הגיע הזמן להכניס את הגוף לכיתה

במשך מאות שנים התבסס בחברה המערבית מודל דיכוטומי, שהחל בדקארט המבדיל בין הנפש והגוף ובהמשך מיצב את המוח כמקום התבונה. לאור מודל זה החברה המערבית מעמידה את הקוגניציה מעל הרגש ואת שניהם מעל הגוף. אך מודל זה אינו תואם את המציאות המדעית.  בספרו 'המוח הביולוגי', מדען המוח אלן יסנוף מביא שלל מחקרים ועדויות המראים שהגוף, המוח, הסביבה, הקוגניציה והרגש מחוברים בקשרים הדוקים, ויחד מייצרים את המורכבות של החוויה האנושית. לא ניתן להפריד את המוח מהגוף, או את החשיבה מעולם הרגשות. הגוף הוא המקור הראשון לקלטים מן העולם, וכך אנו חווים למידה, רגש, הצלחה, תסכול, שיקוף, קשר ותקשורת עם הסביבה, בנייה של ביטחון והתפתחות העצמי, קודם דרך הגוף. אל החוויות הגופניות מצטרפים הקוגניציה והרגש.

המודל הדיכוטומי השפיע רבות על עולם החינוך, ומשום כך מערכות החינוך מציבות, עדיין, למידה עיונית קוגניטיבית כיעד המרכזי והמשמעותי ביותר. הגוף זוכה, במקרה הטוב, להתעלמות ובמקרים רבים נתפס כגורם מפריע משום שהתלמידים נדרשים לשבת ולהיות שקטים כראייה להיותם מרוכזים באופן ה"נכון" ללמידה.

התפיסה החדשה גורסת כי יש לשנות את התודעה הדיכוטומית לגבי מערכות הגוף, ולסגל תודעה הוליסטית הרואה חיבור בין גוף, מוח ונפש, ככוחות המוטמעים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה.

על מנת להדגים את התפיסה אציג כמה דוגמאות משדות שונים:

• התפתחות מוטורית של ילדים – כיצד פעוטות לומדים לבצע פעולות מוטוריות מורכבות? הפעוט משלב בין יכולות פיזיות, הבנת המרחב, חיקוי ועידוד מסביבתו, ועל ידי התנסות לומד, למשל ללכת. הוא אינו מנתח את הפעולה בתבונה אך הפעולה הזו היא מלאכת מחשבת של כלל יכולותיו.
• כך גם לימודי שפה ראשונה – הילד מזהה מילה בהקשרה החושי-מוטורי. המילה 'תפוח' למשל מסמלת מרקם, טעם, גודל, תחושה, תנועת לעיסה, ריח והמסרים מסביבתו, כל אלו יוצרים רשת של חוויות הנקשרות אל אותו סמל – 'תפוח', ככל שמספר ההקשרים גדול יותר, ייווצרו יותר קשרים במוח והלמידה תהיה איכותית יותר.
• דוגמה אחרת היא תפיסות מתמטיות ומרחביות, כמו לתפוס את כדור הבייסבול בקצה מגרש. היא אינה מבוססת על ניתוח מדדים - מהירות ומרחק מתורת הפיסיקה, אלא על משאבים אחרים של השחקן, המנצל את התפיסה המרחבית והבנת התנועה של הכדור ושל גופו כדי להגיע לנקודה מדויקת ומרוחקת בזמן קצר וקצוב ולתפוס את הכדור. זה נכון לא רק עבור תפיסה מרחבית בפעולות מוטוריות – ממצאים מראים שהחשיבה וההבנה המתמטית מבוססת על תפיסות ותנועות הגוף.  

הגיע הזמן להכניס את הגוף לכיתה

התבוננות בגוף בראייה הוליסטית ורשתית, מביאה בחשבון את המשאבים השונים של האדם. על מנת למטב את פעולותיו ותחושותיו עליו להכיר בכוחות השונים ולפעול מחד לאיזון ביניהם ומאידך לרתימה נכונה של המשאבים העומדים לרשותו בהתאמה לסיטואציה. ההפרדה הנעשית באופן מאולץ פוגעת בכלל תפקודי החיים - החברתיים-רגשיים, הקוגניטיביים והפיזיולוגיים. היכולת של האדם להגיב בצורה מותאמת וגמישה למציאות משתנה, מורכבת ממספר שלבים. הבנת הסיטואציה, התאמת המשאבים העומדים לרשותו למצב הנתון ובחירה בתגובה או אי תגובה, בהתאם למטרותיו ויכולותיו. על מנת לבחור תגובה מותאמת, האדם צריך להכיר ביכולותיו ולהשתמש בהם ליצירת איזון בין המשאבים השונים. איזון זה משתנה בהתאמה למצבים המשתנים בחיי היום יום, לכן הוא לעולם יהיה איזון דינמי.

נוכחות מודעת משכללת באופן מודע ומושכל את הסיטואציה והמשאבים ובוחרת כיצד לפעול, להגיב או להימנע מתוך ניתוח המצב. היא פנימית, אך היא מושפעת במידה ניכרת גם מיחס הסביבה אל האדם – החיזוקים, המענים והשיקוף הם פרמטר חשוב נוסף הנקרא 'נראות'.  

על מנת להפוך את התיאוריה למעשית ויישומית במערכות החינוך, פותח מודל 'פריזמה – מכניסים את הגוף לכיתה', שמטרתו בטווח הארוך היא מתן כלים ליצירת נוכחות מודעת של כל פרט. הכלים מבוססים על התיאוריה ההוליסטית-רשתית ומבקשים להנכיח את התפיסה על ידי קידום מודעות וידע של מערכות הגוף, ועל ידי הכרת כלים שונים מעולמות הטיפול והתרגול שהותאמו לציבור רחב.

הכרת מערכות הגוף ואסטרטגיות גוף שונות, תוך קידום המודעות, יחזקו את האוטונומיה ויקדמו את האפשרות של כל פרט לאזן בין משאביו השונים. כמו גם, בין המשאבים העומדים לרשותו, והאתגרים העומדים לפתחו, ולנהל אותם באופן מיטבי, תוך ביסוס תחושת המסוגלות והמוטיבציה להתנסות ולפעולה.

על ידי מתן מענה לצרכי הגוף, והפעלת מערכות הגוף באופן מודע נוכל לקדם יכולות קוגניטיביות, לשפר תפקודים ניהוליים, לסייע בפיתוח מיומנויות רגשיות וחברתיות להעלות את המוטיבציה והביטחון העצמי של כל תלמיד ותלמידה, וכמובן לקדם בריאות, כל אלא מבססים את היכולת להיות בנוכחות מודעת.