המציאות של התקופה האחרונה מאז השבעה באוקטובר – סיפורי זוועה לצד גבורה, הבלתי ייאמן לצד ההבנה שזה באמת קרה – דורשים מאיתנו, אנשי החינוך, לחשב מחדש מסלול שמקונן בנו כבר שנים רבות, וחלקנו אף מתנסות ומתנסים בו הלכה למעשה בבתי הספר ובמסגרות החינוכיות.
אם נבחן את המציאות בשדה החינוכי בהיבטים אנלוגיים ודיגיטליים, נמצא שהמציאות האנלוגית מלאה באינטראקציה חברתית סבוכה ובאנקדוטות שניתנות לפרשנות. לעומתה, העולם הדיגיטלי מתאר מציאות רבודה, וירטואלית, מתוכנתת וסופית. כזו שבה אנו בוחרים את המיוצג לנו, בוחרים לעצב את המציאות שתתאים לנו. מציאות זו מחייבת אותנו לשימוש בכלים פדגוגיים אחרים, מלימוד שפות מחשב ועד שימוש נרחב ביותר במרחב הווירטואלי ללא צורך ביציאה ל"שטח".
מה בין היתר היכה בנו כברק ב-7.10? המציאות הדיגיטלית שטיפחנו לעצמנו או זו האנלוגית? וכיצד זה נוגע דווקא לבני הנוער ולהתחנכות שלהן.ם בבית הספר?
בעיניי, הצורך לתווך לבני הנוער את המציאות, זו האנלוגית, הנוכחת, הפיזית, הוא צורך שחייב להיות בכיפת הלימודים ובהכוונת משרד החינוך – כאינטרס לאומי. אין צורך להתאמץ כדי לתווך אותה ולא להמציא את הגלגל מחדש. צריך פשוט לארגן מחדש את סדר העדיפויות הלאומי בחינוך. יש להציב בעדיפות גבוהה כמה היבטים חינוכיים שכבר קיימים במערך הבית ספרי בדרך כזו או אחרת, שאולי הפכנו אותם למשניים בשנים האחרונות.
הנה ההצעות האופרטיביות שלי ליישום בחינוך האנלוגי ביום שאחרי:
- יש לחזק את מקצועות הגאוגרפיה וההיסטוריה של המזרח התיכון ולמקם אותם בחזית הלמידה. הכוונה ללימודי זמן ומרחב, דמוגרפיה, משאבים וכלכלה, קרקעות ודינמיקה עולמית. לימוד המקצועות יקנה למתחנכות ומתחנכים ראייה מרחבית כוללת וגם קונקרטית, קרי, להתמצא במרחב ובזמן בסבך החיים במזרח התיכון ובפרט במדינת ישראל.
- חשוב לעבוד עם תלמידי התיכון במסגרת של סדנאות שטח ארוכות ודרך O.D.T בשטח בית הספר ומחוצה לו, על ידי גורמים חיצוניים או פנימיים המנוסים בכך. הסדנאות מהוות פתח חשוב ומוכח לחשיבה מחוץ לקופסה, עיבוד וניתוח נתונים ברמה גבוהה ביותר.
- המשך יציאה החוצה להתנדבויות קהילתיות קצרות וארוכות בטווח, וזאת לתת לחינוך המוסרי גם היבט מעשי: מקורסי מד"א מתקדמים ועד ימי לימוד ביבשה ובים. לתת אפשרות לבני הנוער להתנסות ולהיות פעילים ומשמעותיים בחברה האזרחית דרך המסגרות הפורמליות.
- עלינו לבחון את האפשרות לקצר במשורה את שנת י"ב ברובד הלמידה הפיזית בבית הספר ולאפשר לתלמידים הבוגרים להשתלב לתקופה של כמה חודשים במסגרות משלימות (הכנה לקראת קדם צבאי, שירות לאומי, שנת שירות) וזאת עוד לפני סיומה הרשמי של שנת הלימודים האחרונה. בחודשים אלו יוכלו התלמידות והתלמידים להתנדב במגוון מקומות (ערים גדולות, עיירות ספר, יישובים צמודי גבולות) ולעבור סדנאות על מתודות חיים במגוון תחומים (אחריות חברתית, קהילתיות, מצוינות אישית) שיכינו אותן.ם טוב יותר לעתיד.
