ישראל במלחמה
דקאן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב וראש ענף התכנון ומחקר באגף כח אדם בצה"ל טוענים כי רמת תלמידי התיכון שמגיעים לענפי ההנדסה ולשירות בצבא יורדת משנה לשנה. הפער, כפי שהם מציינים, הוא בכך שמלמדים ילדים לעבור את הבגרות ולא להתמודד עם בעיות. בנוסף לכך, הם טוענים, חושפים את הילדים לחשיבה טכנולוגית בשלבים מאוחרים יחסית. תא"ל דני ברן, מפקד יחידת לוט"ם באגף התקשוב, טוען כי צריך לעשות שינוי וללמד את הילדים גם יזמות וחדשנות. נראה כי הן בכירים במערכת האקדמית והן במערכת הצבאית-טכנולוגית - המערכות שאחראיות על פיתוח מיטב המוחות של הסטרט-אפים הישראליים, מצפים כי התלמידים יפסיקו רק לשנן חומר למבחנים ויפתחו חשיבה יצירתית שתעזור להם להתמודד עם האתגרים של עולמנו כיום. (קישור לכתבה בנושא)
קן רובינסון, שם דבר בתחום רפורמות החינוך בעולם, דן רבות על כך שבתי הספר פוגעים בחשיבה היצירתית של התלמידים. רובינסון מסביר כי בתי הספר של היום מתוכננים על פי המודל של המהפכה התעשייתית ובעלי אלמנטים כמו היררכיה של תכנים, לימוד בקבוצות גילאיות, צלצולים וזמנים מוגדרים כמו במפעלים ועוד. השילוב של מרכיבים אלו ועוד יוצרים קבעון מחשבתי ותפקודי, ואינם משקפים את המציאות התעסוקתית, האקדמית והצבאית בה אנו חיים היום.
נקלה להבין כי אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שאחת המטרות של החינוך היא להכין לשוק העבודה, נדרש להבין מה השוק העכשווי וכן שוק העבודה העתידי – אליו תלמידינו יגיעו, דורש. כך למשל, ניתן לראות שמקומות תעסוקה רבים שמים דגש על עבודת צוות ורואים ביכולת לעבודת צוות טובה כחשובה להשתלבות טובה בשוק העבדה וכתנאי להצלחה של מקום התעסוקה כולו. בשל חשיבותה הגדולה של עבודת הצוות להצלחה של מקומות עבודה, גוגל השקיעה זמן וכסף רב כדי לחקור איך נראה הצוות המנצח. הם לא מצאו קשר בין איכות הצוות למשתנים כמו אינטליגנציה, קשרים בין חברי הצוות לאחר זמני העבודה ועוד. הממצא העיקרי היה הצורך בביטחון פסיכולוגי בתוך הצוות, יצירת אווירה שמאפשרת זכות שווה לכל חברי הקבוצה להתבטא, רגישות חברתית גבוהה, תחושה של חוסר שיפוטיות והיכולת של כל אחד מחברי הצוות להגיד את אשר על ליבו בחופשיות. חשוב לאמור שלא כל הצוותים בגוגל פועלים כך, אבל מתוך 699 אנשים שחולקו לצוותים קטנים, המצליחים ביותר פעלו באווירה שיצרה ביטחון פסיכולוגי. (קישור לכתבה)
לתלמידים ולמורים בבתי ספר רבים אין אווירה כפי שתוארה מעלה, אווירה שמאפשרת שיתוף פעולה, חוסר תחרותיות וביטחון פסיכולוגי. גם בכיתות וגם בחדר המורים, פעמים רבות שוררת רוח התחרותיות, האינדיבידואליות, חוסר קבלה של האחר, השונה ועמדתו.
