למידה מותאמת אישית: העיקר הוא לא הטכנולוגיה

1927
למידה מותאמת אישית: העיקר הוא לא הטכנולוגיה
מאת פול פרנסאתר אדיוטופיה

מורים רבים מתרחקים מפרסונליזציה של הלמידה בגלל מורכבותה. אומנם היעד האולטימטיבי של למידה מותאמת אישית המבוססת על טכנולוגיה הוא לצמצם את המורכבות הזו, אבל במציאות - רוב המורים לא מתאימים את הלמידה לכל תלמיד בכיתתם כי הם מניחים שמדובר בתהליך המבוסס בעיקר על טכנולוגיה. בכתבה זו אני מבקש לצאת נגד תפיסה זו.

לדעתי, העניין המרכזי ביצירת למידה מותאמת אישית עבור כל תלמיד ותלמידה הוא מקסום החוזקות והפוטנציאל האישי והייחודי של כל תלמיד ותלמידה, וחיזוק הקשרים הבין-אישיים בתוך הכיתה. את המוקדים האלה יכול/ה להוביל רק המורה, ולא הטכנולוגיה. לכן המורה היא שעומדת במרכז התאמת ההוראה והלמידה לכל תלמיד ותלמידה, ולא הכלי הטכנולוגי.

התאמת הלמידה לכל תלמיד ותלמידה אינה מחייבת השקעה של מאות דולרים לכל ילד ברכישת חומרה או תוכנות שונות – היא מחייבת השקעה בבני אדם ובטיפוח מערכות היחסים ביניהם. זו יכולה להיות השקעה מינימלית שכוללת כמה שינויים פשוטים בדפוס החשיבה ובפרקטיקה החינוכית. השינוי שאני מאמין שיש לעשות כדי להפוך תהליך זה לבר קיימא ויעיל הוא להפסיק לנסות להתאים בעצמנו ולבדנו את הלמידה עבור התלמידים. במקום זאת  עלינו להתחיל לקדם התאמה אישית של הלמידה לתלמידים כתהליך משותף שיתרחש בשיתוף פעולה עם התלמידים. כך השיח החינוכי עם כל תלמיד ותלמידה יסוב סביב כיצד יחד אנחנו מתאימים את הלמידה אליהם.

והחלק הטוב ביותר הוא זה: יכול להיות שאתם כבר עושים חלק מהדברים הללו. עכשיו עלינו להגדיר אותם בשמם, כדי שתוכלו להמשיך ולשפר אותם.

 

1. לַמדו מיומנויות חברתיות ורגשיות כמו גם ויסות עצמי כדי לטפח אוטונומיה
בכיתה שפועלת לפי עקרונות של פרסונליזציה של הלמידה, הדבר החשוב ביותר הוא התַרבות. לכן, מורות ומורים חייבים להשקיע במי שבונה את התרבות בכיתה – התלמידים. נהוג לחשוב שהמורים או הפלטפורמה הדיגיטלית הם ששולטים בלמידה המותאמת אישית. מניסיוני, התאמה אישית מצליחה לפעול טוב יותר כאשר התלמידים ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב ההתנסויות החינוכיות שלהם. לשם כך התלמידים צריכים לדעת לווסת את עצמם ואת למידתם וכן להצליח לפעול ביחד בשיתוף פעולה מוצלח.

כאשר אנו מלמדים מיומנויות חברתיות ורגשיות באופן פרואקטיבי, אנו מלמדים את התלמידים כיצד לקבל החלטות אחראיות ולעצב את ההתנסות שלהם בעצמם. קבלת ההחלטות העצמאית הזו מאפשרת להם למלא תפקיד חשוב בהתאמת הלמידה שלהם עצמם.

