ומי אמור לשלם על הקפה של המורים?

הדרישה ממורות וממורים לממן מכיסם את הקפה, התה והחלב בחדר המורים אינה עניין פעוט. היא סמל לתרבות שלמה שבה אפשר לבקש מהם תמיד עוד משימה, עוד אחריות ועוד הוצאה קטנה. בשנת הלימודים הקרובה הגיע הזמן לומר: תנאי עבודה בסיסיים הם לא מותרות – והם באחריות המעסיקים. 

דמיינו את עצמכן.ם לאחר רצף של עשייה אינטנסיבית ומאתגרת. כל מה שאתן.ם רוצים זה כמה דקות של הפסקה, אולי כוס קפה שתאפשר לכן.ם לנשום ולהמשיך את היום עם כוחות מחודשים. אתן.ם ניגשים לפינת הקפה ומגלים שאין בה קפה, תה, חלב או סוכר – ואם תרצו שיהיו, תידרשו לממן אותם מכיסכן.ם. האם המצב הזה נותן את התחושה שמקום העבודה מכבד אתכן.ם ורואה בכן.ם עובדים בעלי חשיבות? לצערנו, זו המציאות בלא מעט מחדרי המורים בישראל. 

במקומות עבודה רבים אספקת שתייה חמה בסיסית נתפסת כחלק מובן מאליו מסביבת העבודה. אין מדובר בפינוק ראוותני או בהטבה השמורה לחברות הייטק, אלא במצרכים בסיסיים שמעסיקים רבים מספקים לעובדיהם. ואילו דווקא בחדר המורים, המקום שאמור לשמש כפינת מנוחה בתוך יום עבודה אינטנסיבי, מצפים לעיתים מהמורים לממן בעצמם אפילו את המצרכים האלה.

לכאורה, מדובר בכוס קפה ובכמה עשרות שקלים בחודש. אולם השאלה רחבה הרבה יותר: איזה משקל מעניקה מערכת החינוך לעובדיה?

האם פינת הקפה משקפת את היחס למורים במערכת החינוך?   

בהרצאה על כבוד האדם הציע פרופ' הלברטל להתבונן על הקשר שבין המילים "כבוד" ו"כובד". לדבריו, לכבד אדם פירושו להעניק לו משקל, חשיבות ומקום בעולם. מנגד, הוא מציע לקשור בין קללה לבין קלוּת: להפוך אדם לקל, לחסר משקל וערך. 

במערכת החינוך לא חוסכים במילים גבוהות על אנשי החינוך: שליחות, מסירות ומנהיגות. הדבר שקל יותר לחסוך בו הוא דווקא בתנאי העבודה הבסיסיים שלהם. לעיתים די להתבונן בפינת הקפה בחדר המורים כדי להבין את עומק הפער בין ההצהרות החגיגיות לבין המציאות. 

גם כיום, בבתי ספר רבים מחויבים המורים לשלם דמי ועד, שחלק ניכר מהם משמש לרכישת המצרכים הבסיסיים לפינת הקפה. התשלום נתפס כמעט כמובן מאליו: כך נהוג, כך היה וכך כנראה יהיה. אומנם משרד החינוך מכיר בצורך זה ומקצה "דמי שתייה", אך מדובר בסכום של פחות מ-11 ש"ח למורה בחודש - תקצוב מנותק מיוקר המחיה בישראל.

אם כן, מדוע המעסיקים מגלגלים את העלות לכיסם הפרטי של המורים? השאלה אינה רק חשבונאית אלא עקרונית. חלוקת האחריות התקציבית בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות והנהלות בתי הספר מורכבת. עם זאת, מורה המבקשת לשתות קפה בהפסקה אינה צריכה לפתור אותה. האחריות למציאת פתרון מוטלת על המערכת ועל המעסיקים, ולא על הארנק הפרטי של העובדים.

פעמים רבות ועד המורים הוא שגובה את הכסף, עד כדי כך שלעיתים הוא מכונה "ועד קפה ותה". ועד המורים אינו אמור לשמש כגזבר המאפשר למעסיקים להתנער מאחריותם. תפקידו לייצג את צוות ההוראה, להגן על זכויותיו ולדרוש בעבורו תנאי עבודה ראויים. עליו לדרוש מהנהלות בתי הספר והמעסיקים שייקחו אחריות, ולא לסייע להם להשתחרר ממנה. 

חוץ מהקפה בחדר המורים, מה עוד חסר?

הדרישה לממן את הקפה אינה אלא ביטוי נוסף לתרבות האומרת: ״קחו על עצמכן.ם עוד תפקיד״, ״הישארו עוד שעה בסוף יום הלימודים״ או ״ענו להורים גם בערב״. זוהי תרבות עבודה לא תקינה, שבמסגרתה המערכת התרגלה לבקש, ולעיתים אף לדרוש, עוד ועוד מעובדיה: עוד משימה, עוד אחריות, עוד זמינות, עוד טופס, עוד השתלמות, ולבסוף גם את הדרישה לממן את הקפה בעצמם.

כל דרישה כזאת עשויה להיראות קטנה כשהיא עומדת בפני עצמה, אך יחד דרישות אלה יוצרות מציאות שבה מצופה מהמורים להשלים שוב ושוב, בזמנם ובכספם, את מה שהמערכת אינה מספקת.

הדפוס הזה אינו מסתיים בחדר המורים. הוא בא לידי ביטוי בתנאי ההעסקה, בהיעדר הערכה ובציפייה מהמורים להתמודד עם כיתות צפופות, עם קשיים רגשיים של תלמידים ועם תוכניות לימודים עמוסות. הקפה אינו הבעיה הגדולה ביותר של מערכת החינוך. הוא עוד סמל קטן שחושף בעיה גדולה הרבה יותר. 

תקציב החינוך הוא אחד התקציבים הגדולים בתקציב המדינה. לפיכך, אין מדובר רק במחסור במשאבים, אלא גם באופן חלוקתם ובסדרי העדיפויות המשתקפים בו. הדרישה מצוותי ההוראה לממן מכיסם תנאים בסיסיים במקום עבודתם עלולה לבטא חוסר כבוד. כבוד אמיתי אינו נמדד בסיסמאות על שליחות ואינו מסתכם בהסכמי שכר; הוא מתחיל בפרטים הקטנים ביותר: במקום עבודה שרואה את עובדיו, מכיר בערכם ומספק להם את התנאים הבסיסיים הדרושים לעבודתם.

ומה יהיה על הקפה השנה?

בשנת הלימודים הקרובה אפשר להתחיל בשינוי קטן אך סמלי: להפסיק מיד את גביית התשלום לצורך מימון פינת הקפה. הנהלות בתי הספר, הרשויות המקומיות ומשרד החינוך: האחריות למימון מוטלת עליכם! דאגו שיהיו בחדר המורים קפה ראוי, תה, חלב, סוכר ואולי אף מעט כיבוד. לא משום שהמורים אינם יכולים להרשות לעצמם כוס קפה, אלא משום שהם אינם צריכים לממן מכיסם את התנאים הבסיסיים במקום עבודתם.

כל עוד אפילו כוס הקפה נתפסת כאחריותם של המורים ולא כאחריותם של המעסיקים, קשה להתייחס ברצינות להצהרות על חיזוק מעמד המורה.

זו דעתנו.