להקשיב לשטח
במסגרת התואר הראשון בכימיה הציעו לי לעשות תעודת הוראה. דחיתי את ההצעה על הסף. היה לי ברור שאני לעולם לא אהיה מורה!
לאחר שסיימתי את התואר הראשון, עשיתי שנת שירות "עצמאית" בבית שמש. ביקשו שאלמד בבית ספר בו לא היה מורה למדעים וסירבתי בתוקף, כמובן. לאחר בקשות חוזרות, קיבלתי הבטחה שאעזוב את ההוראה, אם ארצה, אחרי חודש ללא בעיה.
מאז עברו 37 שנים.
נדבקתי בחיידק!
חזרתי לאוניברסיטה ללמוד לתואר שני ולתעודת הוראה, ומאז אני מורה, מתוך בחירה ואהבה למקצוע.
מה גרם לי לרצות ללמד? בבית ספר "שייבר", בבית שמש, לימד באותו זמן מורה – צבי קורנברג – איש חינוך, אדם מיוחד מאוד שלימד כיתת חינוך מיוחד. צבי ליווה אותי לאורך השנה.
זכור לי "בוחן" בהנדסה שצבי "חיבר" לתלמידיו בנושא "המעגל". אחרי שהתלמידים תרגלו את הנוסחאות של חישוב היקף המעגל, הוא העמיד את התלמידים בחצר ליד עיגול שצייר ואשר חלקו היה סלול וחלקו היה בבוץ. הוא צייר רדיוס בחלק הסלול, וביקש מתלמידיו לומר לו מהו ההיקף של המעגל. התלמידים עבדו, השתמשו במטר, ובחוטים. לאחר מכן, מבלי להתייחס לערך שהתלמידים הציעו (לא כולם הגיעו לאותו ערך). הוא הצביע על נעלי התלמידים, ומי שהיה עליהן בוץ, קיבל רק חלק מהניקוד.
אותם תלמידים שמדדו את ההיקף, במקום לחשב אותו לאחר מדידת הרדיוס, כעסו, והתווכחו. צבי לא ענה להם, אך תלמידים אחרים, שכן חישבו על פי מדידת הרדיוס, הסבירו להם מדוע צבי לא נתן להם ניקוד.
צבי הנחה אותי ביצירת פעילויות מאתגרות. התלמידים קיבלו כרטיסיות שונות ובהן פעילויות מגוונות, עם הפניה לאנציקלופדיה או לסרטון (אז סרטון היה בתצורת לולאה של 8 מ"מ) או ביצוע ניסוי מעניין. בזמן שיעור מדעים (כיתה ז') היה ברשותי חדר אור קול, ספריה, מעבדה ומגרש כדורגל. התלמידים יכולים היו לבחור ללמוד או לשחק. לאט לאט, תלמידים התחילו לעזוב את המגרש והתחילו ללמוד. ההרגשה הזאת, כשתלמיד בוחר ללמוד, היא זאת שגרמה לי להישאר בהוראה! זה האתגר הגדול גם עכשיו, 37 שנים לאחר מכן - לגרום לתלמיד ליהנות מהגילוי, מההבנה של תופעה ואולי גם להאמין שהוא מסוגל ורוצה לדעת עוד!
כאשר אני חושבת עכשיו, אף פעם לא היו לי תנאים כל כך טובים להוראה כמו בבית שמש. הגישה הזאת הובילה אותי בתכנון השיעורים, בפיתוח פעילויות ואף בהדרכת מורים בהמשך.
כמעט כל שנות עבודתי, עבדתי במכון ויצמן ב"יחידה לפעולות נוער" (שהפכה להיות חלק ממכון דוידסון) או במחלקה להוראת המדעים. השילוב בין הוראה לפיתוח הוראה מאפשר הפריה הדדית של שני העולמות. יכולתי לחשוב ולקבל רעיונות לשילוב פעילויות מעניינות בכיתה וגם להבין את הצרכים של המורה והתלמיד בכיתה. כיום, הטכנולוגיה מאפשרת לשלב את כל אלה בצורה פשוטה ונגיש יותר: סרטים, מקורות מידע ולפעמים גם ניסויים בכיתה. ועדיין, האתגר הוא איך לעניין!
הידע שתלמידים רוכשים אינו ניתן להעברה. במקרה הטוב, אפשר להעביר נתונים או מידע, אבל לא ידע או רצון לדעת ולהבין. רכישת ידע והבנה הם תוצאה של תהליך אישי בלתי נגמר, שמונע מבפנים. כמורה, השאיפה היא להצית את ההנעה הפנימית הזאת, הסקרנות, והרצון להשקיע כדי לדעת. אני מאמינה שהדרך להצית את ההנעה הזאת משלבת יצירת מעורבות קוגניטיבית ורגשית. כדי לעורר את המוטיבציה הזו אנחנו חייבים להראות שהמדע הוא לא רק מעניין, אלא משהו שקשור אלינו – שעוסק בנו.
