השנה ל"ג בעומר מצוין בתקופה מורכבת למדינת ישראל. אנחנו המורים בכלל עסוקים במשבר המדיני עם ספרד, נורבגיה ואירלנד, בסרטון התצפיתניות ששובר את הלב, באנטישמיות הגוברת בעולם, אבל התלמידים שלנו, הם בשלהם – ואולי טוב שכך. אחרי הקורונה והמלחמה הזאת שלא נגמרת, מגיע להם לחוות ילדות תקינה, בריאה, שמחה, נורמטיבית.
דווקא משום כך, ל"ג בעומר, על כל המשמעויות שלו, בעיקר אלו החברתיות, נראה חשוב ומבטיח במיוחד. תחשבו על זה: מתי יצא לתלמידים שלכם להתאסף ביחד בערב ולצלות מרשמלו בלי טלפונים? (לא לדאוג, כולם יעשו אחר כך סלפי ניצחון ויעלו לטיקטוק).
כדי שהחוויה תהיה לא רק מהנה אלא גם עם ערך מוסף, נציע לכן.ם פעילויות מגבשות מסביב למדורה – או לישיבה במעגל לשומרים על הסביבה.
פעילות שמתאימה לגילי חטיבה וגם תיכון, ואמורה לצקת תוכן איכותי ועמוק יותר לישיבה המשותפת מסביב למדורה. הפעילות תעסוק בתיעדוף היומיומי שלנו ובמה שבאמת חשוב לנו בעולם כשהמטרה שלה לפתח דיון ערכי בנושאים שלא יוצא לילדים לגעת ביומיום.
כל משתתפ.ת עונה על השאלה: מה הייתי עושה אילו היו לי מאה מיליון דולר? תורמ.ת אותם? לאילו מיזמים או פרויקטים? כמה הייתי שומר.ת לעצמי? מבזבז.ת או חוסכ.ת? ממשיכ.ה ללכת לבית הספר?
מניסיון, אפשר להפליג עם הפעילות האלה למקומות רחוקים והיא לגמרי שווה את ההשקעה.
מכינים פתקים ומניחים אותם על הרצפה כאשר על כל פתק כתובה עובדה ייחודית על אחד מהמשתתפים שאף אחד לא ידע עליו/עליה. למשל: 'עשיתי את שביל ישראל.' 'יש לי רישיון סקיפרים.' וכן הלאה.
לאחר שמרימים את הפתק, כל הנוכחים צריכים בתורם לגלות למי הידיעה על הפתק שייכת. לאחר הגילוי המשתתפ.ת מוזמנים לספר את הסיפור המלא מאחורי המשפט. פעילות מלאת הפתעות ומגבשת!
לפעילות זו אפשר להיעזר בתלמידי הכיתה כדי שיכינו מראש סיטואציות ותרחישים שאמורים לשקף קונפליקטים אמיתיים מקרב היומיום של הנוער: שתיית אלכוהול, עישון סיגריות, נהיגה.
לאחר מכן בוחרים כמה תלמידים ושואלים אותם איך לדעתם היו מגיבים אילו היה מופעל עליהם לחץ לעשן סיגריות אפילו שזה נוגד את העקרונות שלהם. האם הם היו עומדים בזה או שהיו נכנעים ושוחים עם הזרם?
מדובר בפעילות חינוכית חשובה שמטרתה לזקק תובנות מעשיות ודרכי פעולה עם מסר שימשיך עם התלמידות והתלמידים שנים קדימה.
פעילות פשוטה וחברית תגרום לכן.ם להסמיק גם מבעד ללהבות המדורה. כל הנוכחים יושבים ביחד במעגל ועוצמים עיניים. כל אחד בתורו לוקח פתק, כותב עליו מחמאה ומניח אותה ליד אחד המשתתפים שכמובן ממשיך להישאר עם עיניים סגורות.
הכלל הוא: המחמאה צריכה להיות כזו שמעולם לא נאמרה למשתתפ.ת שאליו היא מכוונת.
בגרסה אחת, המשתתפ.ת שהניחו לידם את הפתק מנסים לנחש מי כתבו להם את המחמאה. בגרסה אחרת, הילדים קוראים את הפתקים ויוצאים מחוזקים מהמילים הטובות בלי שידעו מי כתב אותן.
