נתחיל מהסוף: בגאווה גדולה הוצאנו לפועל בבית הספר ניר בקריית אונו שני מיזמים שסבבו סביב משבר האקלים ואיכות הסביבה. הראשון הוא כדור ארץ ענקי העשוי כולו מפקקי בקבוקים שאספו הילדים, מחולק על-פי צבעים - כל צבע מסמל התחייבות: כחול - אני מתחייב/ת לנקות את הימים, ירוק -אני מתחייב/ת לשתול יותר עצים, אדום - אני מתחייב/ת לצרוך פחות מוצרים וכן הלאה. כל ילד בחר התחייבות, כתב אותה, קיפל לתוך הפקק ואותו הטמין בצבע המתאים כהתחייבות אישית שלו למען כדור הארץ. הנה התוצאה:
המיזם השני הוא פרויקט שימוש חוזר בבקבוקי חצי ליטר צבועים אותם אספו הילדים, מקושטים בסיסמאות וציורים למען הסביבה שעיטרו חונכים וחניכים מכיתות ה' ו-א', תלויים על עץ בבית הספר כמיצב של אמנות שיתופית.
המיזמים הללו התאפשרו תודות לקהילה מקצועית לומדת הפועלת בבית הספר זו השנה השנייה, אותה מובילה כותבת שורות אלה. קהילות מורים הן קבוצות קטנות ובהן מורים מדיסציפלינות שונות. הקהילות מורכבות ממחנכות ומורות מקצועיות, ומשלבות מורות חדשות וותיקות כאחד. אז איך לשרוד את השנה השנייה בקהילת מורים?
כדור הארץ מפקקי בקבוקים. עבודתם של התלמידים וצוות הקהילה
קבלו 10 צעדים חשובים לטיפוח קהילת מורים מוצלחת, בהשראת הספר "להצית את האש" מאת פטריק לנציוני:
-
פתיחה
בקהילה שלי, פתחתי כך את השנה: "כל אחת מאיתנו היא תותחית. אך האם אנחנו באמת יודעות לעבוד כצוות? המטרה שלנו היא להפוך אותנו לאפקטיביות יותר כקבוצה! לפני כן, ישנם כמה כללים שאנו מחויבות להתנהל בתוכם על מנת שזה יעבוד:
א. ההימצאות שלכן כאן היא רשות, זו בחירתכן. אם אתן נשארות אתן מחויבות להיות נוכחות ולהשתתף באופן מלא. היו מוכנות להיחשף.
ב. כללי האתיקה מחייבים את כולנו. יש לחזור על כללי האתיקה המקצועית של המורים.
ג. מה שמתרחש בתוך הצוות נשאר בתוך הצוות.
ד. כל החלטה שתתקבל על ידי הצוות תחייב את כולן".
במפגש זה צפינו גם בסרטונים המדגימים עבודת צוות אצל חיות, למשל אצל דולפינים, ודוגמאות לעבודת צוות אצל ילדים, למשל מהסדרה המצוינת "החיים הסודיים של בני ה-4". ניתן גם לשלב סרטונים מצוינים של סיימון סינק או סטיב ג'ובס משוחחים על עבודת צוות.
-
בניית אמון - גיבוש
עבודה על גיבוש בין חברי צוות היא הכרחית לבניית אמון. שיחקנו משחקי גיבוש ובניתי (בשיתוף עם עמיתתי סולי פוזילוב) משחק היכרות המיועד למורים: כל אחת מרימה בתורה קלף מתוך החפיסה ועונה על שאלה. המורות שיתפו פעולה וגילינו אחת על השנייה פרטים שלא ידענו לפני כן כמו רקע משפחתי, מקרים שקרו בילדות עם מורים, מדוע בחרו להיות מורות, מקרים שקרו להן בכיתה, איזה סוג של מורה הן ועוד. המורות שיתפו בפתיחות ובשקיפות בפרטים אינטימיים מחייהן.
-
הכרות עמוקה יותר
את שש השאלות האחרונות במשחק ההיכרות השארתי למפגש הבא, וביקשתי מהן לקחת דף ולענות עליהן כל אחת לעצמה:
- ספרי על העיר/הישוב שגדלת בה, האם את גרה בה היום? אם לא, מדוע? מה את הכי אוהבת במקום שגדלת בו?
- כמה ילדים אתם במשפחה? מה המיקום שלך? איך זה היה לגדול במשפחה שלך? איזו ילדות הייתה לך?
