להקשיב לשטח
אני נכנסת לכיתה בפעם הראשונה ומיד העיניים נשואות למורה. סימני שאלה עולים ברקע, אני בדמות ראשית, נעמדת מולם ומחייכת אליהם ללא פחד, מלאת ביטחון.
מתחילים מעגל חימום והקרח לאט לאט נשבר, התלמידים מביטים במורה נמוכת קומה, מטר עשרים וארבעה סנטימטרים, כמעט בגובה שלהם. הם לא יודעים אם לצחוק, לשאול, להשתתף, לומר, לבטא? אבל אני נותנת מענה על כל תגובה וגם צוחקת, עונה על שאלות שנשאלות, מושכת, מרימה את האנרגיות בכיתת התיאטרון ונותנת לכל אחד במה.
אני מורה לתיאטרון (נמוכת קומה) לכיתות א'-י"ב. בשיעורים שלי יש מגמה של פתיחות, של שיתוף פעולה, "מותר לגשת ולשאול", כל מי שעומד על הבמה מקבל את הכבוד שמגיע לו. תכבד ותהיה מכובד!
עולם התיאטרון פותח בפני התלמידים את הדמיון, השחרור, והחוויה להיות כל דמות אפשרית, לנוע בצורה חופשית, לעבור עם המורה חוויה מיוחדת.
כיתת התיאטרון הופכת לספורט רגשי: הגוף מתאמן והפנים מלאות הבעה. כל הדברים החבויים שאותם עוצרים, מקבלים באותו הרגע דרור, הופכים לצחוק משחרר ולקולות שמדמים דברים: מחשבות ואלתורים. למורה ולתלמידים יש תעוזה לומר, להתבטא ולהרגיש שחרור.
התלמיד שמתחבא ולא מאפשר לעצמו להתבטא, מקבל בשיעור החשוב הזה זמן ובמה, להפוך לדמויות שונות ומגוונות. הוא מקבל כלים תיאטרליים ולומד כיצד להתמודד עם הקשיים והאתגרים, דרך הכלים שהוא רוכש בשיעורי התיאטרון.
בשיעורי תיאטרון אני מכניסה את התלמיד לסיטואציות שונות, שבהן הוא צריך להתמודד ומולן עליו לעמוד. התלמיד חייב לשחק ולהיכנס לדמות, כאשר תוך כדי התמודדות זו הוא מוציא מעצמו רגשות, כעסים, שמחה ופתיחות. הוא מגלה ומתגלה יחד, מול עצמו ומול החבר'ה.
לפני כחודש בערך, הרצאתי בכנס במה בהשראת "טד" מול אנשי חינוך בתל-אביב. נושא ההרצאה היה: "התיאטרון ככלי חינוכי". בהרצאה התמקדתי בתפקידי כמורה לתיאטרון, על הכלים התיאטרליים שאני מעניקה לתלמידים שלי: מאין באתי ועל עובדת היותי שונה. דיברתי על כך שדרך השונות שלי, התלמידים לומדים לשנות את נקודת המבט שלהם, לומדים איך להפוך משונה למיוחד. אני משלבת את השונות עם הכישרון והיכולת שקיבלתי, והתלמידים רואים וחווים זאת בכל שיעור ושיעור. אני רוצה להאמין שאני נותנת השראה וביטחון לכל ילד באשר הוא, אני מכוונת לאמונה עצמית, לפיתוח אישיות, להבעה, לביטוי עצמי. הבמה בשיעורים שלי היא מגרש שמאפשר חציית גבולות, יציאה ממסגרת, פורקן ושחרור רגשות.
