להקשיב לשטח
אחת הדרכים הטובות ביותר לשפר את האווירה בכיתה ולהגביר את המוטיבציה ללמידה היא להפוך את סביבת הלמידה למזמינה ונעימה יותר. תחושה ביתית תאפשר לתלמידים שלנו להרגיש טוב יותר בכיתה, להיות פנויים ללמידה כמו גם להתפתחות אישית וליצירת קשרים משמעותיים עם סביבתם.
אם נהפוך את סביבת הלמידה בכיתה לביתית יותר (בשונה מלמידה בבית אותה למדנו להכיר היטב בתקופת הלמידה מרחוק) נוכל לאפשר למידה מעמיקה יותר, קרובה יותר לעולם שבחוץ ומשקפת בצורה טובה יותר את החיים שמחוץ לבית הספר. עיצוב נכון של הכיתה יאפשר לתלמידים לחוש ביטחון רב יותר ויפתח בפניהם את האפשרות למצוא מקום לצורת הלמידה המתאימה להם ולהכיר בשונות הנובעת מהצרכים השונים של כל תלמיד ותלמידה.
האמת שלא קל להפוך את האווירה בכיתה לביתית יותר, וגם אם הצלחנו לעשות את זה, לא פעם אחרי כמה חודשים הכיתה חוזרת לתבנית הרגילה שליוותה אותנו ואת התלמידים שלנו לאורך שנים.
בתחילת השנה הצלחנו לרתום את המנהלת ואת אב הבית ואפילו הצלחנו להשיג תקציב קטן שעזר לנו להפוך את הכיתה למקום ביתי ומזמין יותר. אבל אחרי כמה חודשים העציצים שהבאנו התייבשו, השטיח התמלא אבק ועמד מגולגל בצד עזוב ומיותם, שעון הקיר המיוחד אומנם עוד על הקיר, אבל הוא כבר מזמן לא מראה את התאריך או השעה הנכונה.
יצאנו לדרך עם חלום להפוך את הכיתה שלנו לבית חמים ואינטימי, כזה שיגרום לכל הבאים בפתחה תחושה של שייכות. אבל לאורך הזמן החלום פגש במציאות ובקשיים ואנחנו פשוט התייאשנו.
לאחר שנים רבות במערכת החינוך, בהן גם אני חלמתי על כיתה ביתית יותר, הבנתי היכן טמונה הבעיה. כר הדשא שהצבתי במרכז הכיתה, ספות הבד, השטיח, הספרים, העציצים, הווילונות, שעון הקיר, היו אביזרים בלבד, ללא שום משמעות עבור התלמידים, ולכן הם לא שרדו. הבנתי שאם נהפוך את האביזרים הללו לכלי לימוד ולא רק לקישוטים, אם ניצור קשר בין התלמידים לאביזרים וניתן להם משמעות - נצליח לשמר אותם לאורך זמן וגם להפוך אותם למשמעותיים יותר עבורנו ועבור התלמידים שלנו.
כיצד תלמיד ישמור על שטיח נקי אם הוא בעצמו לא ניקה אותו?
כיצד תלמידה תזכור להשקות עציצים, אם היא בעצמה לא שתלה?
כיצד שעון הקיר ימשיך לעבוד אם לא נחליף לו סוללות?
כאשר התלמידים בונים יחד את הכיתה, שותפים לכל פרט, דואגים באופן יום יומי למרחב, מנקים, מסדרים, יוצרים - רק אז תוכל להיווצר אצלם תחושת השייכות ועמה תחושת החמימות והמשפחתיות. אותה תחושה ביתית שכיוונו אליה מלכתחילה.
המרחב הכיתתי הוא חלק בלתי נפרד מהפדגוגיה. יישום תכני הלימוד בכיתה באופן מעשי יביא עמו עניין, ייחודיות וחדוות למידה.
כשנלמד במדעים על צמחים - נשתול כאלה בכיתה ונשתמש בהם במהלך השיעורים;
כאשר בגיאומטריה נעסוק במדידת שטחים - נמדוד את החלונות ונתפור וילונות תואמים;
בשיעורי שפה, נמיין ונסדר את ספרי הקריאה על פי דרגות קושי ונושאים, נכין סימניות ונעטוף את הספרים;
בשיעורי חשבון, נמנה את המטלות הכיתתיות ונחשב את זמני העבודה במרחב.
נחשוב על עוד רעיונות שיהפכו את הכיתה לא רק לביתית יותר, אלא גם ככלי פדגוגי אמיתי.
כאשר התלמידים הופכים להיות חלק בלתי נפרד מסביבת הלמידה, כאשר עיצוב המרחב ותחזוקתו נמצאים תחת אחריותם, הם רוכשים מיומנויות רבות וחשובות המכינות אותם לחיים. הם לומדים לגלות אחריות, לעבוד בשיתוף פעולה, לשמור על כבוד הדדי (לעצמם ולציוד בכיתה), הלומד העצמאי שאנו מדברים עליו כבר שנים רבות, מקבל מימד נוסף וחשוב לא פחות - אני קוראת לו "לומד עצמאי ערכי".
ואצלכם בכיתה, התלמידים מרגישים בבית?
