נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
"יש לי חלום שמופיע מהתיכון, לא יודע אם יש לכם כזה. אצלי הוא מתחיל שאני יושב בכיתה, מגיעה בחינת בגרות, כנראה במתמטיקה. הבוחנת מחלקת במבט זועף את הטפסים. אני חושב שאני מוכן למבחן, שהתכוננתי, ואז אני פותח את הטופס והאותיות כתובות ביפנית. אני מסתכל על הבוחנת, על התלמידים, ואף אחד לא נרעש כמוני, אני לא מבין את השאלה, המשפטים, האותיות, אני לא יודע מה לעשות. בתסכול מאוד גדול אני מתעורר.
"התחושה הזו עם הזיעה הקרה, זו התחושה שתלמידי ישראל חשים אותה כשהם מקבלים את מבחן פיז"ה במתמטיקה. שום דבר בלימודים שלהם בבית הספר לא הכין אותם למה שהם פותחים לנגד העיניים. רק 8-10% מהתלמידים מצליחים במבחנים האלה וממשיכים להייטק הישראלי, בעיקר בנים יהודים ממרכז הארץ. זו האמת. איך זה קורה שהמתמטיקה שהם פוגשים במבחני פיז"ה כל כך שונה מהשיעור שהם פגשו אתמול?
"בסוף שנות ה-90, ה-OECD קיבץ קבוצה של מומחים מכל העולם בעקבות מהפכה טכנולוגית חדשה שעמדה בפתח: עוד מעט, בקרוב, מחשב יוכל לחשב מהר יותר מבני אדם. זה מעלה את השאלה: מה צריכים לדעת הילדים של היום? מה צריך ללמד אותם בבית הספר כדי שיצליחו בעולם המבוגרים אליו הם יגיעו עוד 10-15 שנה? היה ברור שלחפוף משולשים ולגזור פונקציות זה לא העניין. בני האדם צריכים לעלות מדרגה. מה המדרגה הזו?"
"הם הגדירו שבעידן שבו מחשבים חושבים בצורה מדויקת יותר מבני אדם, צריכים האנשים להתמודד עם בעיות מורכבות: איך מתפשטת מגפה, איך עובד רכב אוטונומי, איך מיירטים טיל? סוגיות מהמציאות. למצוא מודל מתמטי, לפתור את המודל המתמטי, לחזור עם התוצאה למציאות ולנסות להבין או לפחות להתקרב לפתרון הבעיה.
"אלו שאלות ששואלים במבחנים הבינלאומיים, והתלמידים שלנו לא יודעים לענות עליהן. הם יודעים לגזור פונקציות, לחפוף משולשים, אבל להתמודד עם בעיה מהמציאות – זה רק 8% יודעים לעשות.
"מה עשו מדינות אחרות? יפן היא אחת מהמדינות שנכנסו להלם מהתוצאות של מבחני פיז"ה בשנת 2003. הם הבינו שהם מכינים ילדים לעתיד הלא נכון. הם עשו חשיבה רצינית, שינו את תוכנית הלימודים והבחינות כדי לעזור לילדים להתמודד עם בעיות מהחיים האמיתיים בכלים מתמטיים. יפן נמצאת היום במקומות הראשונים לאחר שעשו את המהלך הזה. אנחנו שואלים אם להתאים את תוכנית הלימודים או לא – אנחנו אחת מהמדינות האחרונות שלא עשו את זה, אנחנו ורומניה. בזמן שאנחנו מתלבטים, ה-OECD כינס שוב את המומחים. מתברר שבקרוב מאוד, צ'אט ג'יפיטי ושות' ידעו לפתור יותר טוב את מבחני פיז"ה: להעריך את הפתרון שלהם, לחשוב בעצמם, ליצור בעצמם.
"הם שואלים את השאלה של היום: מה ילדים שעכשיו בחטיבת הביניים צריכים ללמוד כדי שב-2040, כשהם יצאו לשוק העבודה, הם יהיו רלוונטים ויצליחו, בעידן בו מחשב פותר מבחני פיז"ה יותר טוב מהם."
"כן, יש לי חלום. כשתסתיים המלחמה וכל החטופים יחזרו הביתה בשלום, נוכל להתחיל להשתקם, לבנות מחדש את המדינה, את המצוינות בחינוך, נתאים את עצמנו לסטנדרטים הבינלאומיים, לא נישאר מאחור, ניקח כמה צעדים קדימה, נהיה מובילים ונאפשר לדור הבא להגשים את החלומות שלהם."
אלה היו דבריו של אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ, בפתיחת כנס 'FUTURE SKILLS'. אודה שבמסגרת תפקידי אני מגיעה ללא מעט כנסים, אבל הפעם רשימת הדוברים המרשימה יצרה ציפיות גבוהות במיוחד: מנכ"ל התעשייה האווירית בישראל; היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים; סמנכ"לית מינהל החדשנות במשרד החינוך; המדען הראשי של מיקרוסופט; היו"ר של הוועדה לקידום טכנולוגיות בחינוך ביפן; ראש מחלקת "הבינה המלאכותית ועתיד המיומנויות" ב-OECD, ודמויות מפתח מההייטק, האקדמיה, הצבא ומערכת החינוך. בקיצור, מספיק חומר כדי למלא סדרת כתבות.
