נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
ההמנון הלאומי שלנו מייחל ומודה על כך שאנו 'עם חופשי בארצנו' ואצלי המילה 'חופש' מתקשרת לשיר הקיץ הקצבי של להקת 'בנזין' – "חופשי זה, חופשי זה לגמרי לבד..." המילים והמנגינה משדרים כיף ושחרור, אבל הם מגיעים עם 'תג מחיר' של להיות 'לגמרי לבד'. המנגינה והמילים מבלבלות - האם זה כיף וטוב להיות חופשי ולבד או שלא? ואולי בעצם השאלה הנכונה היא 'מתי' - מתי כדאי להיות חופשי ולבד ומתי החופש הזה הופך למעמסה וכמילות השיר ל'חומה של בדידות"?
בהרבה תחומים בחיים קיים מתח בין הדרישה והרצון לפעול לבד, על פי הערכים והאמונות האישיים כך שנקדם מטרות ויעדים שאנחנו הצבנו לעצמינו ושאנו מאמינים בהם לגמרי ובין המחויבות לפעול על פי כללים וערכים חברתיים קהילתיים ולקדם יעדים ומטרות קולקטיביים.
המתח הזה קיים באופן מובנה וביתר שאת בעבודתם של מורים.
מורה נמצא לבד בכיתה ונדרש לקבל מאות החלטות בזמן אמת ומצד שני תפקידו מוגדר כמחנך לערכים ולתכנים הנקבעים על ידי גורמים חיצוניים (בית הספר, המדינה ועוד). אז מה המשמעות של 'להיות מורה 'חופשי' בכיתתו' ואיך זה אפשרי ומתאפשר?
פעילות 'חופשית' דומה, בפרשנות שאני מציעה, לפעילות אינסטנקטיבית. מורה מקצוען שולט ויודע בתחום הדעת, הוא בקיא בשיטות הוראה שונות ובאופן ההתאמה המיטבי שלהן לתלמידים השונים בכיתה שלו, והוא מנוסה כל כך כשההוראה בתחומו ובכיתתו כבר 'חדרו לדמו'. התרגול, השינון, הרפלקציה על התהליכים האלו, והבחינה החוזרת ונשנת שלהם למול הערכים והיעדים החיצוניים, הם אלה המחדירות את שגרות המקצוע, כך שלמעשה הוא יכול לבצע מרבית מעבודת ההוראה באופן אינסטנקטיבי ו'חצי אוטמטי'. המורה הזה, המורה המקצוען, הוא חופשי בכיתתו. מורה זה פנוי קוגניטיבית ורגשית ל'ארועים חריגים' איתם עליו להתמודד באופן מקצועי ושקול. ביחס למקרים אלו, הוא לא מרגיש 'חופשי', הוא עוצר, מאבחן ומנתח, בוחן אפשריות וכשאפשר משהה תגובה ומתייעץ לפני פעולה.
איך אפשר להיות 'חופשי בכיתה'?
דבר ראשון יש לדעת כי להיות 'חופשי' זו מיומנות מקצועית גבוהה מאוד, כדי להגיע לרמה בה מרבית מהפעולות המקצועיות נעשות כאניסטינקט, יש צורך בשעות רבות של תרגול ובלמידה מהתנסויות. יחד עם זאת, אפשר לקצר וליעל את הדרך על ידי הבחירה לצאת מהבדידות ולפתוח את גבולות הכיתה, לתעד, לבחון ולשתף מורים אחרים בנעשה בכיתה ובדילמות מקצועיות ובכך להגדיל וליעל את התרגול. אחת מהדרכים האפקטיביות לעשות זאת היא בעזרת קהילה מקצועית לומדת.
קהילה מקצועית לומדת היא קבוצה של אנשי מקצוע הבוחנים באופן משותף את הידע והפרקטיקות שלהם ודנים בהם, במטרה להשתפר מבחינה מקצועית. קהילות מקצועיות אפקטיביות במיוחד בתחומים מקצועיים בהם העשייה עצמה נעשית ביחידות (למשל, רופאה, קלינאית תקשורת) והפרקטיקה הינה מבוססת מחקר וממשיכה להתפתח ולהתעדכן כל הזמן. הקהילה המקצועית מאפשרית לכל אחד מחבריה להאיץ את ההתפתחות המקצועית האישית שלו הודות לנסיון המקצועי הרב הנמצא בה, לנקודות מבט שונות שמאפשרות לרפלקציה אישית אפקטיבית, ובמתן השראה ורעיונות לעשיה וזאת בהשוואה למורה הבודד שיש לו רק את עצמו, ניסיונו ורעיונותיו.