- אילו תחביבים היו לך בילדות?
- מהו האתגר הכי קשה שהיה לך בתקופת ההתבגרות? איך עברת אותו?
- ספרי על העבודה הראשונה שהייתה לך: היכן? באיזה תפקיד? כמה זמן? איך זה נגמר?
לאחר מכן, כל אחת בחרה שאלה אחת מתוך החמש וענתה עליה בפני כולן. מעניין היה שהרוב בחרו לספר על אתגר שהיה להן בגיל ההתבגרות. הסיפורים שהמורות סיפרו הדהימו וריגשו עד דמעות אחת את השנייה, הם כללו סיפורי אומץ, התבגרות, התעללות, קשיים כלכליים, חזרה בתשובה, אפליה, רגשי נחיתות, חרם ועוד. הם גרמו לכל אחת מאיתנו להסתכל על השנייה באומץ ובלי מסננים, באור קצת אחר, הם אפשרו לנוע, לדבר בחופשיות ולוותר על הצורך להיות בלתי פגיעות, להכיר בצורה טובה יותר את המקום ממנו כל אחת הגיעה. כבני אדם יש לנו על פי רוב נטייה לחשוב כי האדם שאני עובד עמו ופוגש אותו על בסיס יומיומי כבר מוכר לי, ולרוב יש לנו דעה מאוד מוצקה עליו. מדהים מה ניתן לגלות בכמה שאלות קצרות ובמעט רצון, אומץ ונכונות להיפתח.
לאחר מהן המורות ענו על שאלה שישית: מהי החוזקה והחולשה העיקריות שלך בעבודה? הן התבקשו לענות ללא מסננים. נדהמתי שוב מהאופן שבו הן תיארו את החולשות של עצמן בפני עמיתותיהן לעבודה. זכור לי במיוחד הווידוי של שיר (שם בדוי) שהעידה על עצמה שהיא לא מספיק החלטית.
-
תשומת לב לתוצאות והתייחסות לאגו
חברי הצוות חייבים להבין מה המטרה שלשמה התכנסו. לפתח סוגיה העוסקת בהערכה חלופית? לדון במשחוק בלמידה? לנתח למידה שיתופית? לפתח מהלך למידת חקר? אם לא תהיה להם מטרה הם ירגישו חסרי משמעות בקהילה. על מנת שנעבוד למען המטרה, חברות הצוות חייבות לוותר על האגו שלהן. לאגו ישנו תפקיד קריטי על תפקודו של אדם ומהלכיו. מחקרים הוכיחו שהסיבה המדורגת גבוה יותר להתמדתו של אדם במקום העבודה היא ההערכה שהוא מרגיש מצד הממונים עליו ולא רמת השכר שהוא מקבל. כלומר, חשוב מאוד לכל אדם לקבל הערכה וכבוד מצד הממונים עליו. עם זאת, אם נהפוך את האגו המשותף של כל הקבוצה לגדול יותר מהאגו של כל אחת ואחת בצוות, נוכל לשים בצד מאבקים על סטטוס, נוחות ועוד - נושאים שרק מפריעים להגשמת המטרה. כאשר כולם ממוקדים בתוצאות ומשתמשים בהן להגדרת ההצלחה, קשה לאגו לצאת משליטה. אם קורה מצב שבו חבר בצוות מרגיש שהוא יוצא מהכלל (אאוטסיידר), הוא חייב להבין כי אם הצוות מפסיד - כולם מפסידים. אם הצוות מנצח - השמיים הם הגבול. בשלב זה ניתנה משימה למורות.
-
קונפליקט ומחויבות
חשוב להבהיר: אם חברי הצוות אינם בוטחים זה בזה הם אינם מסוגלים לקיים קונפליקט פתוח, מועיל ואידיאולוגי, וימשיכו לשמר תחושה של הרמוניה מלאכותית. לקונפליקט יש קשר ישיר למחויבות: התחייבות לתוכנית או להחלטה שכולם יסכימו לה. אם הצענו למשל כי נושא מהלך הלמידה שלנו בקהילה הוא משבר האקלים, וחברת קהילה מסוימת אינה מסכימה או מתלבטת, חשוב מאוד לתת לה את הבמה להביע את טענותיה ואת הסיבות מדוע היא חושבת שזה רעיון לא טוב - ולהציע חלופות. ההצעה שלה יכולה להתקבל או לא, אולם עצם העובדה שהיא הביעה את דעתה וכולנו הקשבנו, עצם העובדה כי היא קיבלה את ההרגשה שיש לה קול ובמה, השיג את המטרה. כעת, גם אם ההחלטה שתתקבל תהיה מנוגדת לדעתה הדבר לא ילווה במירמור. רוב האנשים בעלי חשיבה הגיונית אינם מרגישים צורך לנצח בוויכוח, הם רק רוצים שישמעו אותם ולדעת ששקלו את דבריהם והביאו אותם בחשבון. מנהלת טובה יודעת להקשיב לחברות הצוות, לשקול את דבריהן. משימה למורות.
