אחת מהיכולות הבולטות המיוחסות למנהיג טוב הינה דוגמה אישית, המוגדרת כ"יכולתו של מנהיג לבטא במעשיו ובהתנהגותו את הערכים שבהתאם להם הוא מצפה ממונהגיו לפעול" (ויקיפדיה).
בצבא, במהלך קורס המפקדים, המסר העיקרי שדאגו לטפטף לנו היה שדוגמה אישית היא הדבר הכי חשוב אצל מפקד טוב. אני זוכר את מפקד המחלקה שלי מכריז בקול רם השכם וערב: "החיילים שלך יסתכלו עליך בשדה הקרב ויעשו בדיוק מה שאתה עושה!" נוכחתי לדעת שמתן דוגמה אישית כמפקד בצבא הוא אכן דבר חשוב, אך את חשיבותה האמיתית של הדוגמה האישית גיליתי כאשר הגעתי להיות מורה.
דוגמה אישית היא הכלי החזק ביותר שיש למורה בכדי להשפיע על תלמידיו. המסורת היהודית מדגישה את החשיבות והעוצמה שבמתן דוגמה אישית באמצעות דמויות מופת מקראיות, כדוגמת גדעון בן יואש אשר הכריז: "ממני תראו וכן תעשו" (שופטים ז' 17) – משפט שעד היום חקוק מעל מגרש המסדרים בבה"ד 1 (בית הספר לקצינים) וכן באמצעות קביעותיהם של חז"ל כגון: "נאה דורש- נאה מקיים".
על אף שנדמה כי מתן דוגמה אישית הינו דבר ברור מאליו, ולמרות שיש קונצנזוס לגבי חשיבותו של ערך זה, מדובר במושג ערטילאי שלעיתים לא ברור לגמרי איך ניתן ליישם בפועל. לפיכך, ארצה להציע מספר טיפים שיוכלו לעזור לכל אחד ואחד ליישם אותו הלכה למעשה בין כותלי בית הספר:
- הגיעו בזמן לשיעורים – מי מאיתנו לא מצא את עצמו פוצח בנאום חוצב להבות מול תלמידיו בנוגע לחשיבות ההגעה בזמן לשיעורים והימנעות מאיחורים? ובאותה נשימה – מה אתם עושים כשאתם שומעים את הצלצול המורה על סיום ההפסקה? האם לא קרה לכם ש"משכתם" זמן בחדר המורים אחרי הצלצול והגעתם לכיתה בכמה דקות איחור?
התלמידים שלנו רואים ולומדים. אם המורה לא מגיע בזמן – אין כל סיבה שהם יקפידו להגיע בזמן. אחת המחמאות הכי נהדרות שאני מקבל מתלמידים היא שהם פונים אליי ואומרים: "תגיד, מה, אתה ישן בכיתה? איך הגעת לפה כל כך מהר?" או בצורה לא-מילולית, כאשר אני רואה אותם רצים לכיתה מיד עם הישמע הצלצול.
- הגיעו מאורגנים לשיעור – עלינו להגיע לשיעור מאורגנים, כאשר אנחנו יודעים בדיוק מה התכנון שלנו לשיעור הקרוב. מורים רבים נוהגים לפתוח את השיעור בשאלה: "מי יכול להגיד לי איפה נעצרנו בשיעור הקודם? מה כתוב לכם בדף האחרון של המחברת?". מדובר בשגיאה. אם המורה לא זוכר מה הוא צריך ללמד, מדוע על תלמידיו להיות מאורגנים ולדעת היכן נעצרו? כיצד המורה יכול להטיף לתלמידיו להיות מעורבים במהלך השיעור כאשר הוא בעצמו לא שולט בכך? אגב, טענה בסגנון "אני מלמד 15 כיתות ואני לא יכול לזכור באיזו נקודה נעצרתי בדיוק בכל כיתה" היא טענה חסרת בסיס. אני מסכים, קשה מאוד לזכור. לכן – נהלו רישום מדויק. בסוף כל שיעור רשמו במשפט אחד היכן נעצרתם בכל כיתה. התלמידים יעריכו את זה מאוד. הם יראו שהמורה מגיע מאורגן לשיעור (דבר המעיד על כך שהשיעורים בכיתה משמעותיים עבורו) וזה יגרום להם להיות מעורבים במהלך השיעור. יתר על כן – כך תמנעו מבזבוז זמן וחזרה על חומר שכבר נלמד.
