"האח הגדול" - ריאליטי שטחי או הזדמנות חינוכית?

בתכנית הריאליטי האח הגדול מתגוררים במשך 100 ימים קבוצה של זרים, מנותקים מהעולם, ללא אמצעי תקשורת ומתועדים תחת מעקב צמוד של מצלמות 24 שעות, 7 ימים בשבוע. גם אם לא הייתם על כדור הארץ מספר שנים, ידרשו לכם מספר דקות כדי להתעדכן בנעשה בתכנית. למעשה, גם אם אתם לא מעוניינים לראות את התכנית כי אין לכם זמן, הטיפוסים המככבים בה דוחים אתכם, היא מייצגת עבורכם תרבות רייטינג ובאופן כללי ריאליטי זה לא ממש הטעם שלכם - עדיין, מתוך הפרסומות, התקצירים, הראיונות מתכניות טלוויזיה אחרות והבאנרים באתרי האינטרנט השונים, תוכלו להכיר את הנפשות הפועלות בה ואת הנושאים הבוערים שעולים ממנה. חלק גדול מאד מהתלמידים, המורים, כמו גם מהציבור כולו -  רואה את התכנית.

עוד בטרם עלתה לאוויר העונה החדשה של האח הגדול, שאלתי את עצמי האם כמורה כדאי לפחות להתעדכן, וגם אולי לשוחח על הנעשה בתכנית עם התלמידים, ובכך להפוך את התכנית לכלי חינוכי - במובן שהיא מספקת נושאי שיחה שהם בלב החברה הישראלית, או שמא עצם העיסוק בתוכן רדוד שעולה מהתכנית ירדד גם את הדיון? 

לקרב את התלמידים

השאלה למעלה מייצגת שאלה כללית יותר - האם המטרה מקדשת את האמצעים. האם כדי לחנך אין מגבלה לאמצעים והדרכים שבהם המורה רשאי לבחור כדי להשיג את המטרה. זו אחת הפרשנויות לפסוק  "חנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּוֹ, ..." (משלי כ"ב, ו'). לא פשוט להחליט אם השימוש בתוכנית האח הגדול מהווה מצע אפשרי לחינוך, או שעצם השימוש בכלי מציצני וצפיה באנשים שהם או מעשיהם מהווים פעמים רבות דוגמא שלילית, היא השחתה של הערכים והמוסר. כאשר מדובר באח הגדול, אזי ההתלבטות מתייחסת לתכנים, אך באופן דומה קיימת התלבטות לגבי השימוש ברשתות חברתיות כמו פייסבוק לצורכי הוראה ולמידה, וניצול העובדה שהן כלים שהתלמידים עושים בהם שימוש יומיומי.

האם זה נכון וטבעי לגעת בתלמידים דרך תחומי העניין שלהם ובשפה שלהם, או שמא זהו ניסיון מלאכותי להתחבב עליהם?

מחד, מנהיג אמתי מוביל את המונהגים למקום שאליו הוא רואה לנכון להובילם ולא מקבל החלטות על מנת להיות מקובל. בהקשר זה ייתכן והמורה לא צריך להשתמש בתכנים או כלים של תלמידיו רק בגלל שהם מכירים אותם ועושים בהם שימוש, אלא לבחור עבורם או עימם את הכלים הנכונים להתפתחותם.

להתקרב אל התלמידים

מאידך, חשוב גם לזכור כי מורה שאינו מבין את העולם התרבותי של תלמידיו, אופן התנהלותם, מה מעסיק אותם ואת שפתם - הוא פשוט לא רלוונטי. המורה לא צריך רק לנסות לקרב את תלמידיו אליו - הוא חייב להתקרב גם אליהם. מכיוון שכך, ראוי לחוות את שחווים התלמידים, לגלוש ברשתות חברתיות ולהשתמש במידע מהאח הגדול לצורכי חינוך. כדי שמורה באמת יבין את תלמידיו ובכלל את בני הדור הצעיר, הוא נדרש לטעום מהחוויות שלהם (בגבולות הסביר) ולא רק לקרוא על החוויות (ובעיקר ביקורות עליהן) בעיתונות הכתובה או הדיגיטלית. עצם העיסוק של המורה בעולם התלמידים, והשאלות שהוא יפנה אליהם בנוגע לעולמות התוכן שלהם - יספק למורה מידע, אך בנוסף יקרב בצורה מידית את התלמידים אליו (אלא אם יזהו התלמידים שעולמם לא באמת מעניין אותו והשאלות שהוא שואל הן מאולצות).

כאנשי חינוך אנו נדרשים לבחון מה יכול להיות רלוונטי עבור התלמידים שלנו לחייהם ולעניין שלהם בלימודים. אנו לא מחויבים לקבל ולשלב כל תוכן או כלי שנעשה בו שימוש על ידי התלמידים, אבל בסופו של דבר כל הצמתים הללו שבהם אנו נדרשים לבחור, מושפעים ממטרות החינוך. קיימת חשיבות רבה ללמידה ולהתעדכנות בתרבות האינטרנט בקרב אנשי מקצוע, כמו למשל פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, משום שמי שאינם מבינים את השפה, על הקודים ההתנהגותיים והתכנים שמייצרים בני הנוער ברשת, הופכים במהרה ללא רלוונטיים עבורם, ואינם יכולים לבוא לעזרתם בעת הצורך. זה נכון באותה המידה, בעיניי, גם בהקשר למורים.

זה חינוך זה?

תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" היא תופעה. יש שטוענים שמדובר במציצנות ויש שמדובר בניסוי סוציולוגי מרתק. יש האומרים שה-"דיירים" הנכנסים לבית האח הגדול גורמים לנזק בלתי הפיך לחינוך ולתרבות, בין היתר בשל היותם מוכוונים להיות "סלב", ויש הטוענים שמדובר בתכנית ריאליטי, אחת מיני רבות, וכי זו המציאות שלנו - אלו האנשים במציאות הזו.

פעמים רבות "האח הגדול" עוסקת בנושאים של פערים תרבותים עדתיים ובזהות מינית. בעונה הנוכחית אף היה עיסוק בתרבות החרם. אלו נושאים שבהחלט ניתן לדון בהם בכיתה. גם נושאים אחרים שעלו בתוכנית, כמו חברות, קבלת האחר ופרטיות יכולים לעלות כבסיס לדיון. יחד עם זאת, כדאי לזכור כי האח הגדול אינה תוכנית חינוכית, היא לא מתיימרת להיות כזו והפורמט של התכנית אינו כולל חינוך כאחת ממטרותיו. זוהי תוכנית שבה מביאים אנשים שונים למצבי קיצון רגשיים ופיסים וכל זאת לצורכי רייטינג.

האם אנשים אלו מייצגים את החברה שלנו? האם האלימות בבית האח הגדול היא הבבואה של האלימות של החברה שלנו וראוי לדון בה? כיצד אנו ותלמידינו היינו נוהגים במצבים שונים בתכנית? לדעתי חופש הבחירה להשתמש בתכני האח הגדול או להימנע מהם, על פי שיקול הדעת של המורה, צריך להישמר בידיו של המורה כיוון שאין דרך חינוכית יחידה שהיא הנכונה. התפיסה החינוכית של המורה והחופש לדבוק בה יובילו אותו בבחירתו.