רק בשביל לקבל חיבוק: למה בעצם תלמידים מפריעים בכיתה?

ילדים רבים בבתי הספר חווים יום אחר יום תחושות קשות של בדידות, של ניכור ושל "שקיפות" אל מול מוריהם וחבריהם לכיתה. עם הזמן תלמידים אלה מבינים כי על מנת לקבל את תשומת הלב לה הם זקוקים, הם צריכים לשנות את ההתנהגות שלהם בדרך כלשהי. רבים מהם מגלים כי אחת הדרכים היעילות לקבלת תשומת לב מהסביבה היא יצירת בעיות משמעת.

אורי, תלמיד כיתה י"א, התחיל את שנת הלימודים הנוכחית רע מאוד. בשנה שעברה, כשלמד בכיתה י', תפקודו של אורי בבית הספר היה מצויין: הוא הגיע ללימודים באופן סדיר, קיים קשרים טובים עם החברים ועם המורים, לקח חלק פעיל בשיעורים ולא עורר בעיות משמעת כלל. שנת הלימודים הנוכחית של אורי החלה בהשעייה של יומיים מבית הספר בשל התחצפות חוזרת ונשנית למחנך הכיתה החדש שלו. כשחזר לבית הספר זימנתי אותו, כיועצת בית הספר, אלי לשיחה אישית. בשיחה אורי שיתף אותי בתחושותיו; בשנה שעברה הרגיש בטוח ומוגן בבית הספר בעיקר בזכות הקשר הקרוב עם מי שהייתה מחנכת הכיתה שלו - ענת. ענת יצאה לחופשת לידה ואת השנה החל אורי בתחושה כי ננטש. ענת היוותה עבורו עוגן משמעותי בבית הספר, הוא ניהל איתה שיחות אישיות, נעזר בה כשנתקל בקושי חברתי או לימודי ובעיקר הרגיש שיש מי ש"רואה" אותו בבית הספר. היעדרה של ענת החזיר את אורי לחוויות קשות שחווה בחטיבת הביניים, לתחושות של "שקיפות", של חוסר התעניינות ואכפתיות כלפיו. החרדה והקושי מעצם עזיבתה של ענת וההכרח להתרגל למצב החדש ולמחנך הכיתה החדש מילאו אותו בזעם שהלך וגבר עם התחושה כי למחנך החדש שלו לא באמת אכפת ממנו. לאחר השיחה שלי עם אורי שוחחתי עם מחנך הכיתה והסברתי מה הן תחושותיו ומה מקורן. גיוס מחנך הכיתה החדש ליצירת קשר אישי משמעותי עימו שינה את המצב: לאחר זמן לא רב בעיות המשמעת פסקו ואורי חזר לחייך. הקשר שנרקם עם המחנך החדש החזיר לאורי את תחושת הנראות, הביטחון והשייכות לבית הספר.

כולנו רוצים להשתייך ולהרגיש כי אנו בעלי ערך וכי נוכחותנו משמעותית לסובבים אותנו.
בני נוער, אשר לאורך גיל ההתבגרות נמצאים בשלב של בניית הדימוי העצמי, זקוקים למשוב בונה מסביבתם הקרובה ומשאינם מקבלים אותו, יחפשו דרכים יצירתיות לעורר את תשומת הלב של הסובבים אותם.

כשתלמיד או תלמידה מבססים את מקומם החברתי והלימודי דרך פעילות מועילה, הם מקבלים מהסביבה פידבק חיובי ומתוגמלים בתחושת שייכות וערך עצמי. ילדים ובני נוער רבים מבססים את מקומם ואת תחושת השייכות והערך העצמי שלהם דרך תרומה ופעילות חיובית, כמו הצלחה במקצועות הלימוד השונים או התגייסות חברתית במסגרת בית הספר. אבל מה קורה כאשר ילד או ילדה אינם מצליחים למשוך אליהם תשומת לב חיובית מהסביבה? ילדים ובני נוער כאלה יחפשו ועל פי רוב גם ימצאו, דרכים שליליות למשוך את תשומת הלב של סביבתם. איך? הפרעות חוזרות ונשנות בשיעורים, התחצפויות לאנשי הצוות, השתתפות באירועי משמעת, הטרדה, הקנטה והצקה לחבריהם לכיתה, איחורים, היעדרויות ועוד. זהו התלמיד שישכח באופן שיטתי את ספרי הלימוד שלו כדי שהמורה יזמן אותו לשיחת נזיפה, זוהי התלמידה שתצחיק ותתסיס את חבריה לכיתה בכל שיעור. תלמידים אלה, שהרגישו קודם "בלתי נראים", "מרוויחים" דרך ההתנהגויות השליליות שאימצו, יחס שלא קיבלו קודם ממוריהם, מחבריהם לכיתה ובעקיפין גם מהוריהם.