כדי להשיג מטרה זו, בתחילת שנת הלימודים אני נוהג ללמד מודעות רגשית וויסות רגשי באמצעות שיטתה של לאה קויפרס, Zones of Regulation (אזורי וויסות) – מסגרת עבודה שנועדה לעודד ויסות עצמי ושליטה רגשית שאליה אני מתייחס במהלך היום בבית הספר. השיטה, שפותחה במקור עבור תלמידים עם אוטיזם, מדריכה את התלמידים כיצד להיות מודעים לרגשות ולדחפים שלהם, ולהצליח לשלוט בהם באופן עצמאי.

כשאני בונה לתלמידים שגרות עבודה למטלות פשוטות כמו איסוף חומרים, התחלת משימות חדשות, נטילת סיכונים ולמידה מטעויות, אני משתמש במודל האינטראקטיבי של גישת Responsive Classroom – פרקטיקה מקובלת היטב שאינה רק מראה לתלמידים כיצד לבצע מטלות מסויימות, אלא גם עוזרת להם להבין מדוע הן חשובות. המורה מדגימה ראשונה ומסבירה כל אחד מהצעדים שהיא נוקטת לאורך הדרך בביצוע המטלה. לאחר מכן, כמה מהתלמידים בכיתה מדגימים, ואז כל הכיתה עושה את המטלה, כל תלמיד בעצמו. המודל האינטראקטיבי מסתיים בחשיבה רפלקטיבית ממוקדת על האופן שבו הדגימו התלמידים את העשייה באמצעות חיזוקים חיוביים והכוונה רגישה, בעת הצורך.

בנייה מפורשת של שגרות עבודה וכישורים חברתיים ורגשיים מאפשרת לנו להכין את התלמידים להצלחה בשלבים מאוחרים יותר, שבהם הם חייבים לקבל החלטות באופן עצמאי.

 

עלינו ללמד את התלמידים כיצד לקבל החלטות אחראיות ואז לאפשר להם לעצב את הלמידה שלהם בעצמם

2. בנו תוכנית לימודים בהתאם לסטנדרטים, שכוללת אפשרויות בחירה לתלמידים
לעיתים קרובות אנו מאמינים שישנה מערכת יחסים לינארית בין בחירה לבין חופש. אולם לפעמים, הבחירה דווקא מובילה לשיתוק. מודלים קיצוניים של למידה מותאמת אישית מספקים למורה ולתלמידים אפשרויות רבות מדי לבחירה, וכך הופכים את השאיפה לבניית תוכנית לימודים בעלת תוצאות מתוקננות ומדידות לבלתי אפשרית.

אפילו ג'ון דיואי, אבי החינוך הפרוגרסיבי, היה מצביע נגד למידה מותאמת אישית שבה התלמידים הם אלה שמקבלים את כל ההחלטות. בספרו ניסיון וחינוך מציין דיואי כי ניסיון החיים של המבוגרים מכוון את תהליכי קבלת ההחלטות שלהם בכל הנוגע לחינוך ילדים, כך שמבוגרים מחליטים מה מתאים לילדים ללמוד לפי ניסיונם שלהם.

השימוש במטרות למידה ברורות (או סטנדרטים ברורים) יכול לעזור לנו לבנות מבנה חינוכי כזה, ולהותיר מרחב שבו יוכלו הלומדים לעצב את תוכנית הלימודים שלהם במידה מסוימת של עצמאות.

בניית תוכנית לימודים המבוססת על סטנדרטים מסוימים יוצרת את מה שאני נוהג לכנות "מסגרת גמישה". חשבו על כך כעל מסגרת מתכתית שבה משתמש האומן ליצירת פסל חימר. המתכת נוקשה אך גמישה, ומאפשרת לאומן בחירה ויצירתיות בתוך המבנה.

תוכנית הלימודים אמורה לפעול באופן דומה. נגיד שאתם רוצים לחקור עם תלמידיכם את נושא ההיקף והשטח בגאומטריה – מיומנויות חשובות. לאחר שתבנו מסגרת חזקה שמבוססת על מדדי הצלחה ברורים, תוכלו להרכיב מערך של פעילויות למידה שיעזרו לתלמידים לחקור את המושגים הללו, ולבנות מהם ידע במגוון דרכים: התלמידים יכולים לשחק במשחקי חשבון, לפתור מגוון משימות פתוחות, לצפות בסרטונים ואפילו לבנות מבני לגו עם מגוון של שטחים והיקפים.