השינוי המבורך במערכת החינוך, במסגרתו שונתה שיטת ההערכה של התלמיד, כך ש-30% מההערכה הינה הערכה פנימית – בית ספרית ו-70% מגיעים מהערכה חיצונית, מאפשר שילוב פעילויות שיוצרות מעורבות קוגניטיבית ורגשית כחלק מ"החומר לבגרות". במסגרת עבודתי במחלקה להוראת המדעים אני שותפה לפיתוח של פעילויות העונות על קריטריונים אלו, במסגרת פרויקטים שונים. אציג מספר אלטרנטיבות לפעילויות, שהייתי שותפה בפיתוח שלהן, אותן ניתן לשלב במסגרת של הערכה חלופית, שהמשותף להן היא המעורבות הרגשית והקוגניטיבית של התלמידים:
1. פעילויות שפותחו במסגרת פרויקט PROFILES*
פעילויות, שחלקן פותחו על ידי מורים בהנחיית ד"ר דבורה קצביץ, ובהנחייתי וחלקן פותחו באירופה, עוסקות בחיי היום יום ומשלבות שאלות שמעסיקות את התלמיד. לדוגמה: "האם סיגריות 'קלות' מזיקות פחות?" "ריטלין - האם בחירת סוג הכדור שאקח בידיים שלי?" "זהירות שמש! איזה קרם הגנה כדאי לבחור?" שאלות אלה מחייבות את התלמידים לחקור כדי לקבל החלטה מושכלת.
2. פעילויות שפותחו במסגרת פרויקט TEMI**
פעילויות, שחלקן פותחו על ידי מורים בהנחיית ד"ר דבורה קצביץ, ד"ר רן פלג ובהנחייתי, וחלקן פותחו על ידי צוות ההשתלמות בארץ ובאירופה. הפעילויות עוסקות במושגים מתוך תכנית הלימודים, שמוצגים באמצעות ניסויים מעניינים, תוך דגש על אופן הצגת התופעה בדרך מעניינת, שונה, מרהיבה, המעוררת סקרנות ויוצרת מוטיבציה לחקר. חלק מפעילות החקר מתחילות בסיפור מסתורין שמאתגר את התלמידים ומלווה אותם לאורך כל הניסוי.
3. חדר בריחה כימי
"חדר בריחה" (Escape Room) הוא משחק בו אנשים ננעלים בחדר ביחד עם משתתפים אחרים וצריכים להשתמש בחפצים שונים הנמצאים בחדר, כדי לפתור סדרה של חידות, למצוא רמזים, לפענח צופנים ולהימלט מהחדר תוך זמן מוגבל, לרוב כ-60 דקות. ד"ר רן פלג, מור מוריה ואנוכי פיתחנו חדר בריחה כימי, סביב נושא "חומצות ובסיסים" והשנה אנו מתכננים לפתח חדר בריחה נוסף.
4. הצגה בכנס תלמידי כימיה או בתחרות "יש לי כימיה"
תלמידי משתתפים בתחרויות במסגרת הפרויקט "יש לי כימיה". זוהי תחרות ארצית, שמתקיימת קרוב לעשור; כל תלמידי הכימיה מכיתה ט' עד י"ב, יכולים להשתתף בה במספר קטגוריות: כרזות, סרטים, כתבות, צילומים וניסויי חקר. תלמידיי השתתפו בקטגוריות שונות, אך הקטגוריה שאני מעודדת תלמידים להשתתף בה בעיקר, היא תחרות החקר. במסגרת התחרות, תלמידים חוקרים שאלת חקר שמעניינת אותם, מדווחים עליה בכתב, באמצעות פוסטר והרצאה מול שופטים. התהליך ארוך, לא קל, אך משמעותי מאוד במבחינה קוגניטיבית ורגשית, במישור האישי והבין אישי.
התהליך מתחיל בהצגת התחרות והנחיה לתלמידים להסתכל, להיות מודעים למדע סביבם, ל"מה מעניין אותם". התלמידים מתחלקים לקבוצות של 2-4 תלמידים ונפגשים איתי לסיעור מוחין. במפגש הזה אנחנו דנים במה שמעניין אותם, ומעלים שאלות מבלי לחשוב על דרך ביצוע הניסוי.
