המורה ששינתה את חיי: סיפורו של תלמיד מופרע

67846
המורה ששינתה את חיי: סיפורו של תלמיד מופרע

לכבוד יום המורה שיצויין בישראל בכ"ג כסלו (השנה ב22.12.2016) - סיפור מרגש במיוחד על מורה ששינתה את מסלול חייו של תלמיד, פגישה מרגשת ותעתועי זיכרון.

"אני היפר-אקטיבי. מאוד היפר-אקטיבי. סופר היפר-אקטיבי..." כך מעיד על עצמו רן לוי שלמרבה האירוניה עוסק במקצועות שדורשים הרבה מאוד ריכוז ועבודה בישיבה. רן הוא מהנדס מחשבים בחברה בטחונית גדולה והיוצר והמגיש של הפודקאסט הגדול והפופולרי בישראל – עושים היסטוריה. הסיפור שלו ושל המורה שהשפיעה עליו מתחיל לפני למעלה מ30 שנה כשהיה תלמיד בבית הספר היסודי.

אי שם בשנות ה80 עוד לא גילו את הפרעות הקשב והריכוז, לא המציאו את הריטלין וילדים היפראקטיביים נחשבו פשוט כשובבים, משתוללים, פרועים וכו'. רן היה ילד כזה בדיוק. כשהגיע לבית הספר אותה "שובבות" הפכה לבעיה; רן גילה שלשבת בשקט, לא להשתולל ולא להפריע במשך שיעור שלם, זו משימה מאוד קשה. הבעיה הזו הביאה לכך שהערות על התנהגותו ותפקודו בכיתה הפכו לעניין שבשגרה, עד כדי כך שהוריו הוזמנו לשימוע בבית הספר כשעל השולחן ניצבת האפשרות של העברתו לכיתה טיפולית.

בניגוד לחינוך המיוחד בימנו שנהנה מפרוייקטי שילוב, מחקרים, שיטות פדגוגיות מתקדמות והצלחות שמביאות פעמים רבות תלמידים לשילוב חברתי מלא, בתקופה המדוברת כיתה טיפולית פעלה במנותק לחלוטין מבית הספר הרגיל, מה שהפך את האפשרות להשתלב חזרה בחינוך הכללי לנדירה ביותר. לא פלא אם כך שגם כילד צעיר זוכר רן את האפשרות הזו כמפחידה ביותר.

"המורה המחנכת שלי, שירה, הייתה דיי מבוגרת אז, בת 50 פלוס מינוס – מורה מאוד מנוסה." מספר רן. אולי מכיוון שהייתה כל כך מנוסה היא החליטה שלא לוותר עליו ולקחת אותו כפרוייקט מיוחד, מעין הזדמנות אחרונה לפני המעבר לכיתה הטיפולית. רן הפך להיות העוזר האישי של המורה שירה.

"גולת הכותרת הייתה שהיא סידרה שאני אהיה אחראי על השקיית כל העציצים בבית הספר. הייתי עובר בין כל המסדרונות של בית הספר, סוחב משפך ענק (יחסית לילד בן 7), ממלא אותו בברזיה, משקה כמה עציצים, ממלא שוב וחוזר חלילה. זה היה מתיש."

FreeDigitalPhotos.net צילום: Simon Howden FreeDigitalPhotos.net צילום: Simon Howden

על פניו נראה היה שהפיתרון לבעיה נמצא – רן הוציא את כל האנרגיות על השקיית העציצים ולא נותר לו כוח להפריע בכיתה, אבל למורה שירה היו תוכניות שרק מורה מנוסה יכולה לתכנן. כאילו שזה היה אתמול רן זוכר את מורתו אומרת לו: "אני נותנת לך את האחריות הגדולה ביותר של חייך. העציצים האלה ינבלו אם אתה לא תשקה אותם" ורן לקח את האחריות במלא הרצינות. "הרגשתי גאווה אדירה – אני האחראי על כל העציצים של בית הספר. הרגשתי כל כך גאה בעצמי שאחרי שסיימתי להשקות את העציצים הייתי לוקח מטלית רטובה ומנקה להם את העלים, כי זה כל כך היה חשוב לי, זו האחריות שלי, הם פורחים בגללי, הם באמת נקיים בגללי."

הילד המופרע, שרגיל היה לקבל רק פידבקים שליליים, פתאום קיבל אחריות, ואיתה מחמאות. המורה שירה לא הייתה חוסכת בחיזוקים חיוביים על ההשקעה הגדולה של רן והצלחתו במשימה. "לדעתי זה מראה את החוכמה שלה – איך בלי ריטלין ובלי עונשים היא הצליחה להפוך משהו שתרם לי עד היום כי זה הכניס אותי לתלם של משוב חיובי – אתה טוב במשהו, אתה משקיע בו אנרגיה ונוצר מעגל קסמים חיובי שמזין את עצמו. זה שינה גם את התפיסה העצמית שלי. הפסקתי להשתולל, הציונים השתפרו, הקשבתי בשיעורים והשקעתי יותר."

