"אין לא יכול, יש לא רוצה" כמה מכם שמעתם את המשפט הזה בעברכם? כמה פעמים אמרתם אותו בעצמכם? זו עובדה שיש עליה הסכמה די רחבה, שהרצון האנושי חזק כמעט מכל דבר אחר.
פעמים רבות איננו משיגים משהו בעיקר כי לא מספיק רצינו אותו וההפך, אנשים הופכים עולמות עד לכיבוש היעד הנכסף, אם הם מלאי תשוקה כלפיו.
לדבר הזה יש הגדרה: מוטיבציה.
מוטיבציה היא המנוע מאחורי כל אחד ואחת מאתנו וכמובן גם מאחורי כל אחד ואחת מתלמידנו.
תלמיד מלא במוטיבציה יצליח הרבה יותר מתלמיד שחסר את אותו "למה" שיגרום לו להתאמץ. השאלה הגדולה באמת היא איך מעוררים את אותה מוטיבציה בתלמידים שלנו?
ארבע דרכים ליצירת מוטיבציה אצל התלמידים
ב-2015 נכתב מאמר המבוסס על מספר מחקרים, על ידי קבוצה של דיקני אוניברסיטאות מובילות בעולם שהכירו בחשיבותה של הוראה מקצועית והתגייסו למען המטרה. המאמר מסכם כמה דגשים שיעזרו לנו לעורר מוטיבציה בתלמידים.
- שינוי של אמונות מגבילות. לאמונות בנוגע לאינטליגנציה יש השפעה גדולה על התנהגותו של התלמיד בבית הספר. זאת אומרת שתלמידים יהיו בעלי מוטיבציה גבוהה יותר אם הם יאמינו שאינטליגנציה היא דבר נרכש ולא מולד. כמורים אנחנו יכולים לשבח את המאמץ וההשקעה של תלמיד שהצליח, כמו גם אסטרטגיות למידה אחרות הנתונות לשליטת התלמידים, במקום לשבח יכולת, כשרון או תוצאה בלבד. ברגע שיש תקווה ודרך, גם אם היא קשה, המשימה נראית לתלמיד אפשרית וזה יעורר בו מוטיבציה להצליח.
הדרך לעשות זאת היא לעודד תלמידים להציב לעצמם יעדים של למידה במקום יעדי הגשמה או הצלחה. לדוגמא - עזרו להם להציב מטרות כושר כמו: פתירת 5 תרגילים ביום, שינון, סיכום, קריאה וכו' במקום מטרות הגשמה כגון: לקבל 100 במבחן.
ד"ר אנג'לה לי דוקוורת' מסבירה על החשיבות של שינוי אמונות מגבילות בקרב תלמידים
- יצירת חיבור אישי ואינטרס. מוטיבציה שמונעת מעניין אישי או ערכים תחזיק מעמד הרבה יותר זמן ממוטיבציה המונעת כתוצאה מאסטרטגיית המקל והגזר. זה לא אומר שאין להשתמש בפרסים ותשבחות, אלא שכדאי לשים לב מתי התלמיד עושה את המשימה מתוך הנעה עצמית ומתי על מנת לקבל את הפרס. גם כשנותנים פרס או תשבחת, חשוב להבחין האם הם ניתנים על עצם המאמץ, על השלמת המשימה או על איכות התוצאה, כמו גם האם הפרס היה ידוע מראש או הפתעה. כאשר הפרס ידוע מראש והדרישות ברורות לתלמיד, המוטיבציה שלו תגדל מאוד. חשוב לציין שפרסים ומשימות היא דרך נפלאה לעורר מוטיבציה בכל גיל וכבר ידוע שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. אם נצליח לשלב בין השניים ולעורר מוטיבציה ועניין פנימי לצד רצון לקבל את השבח, יש לנו מתכון מנצח.
- הערכה אובייקטיבית של המצב. פעמים רבות תפיסה מוטעית של התלמיד את מצבו תפגע במוטיבציה וחבל שכך. אם נשכיל לתת לתלמיד כלים כדי לבחון בדיוק היכן הוא עומד ביחס לידע הנרכש ולמיומנויות הנדרשות, נחזק שוב את התחושה שהיעדים ברי השגה. ניתן לתת לתלמידים מבחני בדיקה עצמית, הן לגבי הידע ולהן לגבי התרגול והעבודה - מה שיאפשר להם כל הזמן להיות מודעים להישגים שלהם לצד המטרות הבאות שעליהם להשיג.
- יצירת תחושת שייכות. אחרונה חביבה, אבל חשובה ביותר, היא תחושת השייכות של כל תלמיד. הידיעה שאני פה כי אני שייך, מתאים ומסוגל, היא קריטית ליצירת מוטיבציה חיובית. זו תופעה שכיחה לראות תלמידה שאינה מרגישה חכמה מספיק או טובה דיה מתנתקת מהנעשה בכיתה. יצירת אווירה של אמון, בטחון ומסוגלות היא משימה חשובה שעלינו לתת עליה את הדעת כמה שיותר מוקדם.
הידיעה שאני פה כי אני שייך, מתאים ומסוגל, היא קריטית ליצירת מוטיבציה חיובית
יצירת מוטיבציה בכיתה – הדוגמא של אחינעם
אחינעם דאגה תמיד ליצור מוטיבציה בכיתתה. היא הכניסה חלקים ממבחן בגרות לתוך עבודה שנתנה לכיתה וגילתה לתלמידים רק אחרי שפתרו הכל שמדובר בבגרות, כך שחיזקה את האמונה שלהם ביכולתם להצליח, והסירה אמונות מגבילות. היא שאלה את תלמידיה מה הם רוצים לעשות כשיגדלו והראתה להם איך מקצוע האנגלית שלימדה יקדם כל אחד ואחת מהם למטרות שהוא רוצה להשיג בחיים. בנוסף חילקה אחינעם לתלמידים במהלך השנה דולרים מנייר, אותם צברו לקראת מכירה של פרסים בסוף השנה, ובכך בעצם יצרה אינטרס אישי להצליח בתלמידיה.
אחינעם יצרה בחנים שבועיים ללא ציון, על מנת שלתלמידים תהיה יכולת לבדוק מה הם יודעים ובמה צריכים עוד חיזוק, וכך אפשרה להם להעריך את מצבם באובייקטיביות. ולבסוף, בתחילת כל שנה פתחה את השיעור הראשון בשיחה כיתתית, בה קבעה כללי אמון והכלה שכלל התלמידים קיבלו עליהם, כמו גם שיטת תרגול ועזרה הדדית ובכך יצרה בכיתה אווירה של שייכות.
זה מה שאחינעם עשתה. ומה אתם עושים? באלו עוד דרכים ניתן לדעתכם לבנות מוטיבציה?