דני (שם בדוי), תלמיד בכיתה ד' שמגיע עם מטען כבד מהבית, ילד יתום עם בעיות מורכבות, מגיע לשיעור תיאטרון וצמא להשתתף ולהתבלט, כי קיים אצלו קושי להציף את מה שעובר עליו. קשה לו להשתלב בחבר'ה ולקבל מקום כשהוא לא פנוי לזה. אבל, התיאטרון פותח בפניו עולם שבו הוא פורק, חושף, משתתף ומקבל תאורה שמכוונת אליו. זה הזמן שלו לא לחשוב על הבעיות בבית או על עצמו, אלא פשוט להיות כאן ועכשיו ולחוות את החוויה שלו.
כמו דני יש עוד המון. תלמידים שסוחבים תיקים כבדים על גבם ולא מצליחים תמיד לדבר על זה, לגלות מה עובר עליהם. תלמידים אלו, לעיתים מורדים ומסרבים לשתף פעולה, אך הם צמאים ליחס האישי של המורה, וליחס החברתי בכיתה. את כל אלו מקבל התלמיד דרך הבמה ואור הזרקורים בשיעורי התיאטרון.
לפעמים אני נותנת שיעורי בית בתיאטרון שמצריכים מהתלמידים להיפגש, ליצור יחד סיטואציות, להיכנס לדמויות, לאלתר, לבנות סצנה ולהביא יצירה משותפת לכיתה. זה מדהים לראות את הדמיון של התלמידים, את עבודת הצוות, החוויה והראיה המיוחדת שיש להם.
מקצוע התיאטרון הינו מקצוע פתוח, מאפשר ומגלה דברים כל פעם מחדש. החומר הנלמד בשיעור התיאטרון הרבה פעמים מותאם ל"כאן ועכשיו" של התלמידים - למה התלמידים זקוקים? מה הם צריכים באותו הרגע? האם יש צורך במעגל חימום בתנועה, עבודה על דמות, אלתור על הבמה, או עבודה על רגשות? מה באמת התלמיד צריך?
בכל פעם שאני יוצאת משיעור התיאטרון, אני יוצאת עם גילוי חדש, הסתכלות שונה ומחודשת על כל תלמיד ותלמיד, ואני מתמלא בנחת! נחת על כך שהענקתי את הבמה לתלמידים שהיו ועדיין זקוקים לה.
דרך הלימוד היום-יומי במקצוע ודרך החוויות שאני עוברת כל פעם מחדש עם התלמידים שלי, אני מגיעה למסקנות ותובנות חדשות. הנה כמה מהן:
1. אנחנו הבמאים - כשאני נכנסת לכיתה, אני הופכת ל"במאית" שבוחרת כיצד יראה השיעור שלי, איך אני יוצרת את השיעור כך שיהיה טוב ביותר. הדבר קורה לא רק מהיותי מורה לתיאטרון, אלא בעצם מתרחש בכל כיתה וכל שיעור – אתם הבמאים של השיעור שלכם ולכם האוטונומיה בו!
2. התחלת השיעור באווירה משחררת - להתחיל את השיעור במוזיקה ומעגל משחרר, בשיחה משותפת של מספר דקות על איך "אני מרגיש היום". אתם כמורים יכולים להנהיג ולהוביל את התלמידים בדרכים מקוריות, משחררות ופותחות ערוץ תקשורת.
3. הנחלת ערכים בלמידה - במהלך כל יצירה שהתלמיד יוצר, או כל תרגיל תיאטרון שאני מעבירה, אני מלמדת ערכים: איך לקבל את השונה, איך לכבד כל אחד ואחד שעומד על הבמה, איך להאמין בעצמך. בשיעור תיאטרון אין נכון או לא נכון, אתה פשוט מביא את עצמך לבמה! חשוב לי מאוד להעביר ערכים ואמונה בשיעור. זה הכרחי וחשוב בשיעור. כל מורה יכולה להעביר ערכים לתלמידו בכיתה, ללא קשר לנושא אותו הוא מלמד!
4. פתיחות ואמון - אני כמורה חייבת שיהיה ביני לבין התלמידים פתיחות ואמון. זה הבסיס להצלחת השיעור ולבנייה משותפת.
