ישראל במלחמה
כמי שמלמדת כבר שנים רבות, מקוננת בי לא אחת שאלת הגיוון והיצירתיות בשיעורים: האם כל למידה חייבת להתחיל בקריאה מתוך הכתוב, הצגת הבעיה, שאלת שאלות, הכתבה, שינון ו… נפגש במבחן?
להלן 3 דרכים להפיג את השעמום מהשגרה (גם שלנו…) וליצור הוראה קצת אחרת:
1. סרטים
לאחרונה צפיתי בשלושה סרטים שונים, שבסופם מצאתי עצמי מהרהרת על נושא הסרט, חשבתי על המניעים של הדמויות, התווכחתי עם אחרים על סוגיה או דילמה שעלתה מהסרט, וניסיתי להבין מה רצה הבמאי להעביר ומה מקור ההשראה של התסריטאי. סרטים טובים הולכים איתנו מספר ימים ואינם מרפים. בדיוק סרטים כאלו חשוב בעיני להראות לתלמידים, לדון איתם על הסרט ולגלות יחד עימם עוד נקודות שאולי סמויות מן העין.
אינני מלמדת קולנוע, אלא ספרות. עם זאת, החיבור בין עולם החינוך לקולנוע, ובין הקולנוע לספרות, נראה לי מתאים ומשתלב מצוין. סרטים יכולים להוות פלטפורמה מצוינת לשיעורי חינוך בפרט, ובנוסף לכך ניתן לבנות בעזרתם שיעורי היסטוריה, ספרות, אזרחות, תנ"ך ועוד.
אם אתם מעוניינים בהמלצות - הנה דוגמאות מתוך סרטים שבהם צפיתי לאחרונה, אך כמובן סרטים אלו מהווים טיפה בים וניתן להמליץ על מאות סרטים נוספים:
"ישמח חתני"- התמודדות של קהילה בירושלים עם כניסתו של רב צעיר המנסה לכפות עליהם יהדות אחרת - שמרנית, מיליטנטית, שאין בה מקום ראוי לערך החשוב ביותר עלי אדמות - כבוד האדם.
"נפלאות החושים" - סרט צרפתי המספר על הכרותה והתמודדותה של אלמנה עם בחור צעיר שכנראה נמצא על הספקטרום האוטיסטי.
"רועים וקצבים" - סרט המופיע בפסטיבל הסרטים בחיפה. הסרט אלים ואכזרי, מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש ב-1987 במשטר האפרטהייד. הסרט עוסק בסוגיה הקשה והמורכבת של עונש מוות.
עוד דוגמאות ניתן למצוא בכתבתה של "לא שוטרת" - כתבה מצוינת על לימוד היסטוריה בעזרת סרטים, אותה ניתן לקרוא בקישור זה.
כמו בכל דבר, המינון הוא שקובע. רצוי לא להיעזר בסרטים יתר על המידה. יחד עם זאת, מומלץ להקרין אחת לחודש או חודשיים סרט שיש לו נגיעה משמעותית לנושא הנלמד או המדובר.
סרטים מציגים את הטוב והרע, ודרכם ניתן להתחיל שיח משמעותי עם בני הנוער. זו דרך לתקשר איתם ולדובב אותם לשיח שיש בו מחשבה ודיון, שיח שמעודד לחשיבה ביקורתית. זו אינה הדרך היחידה, אך היא בהחלט מועילה ותורמת, מה גם שבאותה עת, זו דרך נוספת שבה ניתן לעודד צריכת תרבות במסגרת תוכנית הלימודים.
לגבי סוגיית הזמן (או יותר נכון בקשר לסוגיית "בזבוז הזמן"), צפייה בסרט במהלך שני שיעורים רצופים, שווה לעתים הרבה יותר משינון חומר לימודי או העברתו אל התלמידים בצורה "יבשה".