בשנים האחרונות יש יותר ויותר קהילות מקצועיות של מורים בעולם ובארץ ויש עדויות רבות לשיפור והתפתחות מקצועית של חבריהן. מורים בקהילה מקצועית לומדת, נפגשים בקביעות, חוקרים את הקשר בין הפרקטיקה לבין תוצרי הלמידה של תלמידיהם, מנתחים את תהליכי ההוראה והלמידה, מסיקים מסקנות ומבצעים שינויים במטרה לשפר את ההוראה שלהם ואת הלמידה של תלמידיהם. בקהילות המקצועיות דנים בעשיה של המורים וגם לומדים ונשענים על ידע אקדמי מחקרי וניסויי הקשור לעשיה. למשל, בחינה של תפיסות שגויות שכיחות של תלמידים ודרכי התמודדות אפקטיביות איתן.
קהילה מקצועית לומדת, במובן הרחב של המושג, יכולה להתקיים בהרכבים שונים ומגוונים. למשל: קהילת מורי מדעים המתכנסים בקביעות ללמידה מקצועית משותפת; קהילת מנהלי בתי ספר הלומדים יחד סוגיות ניהוליות; קהילה המורכבת ממפקחים ומנהלים וגם מ'סתם' קולגות הנפגשות על מנת לעבוד ביחד על מרכיבים שונים של עבודתם
אם בעבר היתה תפיסה שאוטונומיה למורים פרושה לתת להם את ה'חופש להיות לבד בכיתתם', אזי היום, יותר ויותר גורסים כי אוטונומיה מקצועית למורים פירושה מניעת בידודו המקצועי של המורה על ידי מתן משוב מעמיתים ויצירת אינטראקציה חופשית עם מורים אחרים, ללא תלות וסייגים מצד הנהלת בית הספר. יותר ויותר מתגבשת ההכרה כי סמכות פדגוגית מקצועית - עצמאית וחופשית בכיתתה, אפשרית אך ורק עם קהילה מקצועית תומכת.
למרות שלפעול לבד נתפס כמעכב את ההתפתחות המקצועית, לא כדאי לשכוח שאת עבודתו עושה המורה לבד בכיתה והוא נדרש לעשות אותה במהירות וביעילות, עליו להתמודד בזמן אמת עם כל אחד מהתלמידים בכיתה באופן אישי (היחסות לידע ולמיומנויות של כל תלמיד) ולנווט את הלמידה לעבר הערכים והיעדים בקולקטיביים. לצורך כך, יש לפתח את תחושת המסוגלות והמקצועיות של המורה, יש לאפשר ולעודד זמן של בדידות מקצועית בה המורה יוכל להתבונן בעצמו ולזהות את ה'אוטומטיים' שלו ולבחון את התרומה שלהם ללמידה. דווקא היום בעידן השיתופיות וההטפה לאינטראקציה בין העוסקים בהתפתחות מקצועית ובמחקר, יש חשיבות גם לניתוק מקצועי, לשקיעה במרחב רפלקטיבי מנותק מ"המון הסוער" באינטרנט, בסדנאות ובעבודת צוות .הבדידות וההתבוננות במרחב הרפלקטיבי האישי, הן לעתים שלב חשוב, בדרך שלנו להעמקה של העיון והחשיבה. לכן, היא לגיטימית ויש אומרים הכרחית, במחזור החיים של ההתפתחות המקצועית של מומחים.
מורה חופשי הוא מורה אשר פועל באופן 'כמעט אוטומטי' בכיתתו. בשביל להגיע לזה צריך גם קהילה וגם תפיסה ש'בדידות' אינה בעיה. ברוח הימים הנוכחיים, נסיים עם התקוה- להיות מורה מקצוען וחופשי בכיתתו תוך קבלת התנאים והמסגרת הקהילתית שמאפשרים זאת.
תודה למורה ולמדריך מיכאל סבין שהשיחות איתו על מקצוענות ומצוינות היו רקע ובסיס לכתבה זו.
