להקשיב לשטח
אין חולק כי הרעיון של ישיבה פדגוגית בחטיבת הביניים מבורך: בישיבה נוכחים כל בעלי העניין הכוללים מנהל/ת, רכז/ת פדגוגי, רכז/ת שכבה, יועצ/ת חינוכי, מחנכ/ת כיתה, צוות מקצועי, מורי שילוב ועוד; זו הזדמנות נפלאה לחלוק מידע, לקדם למידת עמיתים, ללמוד מהצוות על הכיתה כקבוצה, להעמיק על כל אחד מהתלמידים ולבנות תכנית התערבות מותאמת.
למרות הפוטנציאל, הפער בין המצוי לרצוי הוא גדול - הישיבה לרוב ארוכה ומתסכלת, ולעתים קרובות משיח ממוקד, היא הולכת ומתפזרת. לא תמיד ברור מהן מטרות הישיבה? על מי דנים - על תלמידי קצה? אולי תלמדי אמצע או תלמידים מצטיינים? ובמה מתמקדים – בציונים? בהתנהגות? בתלמיד הבודד? באקלים הכיתה? מי מנהל את הישיבה – מנהל/ת? יועצ/ת? מחנכ/ת? ושל מי האחריות לתעד, לעקוב ולקדם את ההחלטות המתקבלות בישיבה? פעמים רבות התחושה היא של ישיבת "לצאת ידי חובה" ולרוב נעדרים ממנה מיקוד, למידה, העצמה, פיתוח מקצועי ו/או קידום יעדים ארגוניים, פרופסיונליים וחינוכיים, שבעיני הם אלו שצריכים לעמוד במרכזה. במאמר זה ארצה להציג דרך אחרת לקיים את הישיבה הפדגוגית בחטיבת הביניים שלנו.
טיוב השיח ומיקוד הישיבה הפדגוגית – ארבעה יעדים
מתוך התבוננות אל "מאחורי הקלעים" של הישיבה הפדגוגית ועל השאלות הרבות שהיא מעוררת, זיהיתי ארבעה יעדים מרכזיים, אשר לתפישתי טיפול נכון בהם, עשוי למקד את השיח ולטייב את מערך הישיבות בפרט ואת איכות ההוראה והלמידה בכלל:
1. ברור עמדות ותפישות - התהליך מאופיין בשאילת שאלות, זיהוי ערכים, הסכמות, התנגדויות, הבנות וניסיון קודם. תהליך זה מאפשר למורה להעלות שאלות ולבחון את מקומו, תפקידו ויעדיו המקצועיים, ולמעשה, מסייע לבחון ולעצב את זהותו המקצועית.בתהליך זה ניתן לבחון כיצד תופס המורה את התלמידים המצטיינים, המפריעים, הלקויים, השקטים, המאתגרים – האם הם כולם שלו ובאחריותו? כך, לדוגמה, מורה המקדיש חייו לטיפול בתלמידים מאתגרים העסוקים בהישרדות יום יומית, האם הוא פנוי לקדם תלמיד מצטיין מציון 92 לציון 95 או לספק לו אתגר ועניין בלמידה? העיסוק בעמדות ובתפישות, צריך להוות חלק מרכזי ומשמעותי בכל תהליך של הכשרה ופיתוח מקצועי, ובכלל זה בישיבה פדגוגית, שכן הוא מייצר שורשים ומהווה את הבסיס להבנה וללמידה. למעשה, הוא מאפשר עיסוק בפרדיגמות חינוכיות אישיות וארגוניות ועשוי לשחרר קבעון מחשבתי - בלעדיו הקרקע אינה יציבה דיה כך שזרעי שינוי עשויים שלא לנבוט.
2. הבניית ידע - התהליך מאופיין בזיהוי הידע הקיים המהווה בסיס קונסטרוקטיבי להבניית הידע החדש וללמידתו. משרד החינוך מקדם רפורמות ותהליכי שינוי רבים ומגוונים, תחת כותרות שונות ומשתנות: "הוראה משמעותית", "מלקויות ללמידה", "תכנית הכלה" ועוד. מה מסתתר מאחורי הכותרות הללו? בנוסף, המידע המועבר בישיבה פדגוגית מתייחס פעמים רבות גם למושגים כגון "לקויות למידה", "התאמות", "יתמות", "בעיות קשב וריכוז", "תפקודי ניהול" ועוד. למה מכוונים כל אלה? ומדוע הם בכלל רלוונטיים לשיח? והאם כולנו מבינים את המושגים הללו באותה צורה? ואיך כל זה רלוונטי למורה? בתהליך המבהיר את התכנים, המושגים והרעיונות, ניתן להעניק למורים את הידע הנדרש, לצמצם פרשנויות ואי וודאויות ולקדם עשויה.