המטרה של המפגש היא לעלות רעיונות ולהגיע לנושא שבאמת מעניין את התלמידים. הם יעסקו בו זמן ארוך וישקיעו מאמץ רב, לכן חשוב שהנושא הזה יהיה קרוב לליבם. בתום המפגש, ולעיתים זמן קצר אחריו, הקבוצה מתמקדת בשנים או שלושה נושאים ומתבקשת ללמוד את הנושאים יותר לעומק, בעזרת האינטרנט או תשאול של קרובי משפחה שעוסקים בתחום. לאחר מכן, הקבוצה מחליטה על שאלת חקר. אם צריך, צוות התחרות ואני עוזרים במציאת מערכת לביצוע הניסוי.
להלן דוגמאות של שאלות שהעסיקו את תלמידי: האם שווה לשלם יותר עבור משחת שיניים מלבינה? האם יש אמת בטענה ששיניים "נעלמות" בקוקה קולה? האם טמפרטורה גבוהה באמת הורסת צבע (ביצירות אומנות)? כיצד משתנה הצליל שכוס יין מפיקה אם היא מלאה בנוזלים שונים? איך מצלמים בלי מצלמה (ההיסטוריה של הצילום)?
שלב ביצוע הניסוי יכול להיות מאתגר מאוד. השאלות שתלמידים מעלים הן שאלות שלא נבדקו על ידי צוות המורים, ולגבי חלק מהשאלות, לא ידוע לנו אם השאלה נבדקה כלל. לא כל ניסוי מצליח. לרוב הניסוי הראשון אינו מצליח, מעלה בעיות שלא נצפו מראש, ויש צורך לחזור על הניסוי באופן משופר (כפי שקורה לעיתים קרובות במחקר מדעי). התהליך הזה לפעמים נמשך, עד שמגיעים למערכת מוצלחת שיכולה לתת מענה לשאלה שנשאלה.
שלב יצירת הפוסטר וההצגה, דורש מהתלמידים מיומנויות אחרות וחשובות אף הן. צריך לבחור שם שיהיה מעניין, קליט וישקף את הניסוי וכן לחשוב על הצגת הניסוי בדרך ברורה, לוגית, יצירתית וגם לענות לשאלות השופטים שבודקים את ההבנה של הניסוי והרקע המדעי שלו.
אם הקבוצה עוברת לשלב הגמר, המשימה בשלב הבא היא להציג בכנס תלמידים. בכנס זה, כל התלמידים שעלו לגמר מציגים את העבודות שלהם. בשלב הזה יש הזדמנות לשפר את דרך הצגת הניסוי וגם להתכונן לשאלות השופטים והקהל הרחב.
אין ספק שהחוויה של הדרך עד התחרות והתחרות עצמה מהוות חוויה בלתי נשכחת עבור התלמידים וגם עבור המורה. בבית הספר קציר, רחובות, התחרות הפכה למסורת, וגם תלמידים של המורות הנוספות בצוות, נינה לוי ורונית ברד השתתפו לאחרונה ואף זכו. בימים אלה אנחנו מגבשים את שאלות החקר לקראת התחרות של השנה. אני סקרנית מאוד לגלות לתוך אילו נושאים נצלול הפעם. ההשתתפות בתחרות היא בהחלט פעילות שמערבת את התלמיד רגשית וקוגניטיבית!
אני ממליצה לכם, מורים, לערב את התלמידים מבחינה קוגניטיבית ורגשית למען שיפור הלמידה! אפשר להתחיל מאחת הפעילויות שמופיעות בקישורים בכתבה. פעילויות אלה פותחו והופעלו על ידי מורים וניתן להתייעץ איתם באופן אישי על ההפעלה. בשלב שני, אני מזמינה אתכם לפתח פעילויות ש"תפורות" לשאלות ולעניין התלמידים שלכם. ביצוע הפעילויות הללו, כאשר המורה מעורב ופעיל בפיתוחן, או התאמתן לכיתה הפרטית, משפר את איכות ההוראה והלמידה.
*מרכזי הפרויקט PROFILES (Professional Reflection-Oriented Focus on Inquiry-based Learning and Education through Science) במכון ויצמן למדע היו פרופ' אבי הופשטיין וד"ר ממלוק-נעמן. צוות הפרויקט: ד"ר דבורה קצביץ' וד"ר מלכה יאיון.
**מרכזי הפרויקט TEMI (Teaching Enquiry with Mysteries) במכון ויצמן למדע היו פרופ' דייוויד פורטס, ד"ר ממלוק-נעמן, ופרופ' אבי הופשטיין. צוות הפרויקט: ד"ר דבורה קצביץ', ד"ר מלכה יאיון וד"ר רן פלג.
