לקדם מצוינות
במסגרת טיול שנתי לרמת הגולן סיירנו אני ותלמידיי באתרי מורשת שונים. את ארוחת הצהרים קבענו לאכול באזור המסחרי של העיר קצרין. התיישבנו לאכול, 5 כיתות יא', כאשר כל מחנכת מינתה תורן כיתתי שתפקידו לדאוג לניקיון בתום הארוחה ולכך שבשעה היעודה יהיו כל תלמידי הכיתה על האוטובוס. כ-10 דקות לקראת תום ההפסקה, ניגשתי לאוטובוס של כיתתי וחיכיתי. לאט לאט החלו להגיע בטפטוף תלמידים משלל הכיתות לאוטובוסים שלהם, חלקם גם תלמידיי. לזכותה של התורנית שמיניתי יאמר שהיא הגיעה 5 דקות לפני הזמן המיועד והחלה לבדוק מי נמצא ואף להתקשר למי שלא ראתה. בשעה היעודה ניגשתי לתורנית ושאלתי האם כולם הגיעו. "כן" הייתה תשובתה, "למעט שלושה שביקשו ממני אישור ללכת לקנות מים, כי אזלו להם המים מהבוקר. לא הגיוני שהם ימשיכו ללא מים ביום חם כזה". לאחר כ-10 דקות הגיעו שלושת התלמידים החסרים, שעל הדרך גם קנו לעצמם ארטיקים ועוד מיני מתיקה, ועלו לאוטובוס. עם השלמת מצבת כלל התלמידים, יכלנו למהר ולצאת למפגש עם גיבור מלחמת יום הכיפורים, אביגדור קהלני, באנדרטה בעמק הבכא, מפגש אליו הגעתי עם כיתתי מבויש, באיחור של 10 דקות. רתחתי מכעס אבל החלטתי לבחון את הדברים לפני שאני יושב עם התורנית הכיתתית. בערב ישבתי בחדר באכסניה, לנתח את האירוע ולבחון היכן טעיתי? שמתי את עצמי בצד ונכנסתי לנעלי התלמידה התורנית. לפתע נעלם הכעס. מתוך נעליה שלה יכולתי לראות את שיקוליה ולהבין את המניעים להחלטות שקיבלה. מכאן כבר היה ברור איך נכון לנהל את השיחה איתה. משיחת נזיפה וענישה, זו נהפכה לשיחה חינוכית לימודית – הסברתי, הראיתי, הדגמתי והשגתי התקדמות פדגוגית רבה.
הוראה מותאמת אישית – לראות את התלמיד/ה
הכרה בייחודיות של כל תלמיד ותלמידה הינה אחד משורשי ההצלחה במלאכת החינוך. רוב הכיתות בישראל מונות עשרות ילדים שונים ובעלי יכולות וצרכים שונים. ברור, אם כן, שעלינו כמורים לנסות ולהבין את "דרכו/ה" של כל תלמיד/ה – אופיו/ה, יכולותיו/ה ומגבלותיו/ה של התלמיד/ה, ועל בסיס הידע שצברנו לבנות עבורו/ה את מסלול הלימודים המקצועי והערכי המתאים. חינוך אפקטיבי הוא חינוך הלוקח בחשבון את "החומר" איתו עובד/ת המורה. המורה מנתח/ת את "מצב הצבירה" ההתחלתי בו נמצא/ת התלמיד/ה, ומכאן מתחיל/ה בהתאמת תהליך הוראה ולמידה הרלוונטי לתלמיד/ה.
כלומר, עלינו ללמוד היטב את התלמיד/ה ואל לנו לראות את התלמידים כולם כקבוצה אחת שווה בשל השתייכותם לשנתון, לכיתה או לכל קבוצה מוגדרת אחרת ששויכו אליה. כך למשל, תלמידי בית ספר בחטיבת הביניים ובתיכון מגיעים לאחר שסיימו שלבים קודמים במערכת החינוך. ניתן, לכאורה, להסיק מכך שכולם עברו תהליך דומה ולכן מתייצבים על קו ההתחלה באופן שווה. עם זאת, המציאות מוכיחה שלא כך הדבר. השנים במוסדות הלימוד עד שלב זה ומסלול חייו/ה הייחודי של כל תלמיד ותלמידה הינם גורמים מהותיים המשפיעים על דמותו/ה ועל התפתחותו/ה לעבר קו הסיום המסמן את מטרת בית הספר. לכן על המורה לנתח ולהבין כל אחד מתלמידיו/ה בנפרד.
מורה אשר ניגש/ת למלאכה נדרש/ת, אם כן, לראות וללמוד את התלמיד/ה ולתכנן עבורו/ה, בהתאם למגבלות ולחוזקות, את השלבים הראשונים של מסלול הלמידה המיטבי עבורו/ה. עליו/ה לעקוב וללוות את התפתחות התלמיד/ה, ובהתאם לדרך ולקצב ההתפתחות עליו/ה להמשיך ולנסות להשפיע על ההתקדמות הלימודית של התלמיד/ה. כל זאת נעשה תוך הצבת יעדים לתלמיד/ה בכל אחד מהשלבים, על מנת לסייע לו/ה להתקדם אל המטרה המשתנה בין התלמידים השונים, שיכולה אף להשתנות במהלך ההתפתחות החינוכית של התלמיד/ה.
