לקדם מצוינות
איזה מורה הייתם רוצים שתלמידיכם יזכרו כשיחשבו עליכם בעתיד? אחרי 43 שנות הוראה, נתקלתי במאמר מעניין של לי ווטנאב–קרוקט והחלטתי לעשות בעזרתו חשבון נפש על שנותיי כמורה. מיד נגיע לזה.
להיות מורה זו משימה מורכבת אך מאתגרת, במציאות שבה אנו חיים. השינוי בדרכי ההוראה והלמידה קורה בקצב מסחרר, אשר מורים מתקשים לעמוד בו. השינוי בא לידי ביטוי בתשתיות חדשניות, הנקראות כיום מרחבי למידה חדשניים, באמצעי הוראה המשלבים טכנולוגיות עדכניות ובדרכי הוראה ולמידה הנגזרים משילוב הטכנולוגיה והתשתיות החדשניות. מורים אשר רוצים לחוות הצלחה בתנאים אלו חייבים להפנים כמה אמיתות על מנת לא להיות מתוסכלים ממקצוע ההוראה.
ראשית, יש לחשוב אחרת, לחשוב מחוץ לקופסא, לחשוב כיצד להיות מורה יוצא דופן, אשר יודע לרתק את תלמידיו ולסחוף אותם איתו. על מנת לא להרגיש מתוסכל גם כשלא מצליחים, מתייחסת ווטנאב–קרוקט במאמרה ל-5 אמיתות שמורה צריך להפנים. הנה הן לפניכם:
1. התלמידים הם 100% מהעתיד שלנו
מורה צריך לראות בעבודתו שליחות המנגישה לא רק את החידושים הטכנולוגיים, אלא גם מעצבת את פני הדור והמנהיגים העתידיים שלו. התלמידים הם אמנם רק אחוז קטן של האוכלוסייה, אך הם 100% של העתיד. זה לא צריך להפחיד אתכם המורים, אלא דווקא להגביר בכם את המוטיבציה להיות מורה.
אתם אלו שמטפחים בכל יום את המוחות הצעירים אשר יובילו את העולם שבו אנו חיים. מורה צריך לראות עצמו כגורם חשוב להצלחת תלמידיו. בעבודתו הוא מעניק כלים שתלמידיו ייקחו מעבר לתקופה בה הם שוהים בבית הספר. הוא מלמד על מגוון האפשרויות העומדות בפני התלמידים ועל איך יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלהם כדי להגיע להישגים משמעותיים, עבור עצמם ועבור העולם כולו. מורה צריך לראות עצמו כאחראי לעיצוב פני העתיד, גם אם הוא לא מרגיש כך.
תלמיד מציג פרויקט גמר בפני בוחן חיצוני 2. להיות מורה זו חוויה רגשית
אחד הדברים החשובים ביותר להבנה בתהליך החינוך וההוראה הוא שאנשים הם יצורים רגשיים. אומנות ההוראה מתרחשת מהראש ומהלב. זהו מסע הסובב סביב היכולת של מורה להתחבר, לעורר, לדעת לקבל ביקורת וללמוד ממנה.
היכרות מעמיקה עם תלמידים, עמיתים למקצוע, הורים וקהילה, מאפשרת למורה לבצע את עבדותו בצורה יעילה ביותר ולמצוא את הדרכים בהן ניתן למקסם את יכולת התלמידים להגיע להצלחה בלימודים ולהפנים כישורים מעבר לנלמד בכיתה. היכרות שטחית עלולה לגרום לקבלת החלטות מוטעית הפוגעת בתלמידים ומתסכלת בסופו של דבר את המורה עצמו.
3. השינוי מתרחש כל הזמן. חבקו אותו
חשוב לזכור כי בתהליך ההוראה קיים שינוי מתמשך ובלתי נמנע. כל זמן שיש חינוך, יש שינויים בחינוך והם כה גדולים, שאיננו יכולים לדמיין. כיצד יראה מקצוע ההוראה בעוד 5, 10 או 20 שנה מהיום? מיותר להתעסק בכך. מה שמורה צריך לעשות זה להיות מוכן לחקור את השינוי, לחבק אותו, להתחבר אליו וללמוד ממנו.
המורים הוותיקים יודעים כמה מהר תהליכי ההוראה והלמידה השתנו. המידע, הטכנולוגיה ועליית המדיה החברתית תרמו לשינוי זה. התלמידים כיום חשופים לגירויים רבים בכל אמצעי המדיה, בעיקר הוויזואלית. אלו תלמידים עם צרכים וסגנונות למידה מגוונים, המצריכים ממורה יכולת גבוהה של יצירתיות על מנת להיות רלוונטי. ההוראה אינה חד-גונית. השינויים הדרסטיים אותם אנו חווים בתקופתנו מחייבים את המורה להיות מעודכן בסגנונות הוראה ולמידה חדשניים.