3. פרקטיקה - אחד האתגרים החינוכיים הגדולים הוא צמצום המתח שבין התיאוריה לבין הפרקטיקה - היכולת להפוך את ההמשגות והתכנים המופשטים לכלים אופרטיביים. לא די לדון ב"למה" ויש להקדיש זמן ומחשבה ל"איך". פעמים רבות, בישיבות פדגוגיות, מועלות אקסיומות "שרון מאחרת", "דני מפריע" ועוד. אך מה עלי המורה לעשות בכל אלו, לאחר שהבנתי כי התלמידים הללו באחריותי? מהם הכלים ומי הן הדמויות העומדים לרשותי כדי לחולל את השינוי?
4. רטוריקה – יצירת שפה בית ספרית אחידה. כך, מושגים ששימשו אותנו בתהליך הברור, רכישת הידע והתרגום הפרקטי, יהפכו לשפה אחידה בה נחזור ונשתמש בהמשך.
מהלכה למעשה - חמישה שלבים לישיבה פדגוגית אפקטיבית
לאחר שנבחנו ההזדמנויות והאתגרים המלווים את הישיבה הפדגוגית ומופו ארבעה יעדים לטיוב הישיבות בפרט ולהטמעת שינוי בכלל, מצורפת הצעה לחלופה אופרטיבית המבקשת להציע מענה אפקטיבי יותר:
1. כתיבת חוות דעת על כל תלמיד - בכל השכבות התבקשו המורים המקצועיים למלא חוות דעת מסודרת על תלמידים המטרידים אותם, ולהעבירה לידי מחנכ/ת הכיתה. חוות הדעת כללה טבלה ובה: שם התלמיד/ה, חוזקות, נקודות לשיפור (התנהגותי, לימודי, רגשי), ופעולות שנעשו עד כה, תוך התייחסות להצלחות ולאי הצלחות.
2. זיהוי מגמה – חוות הדעת נאספו על ידי המחנכ/ת לקובץ כיתתי והועברו לשיח משותף שהשתתפו בו צוות המחנכים, רכזת השכבה ויועצת השכבה. חוות הדעת שימשו לזיהוי מגמה מאפיינת – לזיהוי סוגיות שחזרו על עצמן מתוך דיווחי המורים, אצל תלמידים רבים בשכבה. כך למשל, באחת השכבות דווחו מרבית המורים על קושי בהתמודדות עם תלמידים, שהמכנה המשותף כמעט של כולם היה תפקודים ניהוליים ובעיות קשב וריכוז. זיהוי המגמה המאפיינת, אפשר הגדרה רחבה יותר ומדויקת יותר של מטרות הישיבה הפדגוגית, ובמקום עיסוק בתלמידים בודדים, בעלי אתגרים מגוונים, הוחלט לעסוק ולהתמקד בסוגיה אחת משמעותית על רבדיה השונים.
במקביל לשיח בצוותי החינוך, כדאי לזמן שיח משתף, מברר ומדייק גם בצוות ניהול: מה יחשב בעיני, כרכז שכבה/יועץ חינוכי/חבר צוות ניהול, ישיבה פדגוגית משמעותית? מה יהפוך אותה לכזאת? מה חלקי בהצלחתה? מה חלקו של הצוות? משהו שלמדתי בעקבות ישיבות פדגוגיות קודמות בחזקת "עשה" ו"אל תעשה"? מהם עבורנו הדגשים שיעברו כחוט מקשר בכל אחת מהישיבות בכל אחת מהשכבות? מהו המסר המשותף שחשוב לנו כצוות מוביל להעביר לצוות בישיבה הפדגוגית, ובהמשך להורים ולתלמידים ביום ההורים?
3. פנייה למומחים - לאחר זיהוי המגמה המאפיינת, צוות השכבה תר אחר מרצה חיצוני מומחה לסוגיה. המרצה נדרש להבנות מפגש באורך שעה וחצי ובו התייחסות לשלושה רכיבים מהותיים: ברור עמדות, מתן ידע ומידע ושיתוף בכלים אופרטיביים, הרלוונטיים למגמה שאותרה.
