טראומה המונית (Mass trauma) היא אירוע הכולל נפגעים רבים שמשפיע על מעגלי אוכלוסייה שונים. ב-7.10 כולנו עברנו טראומה אשר עודנה מתרחשת – חטופים, נעדרים, הלוויות ומלחמה מתמשכת בדרום ובצפון שהיקפה עדיין לא ידוע.
כאשר אנו חושבות וחושבים על מערכת החינוך, ניתן להיעזר בקווים מנחים שנוסחו על ידי מומחים עולמיים להתמודדות עם טראומה המונית ואזורי אסון. עקרונות אלו אינם המלצה להתערבות ספציפית והם דורשים גמישות והתאמות, אולם הם מספקים מסגרת חשיבה מארגנת, בייחוד כאשר אנו מותקפים על ידי מציאות קשה, חוסר ודאות, ואירועים קשים וממושכים.
התערבות בטווח הקצר עד בינוני לאחר האירוע כוללת חמישה קווים מנחים: קידום תחושת ביטחון, הרגעה, תחושת מסוגלות אישית וקהילתית, חיבור חברתי, ותקווה. אנסה להציג בקצרה מאפיינים אלו בהתייחסות למסגרות החינוכיות.
תחושת ביטחון
- השבת תחושת הביטחון, במיוחד במהלך לחימה מתמשכת, תהיה הדרגתית, רצופת עליות ומורדות, ותדרוש סבלנות. הרצון לשמירה על שגרה ורצף תפקודי הוא מובן, אך אם ייעשה טרם זמנו הוא עלול להזיק.
- חזרה לשגרה מאופיינת בסידורי ביטחון מרביים לכמות תלמידים גדולה ככל הניתן. יש לעשות כל מאמץ במצב הנוכחי להימנע ממצב שאינו בטוח דיו במוסדות הלימוד, מאחר שאלו עלולים להעמיק את תחושת חוסר הביטחון (כגון התמגנות חלקית או מיעוט זמן להגיע למרחב מוגן). רק הגנה מרבית תאפשר את כינונה מחדש של תחושת ביטחון פיזית ופסיכולוגית והתמוססות הדריכות והחשש. תלמידות ותלמידים שישהו במרחב מוגן לחלוטין, יוכלו להשיב בהדרגה את תחושת הביטחון והרוגע ולחזור לתפקוד. כך גם הצוות החינוכי וההורים.
- יש להגן מפני חשיפה לתיאורים, דימויים וחדשות קשות, ולהתאים את השיח והחשיפה לרמה ההתפתחותית של הילדים. בגילאי יסודי וחט"ב יהיה זה נכון לעצור ולהגביל שיח כאשר הוא חורג מגבולות אלו, ובכך תסמן המורה כי היא קשובה לילדים ושומרת על מרחב פסיכולוגי מוגן מפני תיאורים קשים לעיכול (לאלה שנחשפו למראות קשים יש לתת מענה פרטני ומותאם).
- מנהיגות המורה והצוות החינוכי חשובה במיוחד לקידום תחושת הביטחון. מנהיגות שכזו כוללת שקיפות, קבלת החלטות משותפת וערוץ תקשורת פתוח עם הילדים וההורים.
הרגעה
- לאחר אירוע טראומתי, המערכת הרגשית יוצאת מאיזון. חלק מהילדים עלולים להגיב בעוררות יתר, דריכות וחרדה, ואחרים עלולים להגיב בקהות חושים, אדישות וניתוק. חלק מהילדים מתעלמים או מכחישים כאב וסכנה, וחלק מגיבים בחרדה והימנעות. בבסיס תגובות אלו עומדת חרדה נורמלית למצב לא נורמלי שנכפה עלינו, ואין תגובה אחת מסוימת שמעידה על הסתגלות טובה יותר.
- נוכחות עקבית, רציפה וקשובה של דמויות חינוכיות מספקת מקור הרגעה וביטחון פסיכולוגי, ומאפשרת לילדים לשאת ולווסת את הלחץ אליו הם חשופים באופן מתמשך. כך הצוות החינוכי משמש כעוגן של יציבות, דאגה ואכפתיות.
