פודקאסטים
נמצא איתנו הפעם בוגר הישיבות מיר, פוניבז' ואיתרי, מה שבעולם החילוני שקול להרווארד, ייל ופרינסטון יחד. אחד מאנשי החינוך האמיצים בעולם החרדי של ימינו - הרב בצלאל כהן.
חייב להודות שאנחנו החילונים התקנאנו במנהיגות שהחליטה להשאיר את בתי הספר במגזר החרדי פתוחים בזמן שאנחנו נסגרנו בבתים. מה קרה בחינוך החרדי במהלך תקופת הקורונה?
"ראשית אני חייב להגיד שלא רק אתם לא יודעים, גם אנחנו לא יודעים הכל. ולא הכל במערכת החינוך החרדית היה פתוח. יש אבחנה מאוד ברורה בין חינוך הבנים לחינוך הבנות. חינוך הבנות היה די דומה למה שקרה במערכת החינוך בישראל. רוב מוסדות החינוך היו סגורים לפי הכללים. יוצא הדופן היה מוסדות החינוך של הבנים, כי המונח שבו משתמשים בקרב בנים חרדים הוא לא חינוך אלא תלמוד תורה. לא כולם היו באותה מתכונת ופתוחים כל הזמן. חלקם כשנפתחו נפתחו בהסכמה, בהחרגה של הכללים".
בוא נדבר על ההחלטה הערכית העמוקה הזו, שבה החברה החילונית נתבקשה לוותר על סיכויי העתיד של הילדים כדי לשמור על סבא וסבתא, בעוד שמערכת החינוך החרדית אמרה - החינוך חשוב יותר מהכל.
"דווקא פה פגשת אופוזיציונר. חשוב לדעת שהשאלה הזו לא הייתה בקונצנזוס בעולם החרדי והיו לגביה הרבה חילוקי דעות פנים-חרדיים. הרב קנייבסקי היה אמנם הקול הדומיננטי שהתפרסם אבל הוא לא היה היחיד, היו חילוקי דעות בתוך המנהיגות הרבנית הליטאית.
"השאלה היא האם העמדה פה הייתה חינוכית או עמדה של תלמוד תורה. תלמוד תורה זה ערך מטאפיזי. בחינוך אנחנו מדברים על החניך, על התלמיד, מה יהיה איתו עכשיו ובעתיד. כשמדברים על תלמוד תורה מדברים על העולם. עולם בלי תורה. הדאגה היא לא האם פלוני או אלמוני ילמד או לא ילמד תורה, אלא האם אפשר לבטל את התורה מהעולם. וזה מתבסס על מקורות קדומים, שהעולם עומד על תלמוד תורה. זו חשיבה מסוג אחר ודאגה לקוסמוס, שהיא חשובה לא פחות ובאה מצורת הסתכלות אחרת. העובדה שזו לא רק מחשבה חינוכית, כי אם היה כך הבנות היו צריכות להיות באותו צד במשוואה. הייתה פה שאלה חינוכית ולא לימודית.
"חלק גדול מהדאגה לא היה אם התלמידים יפסידו חומר, אלא מה יהיה איתם. הם יצאו מהמסגרת. מהבחינה הזו זה נכון שחינוך הוא חינוך, בין אם אצל חילוני או חרדי, אבל צריך לזכור שיש את התנאים המיוחדים בעולם החרדי, למשל בעניין של הטכנולוגיה. כי אם פה הטכנולוגיה העבירה את הכיתה לבית, בעולם החרדי אנחנו נמצאים במקום שונה לחלוטין. גם מסיבות אובייקטיביות שיש פחות כסף או ציוד טכנולוגי, אבל יש גם התנגדות".
אני רוצה להישאר בהבחנה שעשית בין ללמוד לבין להתחנך. אז כשאתם מסיימים את השנה הזו, והבנים לפחות למדו, אתם מרוצים? או מבולבלים כמונו?
"חשוב לדעת שגם הישיבות ותלמודי התורה לא תפקדו כרגיל השנה. ואני חושב שעכשיו מנסים לאמוד את התוצר...".
