לקדם מצוינות
איך למדנו ללכת? לרכוב על אופניים? להיזהר מאש? התשובה לכל השאלות הללו, אצל רובנו, תהיה התנסות. ניסינו, חווינו, ומתוך כך למדנו מה נכון ומה לא נכון לעשות. למידה מתוך התנסות היא דרכו של הטבע ללמד אותנו, והדרך שלנו להתקדם על בסיס הסקת מסקנות מתוך אותה התנסות.
בספרות המקצועית ניתן למצוא את גישת "הלמידה ההתנסותית". זוהי גישה חינוכית של למידה פעילה אשר התפתחה מהגישות הקונסטרוקטיביסטיות. שתי תאוריות מרכזיות בפסיכולוגיה הובילו להתפתחות הגישה הקונסטרוקטיביסטית: תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה והתאוריה התרבותית היסטורית של ויגוצקי. פיאז'ה מדגיש את החשיבות של למידה באמצעות עשייה. לדעתו, הלמידה צריכה לצאת מעובדות ותופעות באמצעות התנסות ישירה של התלמידים. פיאז'ה הדגיש שהסביבה הלימודית צריכה להיות עשירה בהתנסויות פיזיות ובמניפולציות ישירות על עצמים, תוך דגש על מעורבות הלומדים כמפתח להתפתחות אינטלקטואלית.
במאמר זה אני מציע שילוב של מושג נוסף בשגרה הפדגוגית של בית הספר – "התנסות". על בסיס התיאוריות שהוזכרו לעיל ומתוך ניסיון אישי עשיר, בשילוב למידה בהתנסות במסגרות הדרכתיות, אני מציע לבתי ספר לאמץ טכניקת למידה/הדרכה זו בשגרת לוח הזמנים הלימודי בכל הגילאים, בדגש על החטיבות העליונות.
טכניקת הלמידה בהתנסות מקדמת:
בולטת מעל כולם תרומתה של טכניקת ההתנסות לפיתוח מיומנויות בקרב תלמידים. להלן טבלה המתאימה התנסות מול מיומנויות אותן נרצה לפתח אצל תלמידים:
"התנסות" היא משימת תפקיד הניתנת במסגרת שגרת בית הספר, או פעילות ייחודית בית ספרית. היא יכולה להיות תוצאה של החלטה / הכוונת מורה או תוצאה של יוזמה של תלמיד. בבסיס התפיסה של שילוב התנסות עומד העיקרון של מתן אחריות על חלק משגרת בית הספר ללומדים בו. שגרת בית הספר כוללת כבר כיום משימות תפקיד, לדוגמא: משמרות זה"ב, חונכות אישית, הקמת "פורימון" ועוד, אותן יש להרחיב ולנהל על בסיס עקרונות תהליך "ההתנסות" (ראו בהמשך). דרך טובה להבין ולנהל את תהליכי ההתנסות בבית הספר היא על בסיס מעגל הלמידה של קולב.
קולב טען שעיקרה של כל למידה הוא בתהליך הניסוי. זאת על בסיס התאוריות של פיאז'ה, של דיואי ושל קורט לוין, לפיהן יש לזמן ללומדים מפגש ישיר וחווייתי עם תופעה משמעותית לחייהם ואשר חקירתה מחייבת התבוננות רפלקטיבית הנשענת על הידע והניסיון הקשורים לתופעה.
לפי קולב, למידה היא תהליך שבו ידע נוצר באמצעות טרנספורמציה של ההתנסות. ככל שהמשימות הנדרשות בתהליך הלימודי יהיו קרובות יותר וקשורות לעבודה של הלומד, הדבר עשוי לעורר בו מוטיבציה גדולה יותר ולגרום לו להתמקד יותר בנדרש ולהבין טוב יותר את ההקשר בין הפעילות הלימודית והביצוע המעשי. במעגל של קולב ארבעה שלבים המתפתחים זה מזה: התנסות קונקרטית, תצפיות ורפלקציה, הבנייה של מושגים מופשטים ושימוש במושגים במצבים חדשים.
דרך מומלצת לניהול ההתנסות היא דרך מודל ארבעת שלבי מעגל הלמידה:
ניסיון קונקרטי – הלמידה מתחילה בניסיון שהוא חוויה לימודית כלשהי. כלומר, הלומד מתבקש לקחת חלק בביצוע פעילות לימודית מעשית. בשלב זה מציעים לתלמידים התנסויות שונות בהתאם למטרה אותה נרצה לקדם אצל הלומד. פעילויות אלה צריכות להיות משימות אשר יהיו משמעותיות ללומדים.
התבוננות ושיקוף לגבי הפעילות שבוצעה - הלומד שואל את עצמו שאלות על ההתרחשויות שעבר במהלך ההתנסות ומנסה להבינן באופן אישי, ובאמצעות דעותיהם והערכותיהם של חבריו לקבוצת הלימוד או העבודה ובעזרתו של המורה. בשלב זה יש הבנייה של מושגים, תפיסות ומודלים תאורטיים.
עיצוב מושגים והכללות - בשלב זה מקשרים את החוויות שהועלו בהתנסות ובדיון, בוחנים ומנתחים ומסיקים מסקנות הנובעות מהתנסות זו ומתבניות התנהגות מתאימות. בשלב זה עורך המורה עם הלומד דיון במטרה לסייע הבנות מושגים, עקרונות ומיומנויות.
בחינה ויישום של המסקנות - הלומד בוחן ומחבר את מסקנותיו לתנאים המציאותיים והן מכוונות להפנמת ההתנהגות החדשה. בחינה זו מהווה גם בסיס להמשך למידה מתוך הידע והתובנה החדשה.
כותב מאמר זה, שעסק ועוסק מזה שנים בפיתוח הדרכה ובתוך כך בפיתוח מיומנויות בקרב אוכלוסיות לומדות, רואה בשילוב של תהליכי התנסות המבוססים משימות / תפקידים עבור תלמידים בבתי ספר דרך לקדם הקנייה של מיומנויות ללומדים באופן פרסונלי. מתוך כך אני קורא לצוותי בתי ספר להתנסות בעצמם בשילובן של התנסויות אשר יקדמו את תפיסת הרחבת האחריות על הלמידה בקרב הלומדים ואף יקנו למידה פרסונלית עבור הלומדים במוסד החינוכי.