5. יציאה מהגבולות הרגילים ויצירת גבולות חדשים - בשיעור התיאטרון אנחנו יושבים במעגל, על מנת שכולם יסתכלו אחד על השני. זוהי ישיבה נוחה ומאפשרת, יש במה שאותה אנחנו מגדירים ביחד. לפעמים אנחנו מקיימים את השיעורים בחוץ, מחוץ לכיתת התיאטרון, ויוצרים דברים נפלאים. אנחנו יוצאים מגבולות הכיתה ויוצרים על פי הדמיון, על פי ההרגשה של התלמיד, יוצאים מהמסגרת והולכים בעקבות מה שכל אחד מרגיש (כמובן שיש גבולות אבל בתוכם התלמידים חופשיים). צרו גם אתם מגרש של חופש עם גבולות, שבתוכם התלמידים ירגישו מסגרת וגם שחרור והנאה.
6. הוראה בגובה העיניים - השיחות שלי עם התלמידים הן ב"גובה העיניים". חשוב לי שכל תלמיד ירגיש חופשי לגשת אליי ולספר לי, לשתף אותי, לצחוק, לחוות איתי יחד. בהוראה שלי אני מבקשת להגיע אל העולם של התלמיד וללכת איתו יד ביד בדרך חינוכית שמעניקה ובונה. חשוב לי להקשיב לדבריו של התלמיד, כי יש לו מה לומר ואני לא אפסול את זה, אני אקשיב, ולאחר מכן אולי אקבל את הדברים ואולי לא, אבל בכל מקרה תמיד אקשיב ואתן לו את הבמה שלו. אתם כמורים יכולים לעצור, להתבונן ולדבר עם התלמיד שעומד מולכם בגובה העיניים. אתם תזכו ללמד וללמוד, יחד מתוך עולמם המיוחד של התלמיד! לדבר ב"גובה העיניים" ולהיות דמות מעל שמכוונת ומסייעת.
כל הכללים הללו נאמרים בתחילת השיעור הראשון, הכל בדרך ארץ, בגבולות המותר והמכבד. בשיעורים אותם אני מעבירה ברור כי ישנה במה שהיא חופשית, אבל גם לבמה יש גבול! יש פתיחות מחד, ומאידך ישנם גבולות שאותם אנחנו מציבים יחד.
את/ה כמורה, יש בידך תפקיד חשוב מאוד להוביל ולקדם את התלמידים! כל יום מחדש את/ה הבמאי/ת שבוחר/ת איך תראה הכיתה, התלמידים ואיך השיעור יתנהל. התיאטרון הוא כלי שאפשר להכניס בכל מקצוע לימוד, לקחת מתוך העולם המיוחד הזה כלים ולהכניס אותם לשיעור. לדוגמא: כשאתה מעבירים שיעור היסטוריה, אפשר להציג במהלך השיעור דמויות שונות מהעבר, לשחק עם טון הדיבור, ליצור קשר עין עם התלמידים, כל פעם להוליד רעיון חדש תיאטרלי, שיהפוך את השיעור ללמידה חווייתית.
אנחנו המורים יכולים לאפשר לעצמנו לצאת מהמקום הנוח והמוכר, להפוך לפעמים ל"דמויות" אחרות, וכך להשפיע, לשנות, להוביל ולגרום לתלמידים להתעניין וללמוד בצורה אחרת.
כל יום בבוקר, אנחנו, אנשי החינוך, נכנסים לכיתה, לחדר המורים, לבית הספר, ומעבירים שיעור כרגיל. אבל, כאן אתם יכולים להיות המורים השונים, המיוחדים, המעניינים, לשים כל יום "כובע של דמות", להציג וללמד.
ספיר חיים, מורה לתיאטרון לכיתות א'- י"ב בנתניה.
שחקנית, יוצרת ובמאית.