ה"רווח" בהתנהגויות האלה לרוב איננו מודע, וילדים או בני נוער שפועלים כך לא מכירים בסיבה העמוקה יותר בגינה הם מתנהגים כך. הם לא ינמקו את התנהגותם לעולם בצורה זאת מולכם. תלמיד או תלמידה שנוקטים באסטרטגיות שליליות אלה יהיו מוכנים לספוג כעסים, נזיפות ועונשים רק על מנת לקבל יחס כלשהו. על פי הגיון תת הכרתי זה - עדיף לקבל נזיפות ועונשים מאשר להיות ילד או נער "שקוף".

בשביל יחס אישי ועל מנת להיראות בני נוער וילדים יהיו מוכנים לעשות כמעט הכל

כשאנו מתבוננים בסיטואציה של הפרעות בכיתה, יש להתייחס גם להתנהגות המורים ולנסות להבין איך כתוצאה ממנה התלמיד מרוויח מההפרעה, כשם שנתייחס להתנהגות התלמידים בכיתה. על המורים להבין כי הם משמשים גורם משמעותי בכל הקשור להתנהגות התלמידים בכיתתם. האחריות שמוטלת על המורים אין פירושה אחריות על ה"בעיה", אך היא מחייבת אינטרוספקציה, היוועצות עם עמיתים ובדיקה של האופן בו אני כמורה מתנהל/ת מול התלמיד או התלמידה המפריעים. מערכת היחסים הנבנית בין המורה לתלמיד יכולה למנוע את בעיות המשמעת ולעיתים גם לגרום להיווצרותן או לתרום לחיזוקן. נתקלתי לא פעם במורים שמתארים את אותה הכיתה או את אותו התלמיד באופנים שונים לגמרי, עבור מורה אחד התלמיד הוא תלמיד מפריע ומתריס ועבור מורה אחרת אותו נער הוא תלמיד תורם וחיובי.

אז מה עושים?
הדבר הכי "קל" הוא להפעיל סנקציות ועונשים בתגובה להתנהגות מתריסה כזו או אחרת, אך דווקא כאנשי חינוך מוטלת עלינו האחריות להשהות את תגובתנו ולשאול עצמנו: מדוע התלמיד נוהג כפי שהוא נוהג? מה התלמידה שלי מבקשת ממני כשהיא בוחרת להפריע שיטתית בזמן השיעור שלי? אולי התלמיד או התלמידה שלנו מחפשים אחר תשומת לב, אך עושים זאת בדרך מוטעית? דרך הבדיקה וההבנה העמוקה של המקום ממנו פועל הילד וחיזוק תדיר של העוצמות, הכישרונות ומקורות הכוח שבו, נוכל לעזור לו להמיר את ההתנהגות השלילית ולאפשר לו מציאת ערך בהתנהגות חיובית.

לפני שננקוט בפעולה, עלינו לבדוק מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות -

1. שינוי תפיסתי - לאחר שנעשה בירור מדוקדק ונמצא כי במקרה של התלמיד המפריע לא מדובר בהפרעת קשב או בלקות למידה (שכן אלו סיבות שונות ומשמעותיות, שדורשות אבחון וטיפול הולם ואחר), על מחנך/ת הכיתה להידרש לשינוי תפיסתי על מנת להבין לעומק את ההיגיון העומד בבסיס שימוש התלמיד באסטרטגית התנהגות שליליות. ילדים שמפריעים בשיעורים על מנת לקבל תשומת לב, יקבלו חיזוק ואישור להתנהגותם כאשר המורה מגיב/ה להתנהגויות אלה. כאשר מורים מגיבים להתנהגות השלילית (הרמת קול, ענישה, השעיה, זימון הורים וכו') הם למעשה "מופעלים" על ידי התלמיד המפריע ומחזקים את התנהגותו השלילית. פעולה זו אינה עוזרת לשיפור מצבו של התלמיד כי היא אינה מעמתת אותו או את המורה עם הגורם העמוק להתנהגותו ובכך משאירה אותו "בלתי נראה".

