נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
פעם ניסיתן.ם לבנות מערך שיעור בעזרת בינה מלאכותית? אם נבקש מכלי בינה מלאכותית להכין מערך שיעור, נקבל לרוב תוצר גנרי וצפוי. מערכים אלו מבוססים על תבניות קיימות, ולעיתים רחוקות מציעים מקוריות או התאמה ייחודית לכיתה שלנו.
עם זאת, שימוש חכם בבינה מלאכותית יכול בהחלט לסייע בהכנה פדגוגית. הבינה המלאכותית יכולה לשמש כמעין יועצת־שותפה לדיאלוג, כזו שמעלה שאלות, מציעה מבנים אפשריים, מדגימה חלופות, ומעוררת את החשיבה שלנו.
ולעיתים, דווקא מתוך הדיאלוג עם המכונה נוצר הניצוץ – נקודת הפתיחה שממנה נולדת יצירתיות אנושית.
ומה באשר לתפקידם של המורים? תפקיד זה, בראש ובראשונה, הוא תיווך ידע. אולם המונח "תיווך" טעון פרשנות: האם הכוונה להעברת תוכן באופן ישיר, שבו כל התלמידים "יודעים את החומר", או שמא מדובר בעידוד של סקרנות, עניין ומעורבות?
שאלה זו קריטית: מורים יכולים ללמד שיעור גנרי שיבטיח הצלחה בבחינה, אך האם שיעור כזה יותיר חותם? האם הוא יעורר את הניצוץ שיגרום לתלמידים לרצות להמשיך ללמוד, להתעניין ולהעמיק?
כאן נכנסת לתמונה התפיסה של למידה לאורך החיים (Lifelong Learning) – למידה מתמשכת שאינה מוגבלת בזמן, בחינות או תעודות, אלא מבוססת על סקרנות, יכולת למידה עצמית ומיומנויות מטה-קוגנטיביות. על כן, תפקידם של המורים אינו יכול להסתכם רק בהעברת ידע, אלא עליהם לסייע לתלמידים לפתח יכולות למידה, סקרנות אינטלקטואלית וכישורי חשיבה – נכסים שילוו אותם לאורך חייהם. יצירת קשר רגשי וקוגניטיבי עם הידע הוא תנאי הכרחי להמשכיות הלמידה גם מעבר לגבולות השיעור.
בהקשר זה, כדאי לחזור לדבריו של המחנך והתיאוריקן הברזילאי פאולו פריירה, שמתח ביקורת נוקבת על תפיסת הלמידה כ-"העברת ידע", גישה הרואה את הידע כרכושו של המורה הנמסר לתלמיד בהשאלה. פריירה, בביקורתו על "החינוך הבנקאי", תיאר מערכת שבה המורה מפקיד את הידע ב"תלמיד־חשבון חיסכון", ומודד את הצלחת ההפקדה לפי יכולת ההחזרה בבחינה.
הבעיה, כפי שניסח זאת גם שלום חנוך: "מה שבא בקלות – באותה הקלות ייעלם". בניגוד לתפיסה זו, פריירה הציע את הפדגוגיה הביקורתית – גישה שאינה מסתפקת בהעברת ידע מוגדר מראש אלא מעודדת את התלמידים לחקור, לשאול, לחשוב באופן עצמאי ולבנות את היעד בעצמם.
ברגע שהתלמידים מעורבים, שואלים, מתלבטים, מעבדים ומייצרים את הידע בעצמם – הם חדלים להיות "כלי ריק", והופכים לבעלי הידע. כאשר הידע הופך לנכס אישי, יש סיכוי גבוה יותר שיישמר ויתפתח לאורך זמן.
כדי לא להישאר ברמה התיאורטית, נציג דוגמה ליישום החינוך הדיאלוגי החדש בתחום מדעי המחשב, אך ניתן להרחיב את הדוגמה לכל תחום ידע אחר.
בעידן הבינה המלאכותית נשאלת השאלה לשם מה כדאי ללמוד מקצוע כזה או אחר. למשל, אחת השאלות הבוערות כיום, היא האם יש טעם בלימודי מדעי המחשב, במציאות בה כלי בינה מלאכותית מסוגלים לכתוב קוד, לבדוק אותו ולתחזק מערכות שלמות. אם המכונה כותבת עבורנו, אז למה להשקיע בלימוד תחום זה?
התשובה, כנראה שוב, טמונה בחינוך הדיאלוגי. מתכנתי המחר לא יימדדו במספר שורות הקוד, אלא בשיקול דעת, יצירתיות, יכולת להגדיר בעיה ולשאול את השאלות הנכונות.
כלי הבינה המלאכותית משתפרים כל העת, ומשימות שהם לא מסוגלים לבצע כיום, קרוב לוודאי שיהיו מסוגלים ליישם מחר. גם כאשר זה יקרה – עדיין יידרש מהמתכנתים האנושיים להיות אלו שמבינים, שופטים, מתכננים ומתבוננים, קרוב לוודאי במשימות מורכבות יותר ואתגרים חדשים, שלכלי הבינה המלאכותית אין את הניצוץ הדרוש לפתור. גם כאן, החשיבה, הספק, הבקרה והאחריות הם ליבת היכולת.
בהתאם לכך, גם עלינו המורים ללמוד להשתמש בצורה דיאלוגית, מושכלת, ביקורתית ויצירתית בכלי הבינה המלאכותית. למשל, תרגיל לכתיבת קוד, ניתן לבצע בכמה דרכים:
כל הדרכים האלה מובילות לאותה מטרה: פיתוח חשיבה ביקורתית, יצירתית המבוססת על היכולת לשאול שאלות.
כלי הבינה המלאכותית מעצימים את החשיבות והצורך בהוראת ולמידת מדעי המחשב ותחומי ידע אחרים בצורה שונה. לכן, לדעתנו, גם עלינו המורים להיות לומדים לאורך החיים, בדגש על אסטרטגיות הוראה ומודלים פדגוגיים המתאימים לתקופה (לא רק היכרות עם הכלים החדשים).
גם מאמר זה נוצר מתוך דיאלוג בין בינה מלאכותית ושני אנשי חינוך בעלי רקעים שונים, תפיסות שונות, אך תשוקה משותפת: לחינוך אנושי, מעורר, ערכי וביקורתי. כזה שמאמין כי אין תחליף למורים שחושבים, שואלים, חוקרים ולומדים, יוזמים, שותפים לדיאלוג פורה, שותקים כשצריך, ובעיקר – מקשיבים. החוכמה, אם כן, אינה שייכת רק לאדם או לבינה – אלא נוצרת במפגש ביניהם.
לא מורה או בינה – אלא מורה עם בינה. למען תלמידים חושבים.