מורים והורים רבים יעידו כי העבודה עם נוער אינה פשוטה בשל המורכבות הפיסית, הרגשית והקוגניטיבית המאפיינת מתבגרים בבית הספר. אני נוהג להשאיל מעולם החומרים את המושג "מצב הצבירה", על מנת לתאר את הסטטוס בו מצוי/ה המתבגר/ת בשנים אלו. מצב זה הינו מורכב וייחודי ויש להכירו ולהבינו. מדובר לעיתים באדם בוגר אשר עומד על זכויותיו ועצמאותו ובו בעת במתבגר אשר חווה משברים וחוויות חדשות ונתון למצבי רוח המשתנים. לעיתים תכופות, אתגרו הגדול של המורה הבוגר/ת והמנוסה הינו היכולת להבין את מצב הצבירה הייחודי של התלמיד/ה ולגשת אליו/ה בדרך הנכונה.
הבנת התלמיד/ה והתאמת המורה
מתוך כל אלה ובהמשך ישיר, על המורה להבין את תפקידו/ה כמפתח אישי לכל תלמיד ותלמידה. עליו/ה להבין את השונות בין התלמידים, ואת מורכבות המצב בו נמצא/ת התלמיד/ה. על מנת לקיים את כל אלה, יש להגיע בגישה אוהבת, תומכת ומכילה. גישה זו אינה מבטאת פשרה או ויתור, אלא מבטאת הבנה כי התפתחות היא מדורגת ולעיתים כוללת גם הליכה לאחור. אם כן, תוצאותיו של מעשה החינוך יוכלו להיראות רק בתום תקופה, לעיתים רק לאחר סיום בית הספר ואף שנים לאחר מכן.
הגישה המבינה את התלמיד/ה מבוססת על הכרה עמוקה של המורה את התלמיד/ה ומאפשרת שיח פתוח ביניהם. כאשר הונחו היסודות החיוביים לאותו שיח, על המורה להבין את העובדה הברורה, אך פעמים רבות מבלבלת, כי במרבית הפעמים קיים פער בשנים ואף בדורות בינו לבין התלמיד/ה. לכאורה הדבר ברור, אך פעמים רבות רצונו/ה של המורה לקדם את התלמיד/ה לעבר המטרה מעוור את הבנתו/ה כי נקודות המבט בין השניים אינן זהות. דוגמא לכך ניתן לראות במורה שאינו מבין כיצד התלמיד אינו מבין את ההיגיון העומד מאחורי החלטתו, או לחילופין כיצד התלמיד ביצע מעשה כל כך לא הגיוני.
על המורה לבצע "פרפראזה", אך לא מתוך יישור קו למקומו של הילד/ה, אלא בבחינת ירידה לצורך עלייה – עליו/ה להישאר יציב/ה במקומו/ה, אך לשפוף קומתו/ה ולהושיט יד לילד/ה במקום אשר הוא או היא נמצאים. אותה התכופפות כלפי התלמיד/ה תאפשר הבנה ושיפוט נכון יותר של המצב וכך תוכל להתרחש הבחירה הנכונה מצדו/ה של המורה כלפי התלמיד/ה. תגובה נכונה תוביל לאותה התפתחות חינוכית אליה אנחנו שואפים. הלכה למעשה, יתאפשר שיח חינוכי בין השניים ולא היאטמות של אחד מהצדדים, שבעטיה עלול להימנע כל תהליך למידה אמתי.
שאלות שעלינו לפתור על מנת להגיע להוראה מותאמת אישית
מסמך זה, הקורא להוראה מותאמת אישית, מעורר אינטואיטיבית שאלות פרקטיות:
במסמך זה ניסיתי להציב במרכז הבמה את חשיבותה של ההוראה המותאמת אישית. אל מול מבול השיטות והגישות החדשות הבאות להתמודד עם העולם המשתנה תכופות והטכנולוגיה ההופכת לחלק בלתי נפרד בחיינו, יש מקום בראייתי להדגיש את הרובד הבסיסי בחינוך, והוא הממד האישי והאנושי - ההוראה והחניכה האישית של המורה את התלמיד/ה הייחודי/ת. אותה אינטראקציה בסיסית שבה טמונה הצלחת תהליך החינוך.
בפני המורים כולם עומדת ההזדמנות להיות מחוללי שינוי ומעצבי עתיד בהטביעם את חותמם האישי על דור תלמידים גדול. עם זאת, הדרך לממש תהליך חינוכי משמעותי אינה פשוטה ואינה ברורה מאליה. חינוך יתבצע במקום בו נוצרה האווירה והכימיה המתאימה בין התלמיד/ה למורה ובהתאמה אישית, בעיקר עבור התלמיד/ה. האתגר הגדול של המורה הוא להתבונן, ללמוד ולשאוף להכיר את תלמידיו/ה כולם, לעומקם, כך שת/יוכל לבצע איתם חניכה על פי דרכם. תהליך זה הינו סבוך וקשה הן בשל היבטים כמותיים פרקטיים והן בשל המאמץ האדיר הנדרש מהמורה לראות לעומק את כל אחד מתלמידיו/ה, לאבחן ולפתח עבור כל אחד ואחת מהם את הדרך הנכונה והמתאימה עבורו/ה במסלול הפיתוח שת/יתווה המורה.