2. התנהלות בכיתה - על מורה שמתמודד/ת עם התנהגות כזו להשקיע מאמץ על מנת ללמוד לסנן ולהתעלם מההתנהגויות השליליות בכיתה. כך ניתן להפנות את האנרגיה של המורה לטובת חיזוק התלמיד על ידי יצירת קשר אישי עימו העצמת והדגשת מקורות הכוח שלו.

3. תחקיר - יש להשקיע זמן בבחינת התנהלותו של התלמיד בבית הספר – מי הם חבריו? האם יש לו כאלה? באילו שיעורים הוא חווה קושי ובאילו פחות? האם הוא בקשר עם מישהו אחר מחברי הצוות? מה הם תחומי העניין שלו מחוץ לבית הספר?

4. התייעצות עם חברי הצוות – את התחקיר אתם לא חייבים לעשות לבד. מורים אחרים, היועצת החינוכית ושאר חברי הצוות החינוכי יוכלו לעזור. ייתכן שעמיתיכם התמודדו בעבר עם בעיות דומות אצל תלמידי כיתתם ולמדו, דרך הניסיון, דרכי פעולה נוספות שיוכלו לעזור לכם  ולהוות אסטרטגיות משמעותית בהתמודדות עם המצב. על מנת שמורים ירגישו בנוח להיוועץ עם עמיתיהם, עם יועצ/ת בית הספר או עם מנהל/ת בית הספר, על המרחב הבית ספרי להיות מקום בו ישנה לגיטימציה להצפת קשיים ודילמות ולקיום דיאלוג עליהם. אוירה מאפשרת שכזו תהפוך את הצוות החינוכי בבית הספר למקור משמעותי של תמיכה, שיתוף ועזרה עבור כל חברי הצוות והתלמידים.

5. בניית תחושת אמון וקשר אישי - חשוב לקיים שיחות אישיות עם התלמיד על מנת ליצור עימו קשר אישי קרוב ומחייב יותר. יצירת הקשר תאפשר למורה הבנה עמוקה יותר של עולמו של התלמיד, של התנהגותו וקשייו, ולתלמיד הדבר יספק את תחושת ה"נראות" החשובה והמשמעותית כל כך עבורו. אם המורה נתקל/ת בקשיים או בהתנגדות, יש להיעזר בגורמים המקצועיים השונים בצוות החינוכי (יועץ/ת חינוכי/ת, חברים לצוות וכו').

6. פגישה עם הורים - כחלק מבניית הקשר עם התלמיד, מומלץ לזמן את הוריו למפגש עדכון והיכרות מעמיק, על מנת ללמוד עוד על תחומי עניין בולטים של התלמיד, על אירועים משמעותיים בעברו ובכך להתוודע לעולמו. הפרעה בשיעורים או בעיות משמעת רבות יצביעו לעיתים על צורך של התלמיד לעורר דווקא את תשומת ליבם של הוריו. ילדים ובני נוער אשר חווים קשיים בבית (גירושין, לידה של אח חדש, דוחק כלכלי, מוות במשפחה וכו') ינסו לעיתים, לעורר את תשומת הלב של הוריהם דרך שימוש בהתנהגויות שליליות בבית הספר. במסגרת המפגש עם ההורים מומלץ לנסות לברר בעדינות וברגישות על המצב בבית, האם קיימת בעיה או קושי שעלי כמחנך/ת לדעת עליה על מנת שאוכל לתקשר עם בנכם או בתכם טוב יותר? באם קיים צורך, יש כמובן להיעזר ביועץ/ת החינוכי/ת בבית הספר ולהפנות לטיפול חיצוני מתאים.
חשוב להדגיש כי זו איננה שיחת נזיפה, אלא להפך - מטרת זימון ההורים לשיחה היא לחזק ולבסס את הקשר עימם וליצור שיח פורה וחיובי ודרכו לגייסם לתהליך ולמטרה המשותפת – הטבת מצבם הלימודי, החברתי והרגשי של בנם או של ביתם.

על ידי מתן תשומת לב חיובית, יציאה ממאבקי כוח וחיזוק תכונות חיוביות ועשייה חיובית של הילד – נעזור לו להתגבר על התנהגויות מפריעות, ולפתח את תחושת השייכות שלו בדרכים חיוביות.

איך אתם עוזרים ומקדמים תלמידים מפריעים? ספרו לנו בתגובות ותוכלו לעזור לאלפי מורות ומורים!

הכותבת הינה יועצת חינוכית ברשת החינוך אנקורי, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות.

בתמונת הכותרת: פלג סולומון ודימה ירוסלבסקי, תלמידי קמפוס אנקורי פתח תקווה. קרדיט צילום: רונן קרוק.