-
אחרתיות (Accountability)
חשוב להסביר לחברות הצוות כי לאחר שמשיגים בהירות והסכמה לגבי המשך העבודה יחדיו, על כל אחת מחברות הצוות לחייב את האחרות לקחת אחריות על מה שהתחייבנו לו, לשמור על אמות מידה גבוהות בביצועים שלנו ובהתנהגותנו. בעבודה בצוות האחריות היא משותפת. רוב המנהלים נמנעים מלעשות זאת על מנת למנוע מבוכה ברמה הבינאישית. דבר מביך עוד יותר הוא לומר לעמיתה שלך איך לעשות את עבודתה. היא עלולה לפרש זו כחריגה מסמכויותייך, על כן צריך להיזהר ולחשוב כיצד לדבר בצורה לא מתנשאת, דיפלומטית ועדינה, אך עם זאת להבהיר בצורה עניינית וברורה את כוונותיך.
-
חזרה לתוצאות
בהחלטה משותפת החלטנו בקהילה כי נבנה שני מהלכי חקר בינתחומיים בנושא משבר האקלים וההתחממות הגלובלית: האחד מותאם לילדים בכיתה ה' והשני מותאם לילדים בכיתה א' (אלו הכיתות שמחנכות המורות בקהילה). לבסוף, תתקיים פעילות משותפת של חונכים וחניכים יחדיו בנושא. בנינו יחד 20 תחנות בדיסציפלינות ונושאים שונים, כולן בנושא איכות הסביבה וקיימות, והעברנו אותן בכיתות כשאירוע הסיום היה כדור הארץ המפוקק ועץ הבקבוקים (הנזכרים בפתיחת הכתבה).
-
חזרה על המנטרה
קתרין, גיבורת ספרו של לנציאני, בכל פעם משרטטת על הלוח את הפירמידה שבתמונה ומבקשת מחברי הקהילה לבדוק היכן הם נמצאים. כך גם אני עשיתי בפתיחת כל מפגש וחזרתי על המטרה שלשמה התכנסנו: להפוך אותנו לאפקטיביים יותר כקבוצה.
-
היזהרו מהידרדרות המצב
יש צוותים שמתדרדרים בחזרה למקום ההתחלתי כי זה היה מקום הנוחות שלהם. היו שומרי הסף ודאגו שכללי הצוות נשמרים תמיד.
-
לסיכום: מה הופך חבר צוות לחבר צוות טוב?
- אדם שמסוגל להפגין אמון
- להתמודד עם קונפליקט
- להתחייב להחלטות הקבוצה
- להטיל אחריות על עמיתיו
- להתמקד בתוצאות של הצוות ולא באגו שלו עצמו
מנהל טוב הוא זה שדוחף את הצוות שלו בכל הפרמטרים למעלה. זכרו כי עימותים הם דבר טוב. אם קורה מצב של חוסר הסכמה בין שתי חברות צוות, על המנהלת שלהן לשבת איתן עד שייצא עשן לבן.
האמון בין חברות הצוות, הפתיחות שגילו, הוויתור על האגו, שיתוף הפעולה ביניהן והעבודה הרבה שהשקיעו, הביאו אותנו לסיכום שנה מוצלחת של צוות מנצח ולהבנה משמעותית ועמוקה כיצד באמת עובד צוות.
מחכות כבר לשנה הבאה.
תודה ענקית ומיוחדת לסולי פוזילוב, חברתי, שותפתי ועמיתתי היקרה שעוזרת ומייעצת בכל דבר, תמיד שם בשבילי לעוף עם הרעיונות שלנו הכי גבוה שאפשר.
לדף הכתב
»
מרב רוטרי-סבן
מורה למדעים, אומנות וחקר בבית הספר היסודי "ניר" בקרית אונו. מובילת קהילת מורים בבית הספר בתחום למידת החקר.
[email protected]