במרכז הכנס עמדו שאלות הרות גורל לעידן הבינה המלאכותית: איזה ערך אנושי ניתן להביא לשוק העבודה המשתנה? ואילו מיומנויות חייבים לטפח בדור הבא כדי להתמודד עם עולם מקצועי המונע על-ידי טכנולוגיה? במהלך היום נבחנו פריזמות שונות — החל ממקצועות ה-STEM ועד ארבע תחנות ההכשרה המרכזיות של עובדים בישראל: החינוך, צה"ל, האקדמיה ושוק העבודה.
"התכנסנו כאן היום כדי לדבר על העתיד, וזה דבר לא טריוויאלי במציאות האקטואלית במדינת ישראל," אמרה נעמה סיקולר, העורכת הראשית של עיתון גלובס. "היה חשוב לנו לעצור ולהפנות את הזרקור לכישורים והמיומנויות הנדרשים להשתלבות מיטבית בשוק העבודה, ולדרכים בהן ניתן להשיג ולהקנות אותם בשלבי הרצף החינוכי."
"בעולם ההייטק למדתי שאתה יכול להיות עם ממוצע 80 ולא בדיוק מצטיין בלימודים, אבל אם יש לך חשיבה ביקורתית, תשוקה ואנרגיה, אתה תהיה מהנדס מצוין," הוסיף פרופסור עמי מויאל, נשיא מכללת אפקה היוצא והיו"ר הנכנס של הוועדה לתכנון ולתקצוב. "לכן attitude זה פקטור מאוד חשוב. הייתי שמח למדוד תשוקה ואנרגיה בקריטריוני קבלה לתואר אקדמי, כי יש להם השפעה מהותית על הצלחה בלימודים.
"יש להכשיר דור צעיר עם מיומנויות וחשיבה ביקורתית כדי שיוכל לבחון כל דבר. לכאורה יש לנו שתי תחנות למידה, מערכת החינוך ואקדמיה, אבל אנחנו הולכים לעולם שבו צריך ללמוד כל הזמן. מערכת החינוך, הצבא, האקדמיה ושוק התעסוקה חייבים לעבוד יחד. תארו לכם מצב שבכל אחת מהדרגות מגדירים את דמות הבוגר.ת – והיא מתממשקת לדרגה הבאה."
"איפשהו בשנת 1986 היה אירוע גדול מאוד בתעשייה האווירית: נסגר 'פרויקט הלביא', שהיה מטוס קרב שפותח על ידי מדינת ישראל. החברה חוותה טלטלה, וביום אחד חצי מעובדי החברה הלכו הביתה. אותם אנשים שישבו בחזית הטכנולוגית של הפרויקט ופוטרו, הקימו את הסטארטאפים הראשונים במדינת ישראל. בעצם אותו אירוע מטלטל שחוותה התעשייה האווירית הפך אותנו, לעניות דעתי, לאומת הסטארט אפ של היום," משתף בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית בישראל.
"אני שואל את עצמי מה היה קורה אז אם לא היו פותחים לנו את הדלת? מה היה קורה אז אם לא היינו בונים מערכת נשק שיודעת ליירט טיל? אגלה לכם שבתור מהנדס המערכת וראש תוכנית חץ הרבה מאוד שנים, לא חשבתי שיירו עלינו 540 טילים בליסטים – ובכל זאת בנינו מערכת שהיא רובוסטית. המלחמות הבאות יהיו מורכבות ממטחים של טילים בליסטים, לא טיל אחד בודד פה ושניים שם, אלא מטח של טילים בליסטים – ולכן אנו צריכים להסתכל קדימה ולדעת איך אנו מביאים את הפתרון המלא.
"ולא רק בביטחון – לאחרונה שיגרנו את דרור 1 לחלל. זהו לא לוויין תצפית אלא לויין תקשורת, וצריך להבין את עומק ההישג. מדינת ישראל הציבה בחלל גוף שמיימי במרחק 36 אלף ק"מ מאיתנו והוא שוקל 4.5 טון. זה מה שעשינו. הגוף הזה יחבר את מדינת ישראל לכל נקודה שתרצה בעולם בהיבטי תקשורת. כמובן שמי שיש לו היכולת הזו יכול לעשות הרבה מאוד דברים בחלל."
"אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איזה סוג מדינה אנחנו רוצים ב-2035? בחינוך, בביטחון, במרכז ובפריפריה," הדגיש פרופסור ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים. "אנחנו צריכים לפתח כישורים קוגנטיביים, יכולת חשיבה, ביקורתיות ויצירתיות, ולא לפתור את המשוואה שתוכנות יכולות לפתור.
"יש לנו אחריות לאומית כלפי התלמידים והתלמידות שלנו, להכין אותם לזה ששוק העבודה נמצא במעבר. יהיו מקצועות שייעלמו – ויבואו במקומם מקצועות חדשים."
ליידרמן חתם את דבריו בציטוט האייקוני של צ'רצ'יל: הצלחה אינה סופית, כישלון אינו הרסני; האומץ להמשיך הוא שחשוב.
