילת השיעור, ולאחר מכן יש עבודה עצמאית של התלמידים בזוגות.
במהלך השיעור יהיו כמובן פערים בקצב ההתקדמות של תלמידים שונים ולכן על המורים להכין מראש כלים לסיוע לתלמידים מתקשים, כמו גם אפשרויות העמקה בנושא הנלמד, ומתן אתגרים לתלמידים שמתקדמים מהר יותר. בצורת לימוד זו, השונות אינה בחומר הנלמד, אלא ברמת ההעמקה בו ובתמיכה שכל תלמיד מקבל על מנת שיוכל להתקדם.
חשוב לציין שהוראה בקבוצות מעורבות כלל אינה פשוטה, ועל מנת ששיטה זו תצליח, המורים והנהלת בית הספר צריכים להיות מחויבים לנושא. דוגמא יפה למהלך כזה אפשר למצוא גם בארץ, כפי שמתואר כאן. מכשולים בדרך למעבר לכיתות מעורבות כוללים שינויים מערכתיים סביב שיבוצי תלמידים ומורים, וצורך בהשקעה רבה של הצוות בהכנה מיוחדת של שיעורים מסוג חדש. קושי נוסף הוא ההתמודדות עם ההורים, בעיקר הורי התלמידים מהרמות הגבוהות, שחוששים שילדם ייפגע מהמהלך.
אם השתכנעתם ואתם מתכננים הוראה בקבוצות מעורבות, כדאי לשים לב להמלצות הבאות:
המלצות להוראה בכיתה מעורבת
ואם בכל זאת אתם מלמדים בהקבצות – כמה המלצות
לסיכום, נראה שחלוקה להקבצות כבר בחטיבת הביניים מראה דפוס ברור: היא עשויה אולי להועיל לתלמידים בעלי הישגים גבוהים (וגם זה לא בטוח), אך היא בוודאות מזיקה לתלמידים שהישגיהם נמוכים. מתוך הבנה זו אני מאמין שיש בכוחנו לשנות את צורת העבודה הקיימת, וליצור מערכת שעובדת עבור כלל תלמידיהם, ולא רק בעבור המצליחים ביותר.