הגיעו בזמן לשיעורים והוכיחו לתלמידים שלמידתם חשובה לכם
- ניקיון – כל הנושא של ניקיון הכיתה ובית הספר הוא חשוב וידוע לכולם. אך כמה מאיתנו באמת לא מתפשרים על הנושא? ראשית – אל תסכימו ללמד בכיתה מלוכלכת, גם אם הדבר "גוזל" מכם דקות חשובות מהשיעור (שהרי מדובר בחלק חשוב לא פחות מהחומר הנלמד). אמרו לתלמידים להרים לכלוכים מסביב לשולחן שלהם, כאשר אתם כמובן עושים את אותו הדבר בדיוק מסביב לשולחן המורה (דוגמה אישית כבר אמרתי?). התלמידים לא יישארו אדישים לכך. אם הם רואים שהמורה שלהם מנקה – גם הם ינקו. בבוא הזמן הם כבר יעשו זאת לבד, מאחר והם ידעו שניקיון הכיתה חשוב לכם.
כמו כן, הרמה של לכלוך קטן בזמן שאתם עוברים במסדרון או בחצר בית הספר שווה המון. במחיר התכופפות קטנה אל עבר הלכלוך – אתם מעבירים מסר: "בית הספר חשוב לי ולכן אני שומר עליו נקי". המסרים הללו מחלחלים אל התלמידים.
- הרמת כיסאות – איזו התמודדות מעצבנת. אין מורה שלא מצא את עצמו מבקש מהתלמידים להרים כיסאות, ומיד זכה להתמודד עם וכחנות וטענות מצידם על כך. במקרים יותר קשים אנו נאלצים אף לרדוף אחרי תלמידים ש"שכחו" להרים את הכיסא.
כולנו הסברנו לתלמידים עשרות פעמים את הראציונל שמאחורי הרמת הכיסאות. אך מעבר לכך, שאלו את עצמכם: האם אתם מרימים את הכיסא שלכם? בדיוק כמו בסעיף הקודם – תלמיד שרואה את המורה שלו מרים כיסא מבין שהדבר חשוב ומשמעותי עבורו, ולכן הוא יעשה זאת גם כן.
- "שבירת דיסטנס" – כדי לתת דוגמה אישית עלינו להסתכל ולדבר עם התלמידים "בגובה העיניים". אין טעם ליצור בכיתה אווירה של פחד ואימה, צעקות ואיומים. אל תפחדו לצחוק עם התלמידים, לדבר איתם על תחומים שמעניינים אותם (כן גם אם זה אומר לראות כמה דקות מ"האח הגדול"), ללחוץ להם את היד בהפסקות וכדומה... דווקא מהמקום הזה התלמידים יסתכלו עליכם בהערכה גדולה. באופן פרדוקסלי, מורה שלא מפחד "לאבד" את הסמכות שלו, זוכה להרבה יותר ממנה. יש לעשות הכל כמובן בגבולות הטעם הטוב ולהשתמש בשכל הישר – שהרי חשוב לזכור שבכל זאת אנחנו מורים ולא חברים שלהם.
לסיכום, על אף שהמושג "דוגמה אישית" הפך קצת שחוק – מדובר באחד הכלים החזקים ביותר שקיימים אצל מורה בכדי לסחוף אחריו את תלמידיו. אמנם מדובר במשימה לא פשוטה שלעיתים קשה להתמיד בה, אך היתרון הגדול הוא שמדובר במשאב חופשי לחלוטין. גם אם אין אנו מסוגלים לשמש "דמות מופת" בכל התחומים – מומלץ לבחור תחום מסוים אשר חשוב לכם ולתת עליו את הדגש. השינוי אצל התלמידים יבוא לידי ביטוי הן בתחום בו בחרתם להתמקד והן באופן בו הם יתפסו אתכם כדמות חינוכית וכבני אדם.
מה אתם עושים על מנת לשמש דוגמה אישית לתלמידיכם? ספרו בתגובות ותסייעו לאלפי מורים!