4. כישלונות אינם מגדירים מורה
הרצון להצליח בכל מחיר בתחום ההוראה יוצר תסכול רב אצל מורים רבים. מורה שרוצה להצליח באמת, צריך להפסיק לשאוף לא לעשות טעויות, אלא דווקא ללמוד מהטעויות, כפי שהוא מצפה מתלמידיו לעשות.
אין דבר כזה שלמות בהוראה. מה שחשוב הוא להתמקד בלהיות בכל יום מורה טוב יותר ממה שהיית אתמול. אם מורה יגדיר את עצמו לפי כישלונותיו, זה ימנע ממנו לממש את מלוא הפוטנציאל שלו. גרוע מכך, המורה מסתכן בהפנמת החשיבה הזו גם אצל תלמידיו.
5. השכר האמיתי של המורה
שעות עבודה ארוכות, שכר נמוך, חוסר הערכה של המקצוע בציבור וקשיי המערכת, יכולים לגרום למורה לשכוח את הסיבה האמיתית שגרמה לו להיות מורה מלכתחילה. הוא לא הגיע רק כדי להעביר ידע, אלא גם כדי להעניק כלים מקצועיים וערכיים ולאפשר לנוער שלנו להשתלב בצורה מיטבית בחברה ולהוביל את העתיד. זה הגמול האמיתי של המורה, שלפעמים נשכח מאתנו.
כל מורה יכול לספר על הגאווה שחש כשפגש תלמיד שלו לשעבר לאחר מספר שנים וגילה כי התלמיד תמיד זוכר כמה משמעותי היה המורה בחייו, כמה השיעורים היו מעניינים ואיך הקשר הטוב שלו עם התלמיד תרם רבות להצלחתו. מעבר לתכנים המקצועיים, על המורה להעניק בעבודתו גם ערכים שאנו מעודדים בתלמידינו. כגון, ענווה, צדק, אזרחות, התמדה, הסתגלות, עצמאות, סובלנות ועוד. אלו הערכים שהתלמידים יחיו לאורם גם מחוץ לכותלי בית הספר.
השילוב של תחום הדעת עם ערכים זו המתנה הכי גדולה שמורה מעניק לתלמידיו. ההשפעה עליהם היא לכל ימי חייהם והכרת התודה שלהם, המסתכמת במשפט, "היית עבורי מורה לחיים" - זו ההכרה שמורה מקבל בתמורה.
מורה לחיים
מורים לא באמת יודעים איפה ההשפעה שלהם מתחילה והיכן היא נגמרת, אבל חשוב לזכור כי אתם משפיעים על כל תלמיד ותלמיד שעובר בדרכם והם יזכרו אתכם לעד. עכשיו שאלו את עצמכם: איזה מורה הייתם רוצים שתלמידיכם יזכרו?
היום, לאחר 43 שנים של הוראה וחינוך, אני יכול לומר בגאווה שכל חמשת הנקודות שלי ווטנאב–קרוקט מתייחסת אליהן במאמרה, היו והינן נר לרגלי כל השנים. התלמיד היה ונשאר במרכז העשייה וההוויה שלי; תמיד חיפשתי ואני עדיין מחפש, דרכים כיצד לגרום לתלמידיי לאהוב ללמוד, לשאוף להצליח, אך לא לפחד מכישלונות, אלא ללמוד מהם כדי להשתפר.
תמיד ידעתי לשתף את עמיתיי למקצוע בתובנות שלי מחד ובתהליכי הוראה חדשניים מאידך. חומרי למידה והוראה שפיתחתי לאורך השנים מפורסמים כיום באינטרנט ומשמשים מורים ותלמידים רבים. ידעתי להציב גבולות, אך גם להיות קשוב לקשיים איתם מתמודדים התלמידים, לא רק בביה"ס.
מעולם לא פחדתי מהשינוי המתבקש עם הכנסת טכנולוגיה חדשנית לתחום ההוראה. נהפוך הוא, חיבקתי את השינוי. תמיד חיפשתי דרכים לשלב את הטכנולוגיה ולא רק להשתמש בה. לעולם אינך מפסיק ללמוד ובכך אתה נחשף כל הזמן לחידושים ההופכים את תהליך ההוראה והלמידה לאטרקטיבי ומאתגר. הכרת התודה מתלמידיי בעבר ובהווה היא השכר האמיתי של עבודתי החינוכית.
לשאלה בתור איזה סוג של מורה אני רוצה שיזכרו אותי, התשובה ברורה ועולה מתוך גוף המאמר עצמו - מורה לחיים.
לקריאת המאמר המלא של לי ווטנאב–קרוקט.
