להקשיב לשטח
לאחרונה הייתי מעורב בכמה דיונים שסבבו סביב השאלה האם ילדים בעידן שלנו מתמודדים עם חשיפה שלא נראתה כמוה עד היום לאלימות, או שמא העולם היה מאז ומתמיד אלים ומה שהשתנה הוא רק הפצת הדברים במדיות השונות. אני מאמין באפשרות השנייה. מימי קדם ועד לימינו האנושות ידעה זרם בלתי פוסק של מלחמות, פשעים ואסונות. בעבר שרפו מכשפות, תלו אנשים והתעללו בהם. במאה העשרים ילדים התמודדו עם מלחמות עולם, טיהורים אתניים, מצבים כלכליים קשים, רעב קשה כמו גם מלחמות כנופיות קשות ועקובות מדם. כשאני הייתי ילד, חייתי תחת איומה המתמיד של המלחמה הגרעינית. אני עדיין זוכר את תרגילי הפינוי והאימון על "duck and cover" – כאשר התחבאנו מתחת לשולחנות בית הספר שלנו עם ידינו מעל הראשים על מנת להתגונן מפצצות האטום.
עם זאת, במאה ה-19, כאשר הוצא אדם להורג בפומבי, בדרך כלל הקהל לא מנה יותר מ-100 אנשים. אבל היום אם וכאשר אדם מוצא להורג, מאות מיליונים של אנשים יכולים לצפות בכך. עם המלחמות ההולכות וגדלות במזרח התיכון, הטרור היום יומי עמו אנחנו צריכים להתמודד במדינת ישראל, התקפות הטרור הקשות בפריז ובלבנון, הדקירות בלונדון והאלימות הגואה ברחובות, מובן מאליו שילדים מפחדים. התקשורת הדיגיטלית והחדשות, ובמיוחד האפשרות לצפות במעשי זוועה ובתמונות קשות במיוחד, גרמו להגברת ההשפעה של כל אלו עד לנקודה דרמטית.
חיים תחת פחד מתמיד עלולים לגרום לילדים לחוש דיכאון, חוסר אונים וחוסר תקווה. תלמידים אינם יכולים ללמוד כאשר הם חשים לא בטוחים. לשמחתנו, מורים יכולים לעזור באופן משמעותי לתלמידים בהתמודדות עם פחדיהם. הנה 10 דרכים שיוכלו לסייע לכם להרגיע את החששות של תלמידיכם:
1. האירו את החשכה
צרו דיון עם התלמידים שלכם אודות הפחדים שלהם והשפעתם עליהם. הדיון יכול להיות עם כל הכיתה או באופן פרטני. בררו האם ישנם מבוגרים עמם הם יכולים לחלוק ולדון בדברים הקשים אליהם הם נחשפים ביום-יום באינטרנט, ברשתות החברתיות ובטלוויזיה. תנו שם לפחדים ולעלטה שהם חשים. הראו להם שהם לא לבד, הם אינם היחידים שחוששים – יש עוד כמותם, ויש מי שמקשיב ומוכן לסייע ולנחם.
2. עזרו להם להפסיק להרגיש חסרי אונים
העצימו את התלמידים שלכם וגרמו להם לא להרגיש חסרי אונים. יש פרויקטים רבים שאתם יכולים לעשות יחד עם התלמידים על מנת לחזק את תחושת המסוגלות שלהם, כמו כתיבת מכתבים לחיזוק נפגעים, כתיבת מכתבים לפוליטיקאים, מנהיגים, ראשי עיריות וכדומה.
3. בנו יחד מכונת זמן
תנו לתלמידים לעצב או לבנות יחדיו מכונת זמן, ויחד איתם צאו למסעות בזמן – בהיסטוריה ובעתיד. כשאתם שם, תוכלו לנסות ולהבין את רמות האלימות שהיו בעולם בעבר ולהשוות אותן לאלה של היום. ניתן גם לדמיין את העתיד באופן מרגיע לאחר מכן.
4. בצעו יחד ניתוח סיכונים
חלקו את התלמידים לקבוצות, כאשר כל קבוצה תבצע מחקר על הסיכויים של סכנות שונות שילדים חשופים אליהן היום. דברו על סיכויים ואחוזים של חציית הכביש, תאונות בבית, פציעות ספורט ואחרות. השוו את הסיכוי להיפגע באחד מאלו לסיכוי להיפגע מאלימות או טרור.
5. צרו תוכנית לזמן אסון
אפשרו לכל תלמיד ליצור תוכנית שונה למה הוא חושב שכדאי לעשות במידה ובית הספר ו/או התלמידים נחשפים למצב של סכנה. לאחר מכן, יחד עם הכיתה כולה, דברו על התוכניות ושלבו את החלקים הטובים ביותר מכל תוכנית לתוכנית גדולה. את התוכנית הזו התלמידים יוכלו להציג להנהלת בית הספר ואף לאנשים מחוץ לבית הספר.
6. הזמינו אנשים מכוחות ההצלה והביטחון לשוחח עם התלמידים
ארגנו מעין פאנל של כמה אנשים שונים מכוחות ההצלה והביטחון שיספרו על עשייתם וכן על הדברים שילדים יכולים לעשות על מנת להגן על עצמם ולסייע למשפחתם בעת מצוקה.
7. איספו יחד כסף לתרומה
התרימו כסף יחדיו על מנת לתרום אותו ולסייע לקורבנות אלימות או טרור, כדי לסייע לאלו להשתקם.
8. הראו סולידריות עם נפגעים
ארגנו את התלמידים שלכם ליצור הפגנה אזרחית למען תמיכה בקורבנות. התלמידים יוכלו להעלות תמונות של ההפגנה ברשתות החברתיות.
9. אפשרו לתלמידים לתמוך באחרים
העזרו ברשתות החברתיות על מנת להציע לתלמידים לכתוב לנפגעים ולהפוך ל"חברים לעט". אפשרו להם להביע תמיכה ולהיות מקור לעידוד ואופטימיות.
10. עזרו להם לכתוב "מכתבים למערכת"
בחרו עיתון יחד עם התלמידים והציעו להם לכתוב "מכתבים למערכת" אודות התחושות והמחשבות שלהם לגבי אלימות וטרור. עזרו להם לנסח את מחשבותיהם בבהירות מבלי להשפיע על התוכן. הדגישו שהם רשאים לכתוב כל שיבחרו והם מאמינים בו.
ככל שנצליח לתת פנים לפחד שאין לו שם ולא מדברים עליו בדרך כלל, נגרום לתלמידים להרגיש מסוגלים לשנות ולשפר את העולם, ניתן להם פרספקטיבה אודות רמת הסכנה הנמוכה באופן יחסי שהם חווים ונציע עזרה לנפגעים, כך כנראה שהתלמידים יוכלו לשלוט ולהתמודד עם הפחדים שלהם.
אם יש לכם רעיונות נוספים על איך ניתן לסייע לתלמידים להתמודד עם הפחדים שלהם – אנא מכם שתפו אותם בתגובות.
--
פוסט זה פורסם לראשונה באתר Edutopia, אשר בנדיבותם אישרו לפרסם אותו גם בהגיע זמן חינוך