4. מהלך הישיבה הפדגוגית – מהלך הישיבה חולק לשלושה חלקים: הרצאה, סבב שיח עם המחנך ומליאה:
הרצאה: שעה וחצי, על פי שלושת הרכיבים (עמדות, תכנים, פרקטיקה). את ההרצאה ליווה דף צפייה אישי למורה ובו שאלות לחשיבה: אילו תלמידים עולים בראשי במהלך ההשתתפות בהרצאה? איזה תפקודים או גורמים שצוינו בהרצאה אני מזהה ככוח בתלמידים שעלו בראשי? אילו תפקודים אצל הכיתה והלומדים שהעליתי זקוקים לסיוע, חיזוק והכוונה נוספים? מה אני יכול לקחת ככלי או כעצה לעשות אחרת?
סבבי שיח עם מחנך הכיתה: שעה.כל מחנכ/ת ישב/ה במשך כ-20 דקות, כל פעם עם שלושה מורים מקצועיים אחרים מכיתתו/ה, וניהל/ה עימם שיח על תלמידים שהוא/היא או הם בחרו להתייחס אליהם. כלומר, המורים בחרו אלו תלמידים להעלות והמחנך יכול היה לבקש התייחסות לתלמידים נוספים לבחירתו. תהליך בחירת המורים המקצועיים לכל סבב נעשה מראש על ידי יועץ השכבה.
את המחנכ/ת ליוו ארבעה מסמכים: ריכוז חוות הדעת שמלאו המורים מבעוד מועד על כל תלמיד; דף מסכם הכולל סוגיות מנחות לטיוב השיח; דף אישי שמלאו כל אחד מתלמידי כיתת החינוך והגישו למחנכ/ת; טופס לאיסוף נתונים בעקבות השיח. בשאלון המחולק לתלמידים לקראת הישיבה מופיעות שאלות רבות המתייחסות לחוויות הצלחה, יעדים ועוד: מה/מי קידם וסייע לי בהשגת יעדיי? מה/מי יסייע לי בעתיד? מה/מי עצר/בלם/עיכב אותי בדרכי להשגת יעדיי בתחומים השונים? תחומים/נושאים מעוררי מחשבה? את מי/מה היית מבקש להוקיר על הדרך שהשלמת עד כה? איזה מסר היית מבקש/ת להעביר למורה/מורים בישיבה הפדגוגית?
מליאה: חצי שעה. השיח התמקד במספר שאלות לדיון: כיצד חשתי במהלך ההרצאה ומעגלי השיח? אילו מחשבות חלפו בראשי? משהו חדש שלמדתי על עצמי או עבודתי? אלו כלים רכשתי או חידדתי? במה עוד הייתי רוצה להעמיק? מה עוד חסר לי? הערך המרכזי שאני יוצא/ת עמו היום?
5. בעקבות הישיבה הפדגוגית - מעקב ורפלקציה: שלב זה כלל ישיבה מסודרת של כל אחד מהמחנכים עם רכזת השכבה והיועצת החינוכית למיקוד צורכי הקבוצה או הפרטים ובהמשך, בישיבת המחנכים, התקיימה רפלקציה על המהלך כולו, ללמידה ולשיפור. שיח מקביל התקיים בצוות הניהול.
אין ספק כי הישיבה הפדגוגית, במתכונתה זו, הציעה מענה לאתגרים של הישיבות הפדגוגיות, כפי שהתקיימו עד כה, תוך שהיא מספקת מענה לתהליכים של ברור עמדות, העברת תכנים משמעותיים, מתן כלים אופרטיביים ויצירת שפה בית ספרית. ישיבה שכזו מספקת מענה מקצועי, רגשי, אישי וארגוני לצוות החינוכי ודרכו לתלמידים.
מוזמנים ומוזמנות לנסות.
--
החלופה נבנתה בחשיבה משותפת עם הגב' שרית כהן, יועצת בחטיבת זאב" בהרצליה ועם מנהלת החטיבה, הגב' טלי חפץ, המעניקה אוטונומיה רחבה להגשמת יעדים וחלומות פדגוגיים. החלופה בוצעה בהצלחה, הלכה למעשה, בישיבות הפדגוגיות של המחצית השנייה (אפריל), בשנה"ל תשע"ט.
לטובת חוקרים המבקשים לצטט את ארבעת העקרונות להטמעת שינויים ופיתוח זהות מקצועית הלקוחים מתוך עבודת הדוקטורט שלי, זהו המקור: רחמים, ש' (2018). הטמעת חדשנות חינוכית: בחינת זהותו המקצועית של המורה. דיסרטציה בהנחייתו של פרופ' אלי הולצר, בר אילן: רמת-גן.