- נוכחות קשובה לצרכי התלמידים ומצוקותיהם מאופיינת בתקשורת רציפה (שיחה יומית, שיחה אישית, קשר באמצעות הטלפון או הווטסאפ). גם מורים מקצועיים מהווים חלק בלתי נפרד מהצוות החינוכי של ביה"ס ויכולים לקחת חלק משמעותי בנוכחות שכזו.
תחושת מסוגלות אישית וקהילתית
- האירועים האחרונים עוררו בכולנו תחושת חוסר אונים. הושטת עזרה משקמת את תחושת המסוגלות ועוזרת לנו להתגבר ולצאת ממצב של חוסר אונים לפעולה בעלת משמעות וערך. נוסף על התגייסות לטובת החיילים והעורף, סיוע וסולידריות יכולים להתבצע בין כותלי בית הספר (למשל, שכבה בוגרת מפעילה שכבה צעירה).
- היכולת להפגין מסוגלות תלויה בסביבה בה הילד.ה פועל.ת. לכן יש לתכנן את שבוע הלמידה בתקופה הקרובה כך שייצור תשתית והזדמנויות לתלמידים לפעול, יחזק את הילדים ויגביר את תחושת ההצלחה והמסוגלות (כגון: משימות קבוצתיות, יצירת תוצרים משותפת, משחק חברתי, עשייה חברתית בשכונה או בקהילה).
חיבור חברתי
- עשייה כיתתית משותפת יוצרת חיבור חברתי חזק, תחושת שייכות ותמיכה חברתית. תמיכה חברתית מהווה רכיב חשוב בבניית חוסן ומאפשרת התפתחות גם במצבי חרדה ולאחר טראומה. חיבור ותמיכה חברתית ישפיעו על הרווחה הנפשית במהלך ולאחר המשבר והמלחמה המתחוללת, ויאפשרו אינטראקציות משמעותיות בהן הילדות והילדים יחושו בעלי ערך.
- גם בימי למידה מקוונת וגם עם החזרה ההדרגתית לבית הספר, תמיכת המורות בקידום אינטראקציות חברתיות של כלל הילדים בכיתה (בפעולות ביתיות, במסגרת בית הספר או אחרי שעות הלימודים) מאפשרת תשתית ליצירת תמיכה – ומפתחת משאב משמעותי גם לימים שאחרי המלחמה.
- חשוב לזכור כי בקבוצות השווים יכולות להתרחש אינטראקציות שליליות שיגבירו לחץ ומתח. לכן, נוכחות והשגחה של הצוות החינוכי וקידום פתרונות (בניגוד לענישה) הם קריטיים בימים אלו.
עשייה כיתתית משותפת יוצרת חיבור חברתי חזק, תחושת שייכות ותמיכה חברתית.
תקווה
- תקווה כוללת רצון, דרך ויכולת ליצור עתיד משופר – ובכך שונה מאופטימיות. תחושת המסוגלות, שתוארה לעיל, מאפשרת יצירת תקווה באמצעות שאיפה לחזון משותף של הצוות, ההורים והילדים, ומשפיעה לטובה על קהילת כלל באי בית-הספר.
- המציאות הנוכחית מזמינה שיח, ולאחריו מתן אפשרות לילדות ולילדים להשפיע על יצירת מרחב בטוח, נעים וטוב יותר בבית הספר (באמצעות מועצת תלמידים, צוותי פעולה רב שכבתיים ועוד).
- לפעולות טקסיות השפעה מעוררות תקווה, מאחר שהן מאפשרות חיבור קהילתי, תחושת מסוגלות, משמעות והמשכיות, ומבחינה רגשית תורמות לוויסות והחלמה רגשית (ביטוי אומנותי, קיר בית-ספרי בנושא תקווה, עשייה מעוררת תקווה, תיקון חברתי ורעיונות נוספים).
המאמר מבוסס על קווים מנחים להתמודדות עם טראומה המונית (Hobfoll et. al, 2007).