סטנדרטים מוגדרים בבירור בונים מסגרת שמוודאת כי התלמידים לומדים מה שהם צריכים – הפעילויות הן המדיום שבאמצעותו כל תלמיד מתאים את הלמידה לעצמו באמצעות קבלת החלטות עצמאית.

 

עבודה לפי מטרות למידה ברורות מספקת לנו ותלמידים מרחב לעבוד בו וכך דווקא יכולה ליצור חופש בתוך המסגרת הברורה

3. בַססו צורות משוב והערכה מעצבת
תלמידים שלַמדו מיומנויות חברתיות ורגשיות כמו גם ויסות עצמי כדי להפוך ללומדים אוטונומיים, ומקבלים גם תוכנית לימודים מובנית אך גמישה, מסוגלים לתפקד עם הרבה פחות עזרה ממורה, ומאפשרים לאנשי החינוך לנצל את זמנם במה שחשוב באמת – יצירת קשר עם התלמידים ונתינת משוב משמעותי לתלמידים. כשהתלמידים שלי מתרגלים את האוטונומיה שלהם, אני יכול להסתובב ביניהם, לעזור למי שצריך, לתת משוב ואפילו להוציא קבוצות קטנות לעבודה משותפת בעת הצורך.

משוב הוא הכוח המניע והחשוב שמאחורי סביבת הלמידה המותאמת אישית, ויש בו מורכבות אדירה. נכון, הטכנולוגיה יכולה לסייע לנו בביצוע חלק מההערכות במקומנו ואולי אפילו לתת מעט משוב. אבל עלינו לזכור שהלמידה היא דו-שיח מתפתח בינינו לבין התלמידים שלנו ומבוסס על האינטראקציה הבין-אישית שלנו. לכן כשאנחנו רוצים לאמץ בכיתה שלנו למידה מותאמת אישית החלק החשוב ביותר שעלינו לעשות כמורות ומורים הוא לנצל את הזמן שלנו למתן משוב משמעותי ובעבודה עם תלמידים כדי להפוך את הלמידה לאישית יותר.

אולם לעיתים הטכנולוגיה משמשת להתאמה אישית ומשוב שטחי במקום לתת לתלמידים לקחת אחריות על התאמת הלמידה שלהם לעצמם ולמורים לתת משוב משמעותי. כך הטכנולוגיה עלולה לתפקד כגורם מפריע שמונע את הקשר בין המורים לבין התלמידים. היא עלולה להחליש את הקשרים, ולהקשות על נתינת משוב איכותי לתלמידים.

לכן לדעתי אנו חייבים להפסיק לנסות להתאים את הלמידה לתלמידים במקומם. אם נשתף איתם פעולה ונבנה יחד הזדמנויות ליצירת אוטונומיה, נוכל להתחיל לחלוק איתם את האחריות להתאמת הלמידה. כך נוכל להפוך את הלמידה המותאמת אישית לסקלבילית, ברת קיימא ומועילה להעשרת הקשרים הבין אישיים – שהם, בסופו של דבר, הדרך האישית והטובה ביותר ללמוד.

--

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר אדיוטופיה ואנו מודים לצוות אדיוטופיה ולמחבר פול פרנס על האפשרות לפרסם את הדברים לקהל המורות והמורים בישראל.

 

הדפסת סיפור זה
הגיע זמן חינוך

רוצים לקבל את הניוזלטר שלנו למייל שלכם?

בכל שבוע תוכלו לקבל את הניוזלטר החינוכי המוביל בישראל,
אליכם למייל ללא מאמץ.

פשוט מלאו את הטופס:
http://bit.ly/EduNowSignUp