2. שינוי הסדר הקיים
הישיבה הסטנדרטית בבית הספר, שבה אני עומדת ומרצה, ותלמידיי ישובים מאחורי שולחנות, מוכרת לכולנו עוד מכיתה א' ולכן באופן הגיוני די מאוסה על התלמידים. מתוך כך, כל שינוי בסדר הקיים של השיעור ירגש את התלמידים ו"ינער" מעט את האבק מהשיעור. כל ישיבה במעגל, עם השולחנות או בלעדיהם, עבודה בקבוצות או בזוגות, ישיבה על הרצפה או "שיעור שמש", כל אלה ודרכים נוספות, מוסיפים טעם לשיעור ונותנים לו משהו אחר.
בעיני אנחנו כמעט מחויבים לשנות את הסדר הקיים, השגרתי והנדוש, כי גם מי שהשגרה נותנת לו ביטחון ויציבות (והיא בהחלט מעניקה, רצויה וטובה), זקוק מידי פעם ללמוד את השיעור ממקום אחר, מזווית שונה.
גם כאן, אחת למספר שיעורים ובהתאם לרלוונטיות, ניתן לשנות ולהזיז. השינוי והיוזמה לשינוי יכולים להגיע גם מהתלמידים - אם זה מתאים, נסו להתגמש. מומלץ בחום!
כשאני מלמדת את השיר "הכנסיני תחת כנפך" של ביאליק, השיעור עוסק כולו באהבה. יושבים במעגל, ללא שולחנות. לב גדול ואדום מונח על הרצפה, ומתוך הלב יוצאות מילים שביאליק שיבץ בשירו, על מנת להסביר את כאבו. השיעור מקבל חיים חדשים ואחרים, וגם אחרון האדישים לספרות בכלל ולשירה בפרט, מוצא עצמו משתתף. אין אושר, סיפוק והנאה גדולים יותר.
3. חיבור האקטואליה לנושא הנלמד
המצאות בתחום הרפואה שמתפרסמות, יכולות לשרת כל שיעור ביולוגיה או כימיה. כתבות שמעלות סוגיות בדבר זכויות אדם, עשויות להוות דוגמא מעולה לשיעורי אזרחות, וכמובן שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ולכן האירועים בחדשות בדרך כלל יוכלו להיות בעלי ערך רב לשיעורי ההיסטוריה. החיבור בין הנושא הנלמד לאקטואליה מלמד כי ניתן למצוא רלוונטיות בכל תחום. צריך רק למצוא את ההקשרים המתאימים.
אנחנו מרוויחים מהחיבור של נושא הלימוד לאקטואליה פעמיים - פעם אחת כאשר התלמיד יבין את החומר ויזכור אותו בשל אותו הקשר אקטואלי, ופעם נוספת, כי כך אנחנו מעודדים חשיבה.
בכל הנוגע לשיעורי הספרות - אנחנו מגלים למשל כמה המחזה "אנטיגונה" שכתב סופוקלס לפני יותר מ-3,000 שנה, רלוונטי לחיינו היום. הוויכוח בין אב לבנו, שיכרון החושים של השליט וחטא הגאווה, כל אלה קיימים גם היום, במאה ה-21.
***
אלו הן הדרכים אותן אני משלבת בתוך השיעורים, על מנת להפוך אותם ליצירתיים ומגוונים. לצד קריאת טקסטים, ניתוחם וניסיון להבין את כוונת המשורר, נדרשת חשיבה אחרת, מגוונת ושונה שהופכת את ההוראה למהנה ופחות שוחקת.
אז איך אתם מגוונים ומעשירים את השיעורים שלכם? ספרו בתגובות!
איילה קליין
מורה לספרות במרכז הארץ. אמא לשלושה ילדים. בעלת תואר ראשון במדעי החברה ותואר שני באומנות יהודית וחינוך חברתי. לומדת במכון אדלר הנחיית קבוצות הורים.
אשת חינוך, אוהבת לאפות, לקרוא , לצפות בסרטי קולנוע לעשות ספורט ולטייל.
מאמינה שרק דרך חינוך דברים עשויים להשתנות לטובה!