אז איך יודעים לאמוד את מצב המערכת?
"השאלה שמעניינת אותי היא איך אפשר לראות במאקרו מה קרה לעולם הישיבות וכלל תלמודי התורה. אני כל השנים מנסה שיסתכלו מערכתית. ברמת מיקרו מנהל מוסד או מחנך כיתה יודע לאמוד. קודם כל האם כל התלמידים ישנם. יש כאלה שלא חזרו".
זו תופעה מדאיגה?
"כנראה שביסודי רוב התלמידים חזרו, אבל בישיבות, וזה כמובן משתנה מישיבה לישיבה, אני חושש שמדובר במספרים גדולים. ואני אסביר: תופעת הנשירה מישיבות היא לא תופעה חדשה. הרבה צעירים חרדים לא מצאו את עצמם בישיבות, אבל נשארים שם מכוח האינרציה. בקורונה, בסופו של דבר בישיבות נשארו אלה שרצו ללמוד".
בוא נדבר על ישיבת "חכמי לב" שהקמת. מהלך אמיץ עם לא מעט מחירים בצדו, שמשלב לימודי קודש ברמה הגבוהה ביותר וגם לימודים שדרושים לחיים המודרניים האזרחיים. 8 שנים אחרי, מה התובנות?
"אני חושב שהצלחתי. כי אם דיברנו על כך שהישיבות הן לא מודל שמתאים לכולם, זה השתנה. היום יש יותר ויותר מודעות של הורים, מחנכים ורבנים שזה לא על אוטומט. עדיין חושבים שזה מתאים לרוב התלמידים, אבל משנה לשנה אתה רואה עוד ועוד הורים ומחנכים שאומרים שאולי הישיבה היא לא דרכם של כולם. צריך להסתכל מי הנער, ויותר אנשים מבינים שיכול להיות שלנערים שונים מגיעים מודלים שונים".
אולי תוכל לעזור בחוסר ההצלחה שלנו. אנחנו בקרן טראמפ יצאנו מנקודת הנחה שנוכל גם בתחום של 5 יח"ל מתמטיקה להגיע גם לתלמידים מצטיינים בחברה החרדית. אבל כשאני אומד את המספרים אני רואה שמספר בוגרי 5 יח"ל מתמטיקה בשנה הוא נמוך. לא הצליח לנו כל כך. אולי תהיה לך עצה טובה?
"אני חושב שהכיוון שבו הלכתם הוא נכון במערכת החינוך של הבנות החרדיות, שכמעט כולן לומדות אנגלית, מתמטיקה ומדעים. ואז השאלה היא איך מביאים את הטובות ביותר להשיג יותר זו מחשבה נכונה. שם זה לכאורה צריך להיות דומה לכל מערכת חינוך שאנחנו מכירים. בעניין הבנים החרדיים החשיבה צריכה להיות שונה לגמרי. הטובים לטייס – לתורה בלבד. נכון שאנחנו יכולים להגיד מהם הטובים, ויכול להיות שיש הטובים לתורה, והטובים למתמטיקה...."
אני מבין לאן אתה חותר. התלמידים שאנחנו קיבלנו הם לא הטובים ביותר שלומדים לימודי קודש.
"שם צריכה להיות חשיבה מסוג אחר. גם עם תלמידים שלא יהיו החכמים ביותר אפשר להגיע להישגים טובים מאוד, 5, 4 וגם 3 יח"ל הן בשבילם הישג חשוב. אבל זה מהלך מסובך".
וכשאתה מסתכל 8 שנים אחרי המהלך, אתה מרוצה?
"תלוי באיזה יום. אני לא מספיק אופטימי. אומנם התקדמנו, אבל אנחנו לא מדביקים את הקצב. אני חושב שאנחנו צריכים לעבור מפיילוטים לפסי ייצור".
האזינו לפרק המלא של ריסטארט - שיחות על חינוך ביום שאחרי. מראיין: אלי הורביץ | הפקה: עדי בר צבי ורביד יראון דר