אז איך מובילים את השינוי באמצעותו נכין את דור העתיד שלנו, לעתיד שלו? האם נדרש רק ללמד טכנולוגיה ויזמות בגיל צעיר? האם נדרש רק לשים דגש על הביטחון הפסיכולוגי? כנראה שאין תשובה פשוטה ושהדרך קצת יותר מורכבת ודורשת חשיבה מעט שונה. חשוב לומר שמדובר בחשיבה שונה ולא בהכרח חדשנית, שכן אפלטון כתב בשנת 390 לפנה"ס על המדינה, כיצד ניתן להגיע למדינה מאושרת ועל דרך החינוך הנכון כדי שכל השותפים במדינה יהיו מאושרים. המקצועות החשובים בראייתו היו המוזיקה, האומנויות, הפעילות הגופנית והצורך לאזן ביניהם. הוא הציע גם שאין מקצוע אחד חשוב מהאחר. כך גם לגבי המתמטיקה, ההנדסה והמדעים – אין הם חשובים יותר מאשר שאר המקצועות, הם פשוט חשובים, לא פחות ולא יותר. בנוגע לדרך אמר אפלטון ש-"חינוך שמתרחש מתוך כפייה אין לו קיום בנשמה", לכן יש לחנך באמצעות משחקים ויצירת עניין, הנעה פנימית והנאה אצל התלמידים. על כל זאת, את יישום החינוך מטיל אפלטון על המחנכים הראויים ומציין שעליהם יש לעשות בקרה. לעומת זאת, כיום ניתן להבחין בקלות שבה מורים נכנסים למערכת החינוך והיעדר בקרת האיכות ותהליכי שיפור, למידה והתפתחות למורים.
לדעתי, על מנת להוביל שינויים אלו צריך בראשונה את הביטחון הפסיכולוגי שמאפשר לחשוב אחרת מבלי שיפוטיות וביקורת, ולא רק אצל המחנכים אלא גם אצל ההורים והתלמידים. להעז לחשוב אחרת, להביע דעה וגם לפעול. בין אם מדובר ביצירת שיח בין הורים למורים למציאת דרכים יצירתיות ואפקטיביות להעברת חומר, שיח בין מורים לתלמידים בהקשרי הקניית חומרי הלימוד, ואף לעשות מעשה של בניית חומר חדש, שיטה חדשה ובהינתן הצורך אף בית ספר חדש.
ראינו שבכירים בצבא ובאקדמיה טוענים כי במבחן התוצאה, התלמיד, המוצר המוגמר של מערכת החינוך, אינו עומד ברף הנדרש כדי לענות לצורך בשוק העבודה. אלו מחפשים תלמידים עם חשיבה יצירתית ויכולת פתרון בעיות מורכבות. כדי להגיע לשם, אנשים נוטים להשתמש בסיסמאות כמו "יש לעשות רפורמה במערכת החינוך" ו-"צריך לחזור ליסודות ולהעלות את הרמה", אבל מה זה אומר? לחזור לשנן את לוח הכפל ואת ביאליק? או שאולי לחזור ליסודותיו של אפלטון ולהבין שאין מקצוע יותר חשוב מהאחר וגם במקצועות האומנויות כמו מוזיקה, ציור וריקוד יש ערכים חשובים לנשמה ולחשיבה יצירתיות. פעילות גופנית חשובה גם כן לרווחה הנפשית לתפקוד של גוף בריא ויכולה לסייע למיומנויות כמו עבודת צוות ואסטרטגיה. הדבר נמצא בידיים של כולנו, מהיחס שאנו נותנים לשאר המקצועות, השילוב הבינתחומי של תכנים, כמו שילוב תנועה במקצועות אחרים ופעולות של שיח עם תלמידים, מורים והורים למציאת דרכים שיחברו את התלמידים ללמידה.
ההחלטה היא שלנו, האם נחליט כי זה החזון שאליו אנו רוצים להביא את תלמידנו: שיהיו מאושרים, יצירתיים, בעלי מיומנויות עבודת צוות ופתרון בעיות; האם ניקח לידנו את האחריות והחובה להכין חומר חדש, שיטה חדשה? האם נעז לעבוד ביחד למען עתיד טוב יותר?
