ישראל במלחמה
יומיים אחרי שהחלה הלמידה מרחוק בישראל, שאלתי את יונתן בן ה-17, תלמיד כיתה יא', מה דעתו על הלמידה מרחוק? יונתן ענה בפשטות: "צריך מורה!"
אני עוסקת מקרוב מאוד במה שנקרא "למידה מרחוק" במשרד החינוך כבר יותר משש שנים. המעקב הצמוד אחר המורים בבתי הספר, הרכזים והמנהלים בקבוצות הרבות שאליהן נכנסתי והעשייה המושקעת של אנשי החינוך בכל המחוזות בישראל, התרכז במשפט אחד פשוט של יונתן שביטא: "אי אפשר בלי מורים!"
נכון, יש אוטודידקטים שמסוגלים לשבת מול המסכים וללמוד לבד, אבל רוב התלמידים זקוקים לגורם האנושי שיכוון אותם לשם – הורה, מורה, גננת או מנהל. רבים מהילדים זקוקים למסגרת מוגדרת ללמידה ממושכת. נכון, היו שחשבו שהלמידה בסביבה הדיגיטלית המוכרת לילדים ואהובה עליהם, תצליח בזכות זה, אבל שכשמדובר בלמידה – צריך הרבה מעבר לידע בלחיצה על כפתור לצפייה בתוכנית או בנגיעת טאץ' לתחילת המשחק.
למידה מקרוב
1. הגורם האנושי (מי?)
האחראים העיקריים לכל מה שהילדים לומדים הם האנשים הכי קרובים אליהם: ההורים – בבית, וכמובן, בני המשפחה הקרובה; הגננות – בגן הילדים, המורים – בכיתה, עם כל צוות בית הספר; המדריכים בחוגים ובתנועות הנוער. הם אלו שמכוונים אותם לשים לב, לחוות, להרחיב את הידע, לתרגל מיומנויות והם אלה שמטמיעים בהם ערכים.
2. דרכי הלמידה (איך?)
תלמידים לומדים בדרכים רבות: בפעילות לבד או ביחד; בקריאת ספרים; בהקשבה לגננת או למורה; במשחקים שונים; בצפייה בטלוויזיה ובמחשב; בציור ובכתיבה; בשירה ובריקוד, בטיול טבע ובביקור במוזיאונים ועוד. המבוגר האחראי ללמידה מזמן דרכי למידה אלו עבור הילד.
3. התכנים (מה?)
המבוגר האחראי דואג לחשוף את התלמידים למגוון תכנים בהתאם לגיל ולמידע הרצויים.
רוב התלמידים זקוקים לגורם האנושי שיכוון אותם
למידה מרחוק – לא רק וידאו
כשהמבוגר המלמד או הפעילות, נמצאים רחוק – אנחנו אומרים שזו למידה מרחוק: הגננת או המורה נמצאים רחוק והתלמידים נמצאים בבית ולא קרוב אליהם כרגיל.
הלמידה מרחוק היא מרחב שמתנהל כמו מרחב הגן או הכיתה או סביבת הבית שבה מבצעים פעילות למידה עם הגורם האנושי, אבל בפלטפורמה דיגיטלית ובאמצעות תקשורת טכנולוגית זו או אחרת. כל אלו דורשים תכנים מוכנים המתאימים לשידור בפלטפורמות הדיגיטליות.
מה צריך כדי ללמד מרחוק?
להוראה מרחוק נדרשים 3 הצירים המרכזיים של הלמידה מקרוב, בתוספת אמצעים טכנולוגיים:
1. הגורם האנושי (מי?)
אי אפשר בלי היד המכוונת של מי שמפעיל את הלמידה מרחוק – המורה, המנהל, הגננת או המדריך. תלמידים צריכים מסגרת של שעה מוגדרת, של ניהול השיעור, של בדיקה ומשוב. הגורם האנושי מכנס את התלמידים, עוקב שנכנסו ואין קשיים, מציג תכנים, בודק שהבינו, מקשיב, מכוון, שולח הערה ופירגון.
2. דרכי הלמידה (איך)
הגורם האחראי צריך לבחור פלטפורמה טכנולוגית לקיום השיעור מרחוק, על מנת ליצור תקשורת עם התלמידים, להציג, לכוון, לקבל תוצרים, לשתף ועוד. בעידן שלנו הטכנולוגיה מאפשרת לנו אמצעים רבים לתקשורת מרחוק: שיחת טלפון, מייל, וואטס אפ, ווידיאו. וידיאו זו דרך טובה, כי אפשר גם לדבר וגם להסתכל ולהראות מה שרוצים: יש כל מיני דברים להתחבר בווידיאו: זום, וובקס, מיקרוסופט טימס, גוגל מיט, יו טיוב לייב ועוד.
3. התכנים (מה?)
ישנם סוגים שונים של תכנים שניתן להביא אל סביבות הלמידה מרחוק: שידורים, משחקים, סרטונים ופעילויות לימודיות – ממש כמו שאתם מכירים משיעורי הבית. ספקי תוכן וחברות רבות שותפות בפיתוח התכנים המצוינים לבחירת המורים.
סביבות למידה ייעודיות לחינוך
החברות הגדולות (גוגל ומיקרוסופט) חשבו על הלמידה מרחוק הרבה לפני הקורונה ויצרו סביבת חינוך המנוהלת על ידי הגורם האנושי, שמספקת את כל הצרכים: סביבות הענן לחינוך הן פלטפורמות ארגוניות סגורות ומאובטחות ללמידה מרחוק, הכוללות הרבה מעבר לתקשורת:
באמצעות סביבות אלו מנהל בית הספר, הציר העיקרי של בית הספר, בוחר את סביבת הלמידה או כל אחד מהאמצעים האחרים, בהתאם להתנהלות בית הספר ולצרכיו ובהתאם לחזון בית הספר.
סביבות למידה בענן אי אפשר בלי המורים!
צריך לזכור - עם כל שפע התכנים והשידורים, הסביבות והפלטפורמות הטכנולוגיות – אי אפשר בלי המורים! אם לא היה צורך במורים – לא היו מורים. לאורך ההיסטוריה נעלמו מקצועות רבים מהעולם כי לא היה צורך בהם. ראינו השבוע שבמקומות שבהם המורים לא המשיכו להתנדב – לא התקיימה למידה מרחוק. לא התקיימה למידה. נקודה.
וכדי שזה יקרה, צריך את היד המכוונת של הגורם האנושי בלמידה מרחוק – שילוב של הורים ומורים / גננות / מנהלים. כי החינוך צריך לתת דוגמא אישית לחיבורים נהדרים.