- על כל זאת ניתן להוסיף ציון מסכם לתעודת הבגרות (בדומה ליוזמת תעודת בגרות חברתית שהולכת ומשתפרת בשנים האחרונות), דבר שיגביר את המוטיבציה בקרב הצעירות והצעירים לקחת חלק פעיל וייתן אפשרות לתלמידים שלא בהכרח מצליחים בלימודים לחוות הצלחות אחרות. לצד זאת, יש להביא את האוניברסיטאות והמוסדות להשכלה גבוהה להכיר בכך ולייצר נקודות זכות משמעותיות לקראת לימודים גבוהים.
- הגברת לימודי השל"ח תוך הגדלת מעגל הטיולים כדי לייצר חיבור של התלמידות והתלמידים לשטח ולקשיים הנובעים מחיבור זה. חיבור להיסטוריה של הארץ, העמקת ה"צופיות", העמקת הידע ה"אנלוגי" שהאדם צבר עד כה לקראת הליכה לעולם דיגיטלי ווירטואליות אינסופית. הרי לא נוכל ולא נרצה לעצור את הטכנולוגיה וההתקדמות הדיגיטלית. גם לא לעכב. נרצה ללכת ביחד, עקב בצד אגודל.
- המערך הבית ספרי חייב לקחת בחשבון את הגברת החוסן הרגשי הן בעולם האנלוגי והן בעולם הווירטואלי שאליו העולם צועד. עלינו להמשיך ולעודד כניסת פרויקטים בלתי פורמליים לתוך המרחב החינוכי של בתי הספר (כגון פרויקט "נירים בשכונות"), להדריך את אנשי החינוך לקיים שיחות אישיות מובנות במערכת השעות עם ליווי ודגשים מעולם ההדרכה הבלתי פורמלית, לטפח ליווי ואימון תלמידים על ידי מורים פעילים בצוותי החינוך ואנשי מקצוע מבחוץ. לייצר חיבורים משמעותיים בין כותלי התיכון.
- יהיה נכון לאמץ מחדש פורמטים שעיצבו את כפרי הנוער והפנימיות בעבר, ולהקדיש לפחות יום אחד לעבודה מחוץ לבית הספר במסגרת בית הספר (כגון בתי הספר של "אדם ואדמה"). עבודה שיכולה להיות גם בשכר, דוגמת בתי חולים או בתים לגיל השלישי. יש כאן גם תרומה לקהילה וגם חיבור והבנה קונקרטית של בני הנוער על החברה והארץ שבה הן.ם חיות וחיים.
- חובה ללמד את בני הנוער לשלב בין העולמות: לייצר מציאות חינוכית אנלוגית-דיגיטלית בבתי הספר. מערכת החינוך חייבת לתכלל מחדש את מה שרצינו שיהיה לבוגר.ת ולבוגר.ת שלנו. זה לא רק לחזור למפה הפיזית שמחזיקים ביד ולנווט איתה "בשטח", אלא לפתח צורת חשיבה על המרחב, יכולת להתארגן מהר בתוך סבך האירועים והאינפורמציה, ללמוד, לנתח, להגיב בהתאם וגם לבקר.
התגובה המהירה של החברה האזרחית והחיזוק מצד העורף לקראת המעבר הדרמטי שהיה ממצב "שגרה" למצב "חירום", תוך התנדבות אין קץ, מחדדת את גדולתה של החברה הישראלית בעיתות משבר. עלינו המבוגרים מוטלת האחריות הכבדה להנחיל את גדולתה של החברה גם לזמני שקט ורגיעה. יש לנו מחויבות לדורות שבנו את הארץ הזו – ובד בבד לדורות שיבואו אחרינו – להשאיר את מדינת ישראל חזקה, כחברה ישראלית ששועטת לעבר העולם הדיגיטלי עם רגליים אנלוגיות הנטועות בקרקע יציבה.