במהרה אפשר היה לראות שהניסוי של שירה הוכתר כהצלחה מסחררת. לא רק שרן לא עבר לכיתה הטיפולית, אלא שבסוף השנה אז רצו להעבירו לכיתת המחוננים. זו הייתה הדחיפה הראשונה שהעלתה את רן על המסלול להצלחה בלימודים, קורס חובלים ופיקוד על ספינת דבור בצבא, לימודי הנדסת חשמל בטכניון וקבלה לעבודה נחשבת. במבט לאחור הוא מסמן את סיפור העציצים כנקודת מפנה:

"אני לא זוכר הרבה דברים מהגיל הזה, אבל אני זוכר את התחושה של הגאווה. המורה שירה שינתה לי את החיים לטובה והשפיעה על החיים שלי בגיל מאוד צעיר. זו מורה שבהינף יד שינתה חיים של בנאדם".

אבל לסיפור הזה יש פאנץ' מפתיע – ביום הראשון שלו בעבודה, כשהוא עובר בין העציצים במשרד ומלטף את העלים, כנראה הרגל שסיגל לעצמו עוד כאחראי העציצים של בית הספר, לפתע נפל לרן האסימון – העלים של העציצים הם מפלסטיק, בדיוק כמו העלים של העציצים שהשקה במסירות בבית הספר... איך עוד אפשר להסביר את הברק שהיה להם, את העובדה שתמיד היו ירוקים?

אבל התחושה של רן לא הייתה תחושה של אכזבה, להיפך, במבט לאחור הוא אומר "איזה מורה חכמה. כשאני חושב על זה עכשיו אני שואל את עצמי איך היא חשבה על זה? זה הרי לא משנה אם העציצים יגדלו או לא יגדלו, מה שחשוב זה שרן יגדל אותם. זה עשה את העבודה וזה שינה אותי לגמרי."

אבל זה לא סוף הסיפור, שעלול להיות מפתיע עוד יותר. לאחר למעלה מ-30 שנים בהם לא ראה את המורה שירה, ולמרות כל הקשיים שבאיתורה, הצליח רן לפגוש שוב את מורתו המיתולוגית לפגישה מרגשת ובמלבלת כאחד.

 

לאחר יותר מ30 שנה - הפגישה בין רן לבין המורה שירהלאחר יותר מ30 שנה - הפגישה בין רן לבין המורה שירה

האם יכול להיות שהזיכרון של רן הוא רק זיכרון שלו? האם הסיפור שיצר לעצמו בראש לא התרחש כפי שהוא זוכר אותו?

את זה תוכלו לגלות על ידי האזנה לסיפור המלא בפודקסט: http://www.ranlevi.com/2014/09/28/ep150_ran_and_shira/

 

בין אם הזיכרון שלכם טוב ומדוייק ובין אם הוא מתעתע בכם, לכל אחד ואחת מאיתנו יש מורה שהשפיע/ה עליו/ה. ב22.12.2016, אנו מציינים בישראל את יום המורה, יום הוקרה והערכה למורות ולמורים על עבודתם בחינוך דור העתיד והצדעה לעוסקים ועוסקות במלאכת ההוראה.

זו ההזדמנות לומר תודה למורות והמורים שמשקיעים כל השנה בקידום וטיפול דור העתיד. אנו מזמינים גם אתכם לומר תודה למורה באמצעות שליחת מכתב למורה מההווה או מהעבר דרך אתר יום המורה: www.teachersday.org.il

אנו מזמינים אתכם לקחת חלק בחגיגות יום המורה שיתקיימו ברחבי הארץ ואף להוביל פעילות כזו משלכם. את כל הפרטים ניתן למצוא בעמוד היעודי באתר יום המורה, ואת העדכונים ניתן יהיה לקבל כל העת גם בעמוד הפייסבוק של יום המורה.

אם גם אתם/ן רוצים/ות להצטרף לעולם החינוך ומתעניינים בהסבה להוראה, לימודי הוראה, תוכניות מיוחדות וכו', אנו מזמינים אתכם למלא את הטופס היעודי באתר, ואנו נדאג להעביר אליכם את הפרטים הרלוונטיים אודות מסלולים, מלגות, תוכניות מיוחדות ועוד.

הדפסת סיפור זה
יום המורה

יום המורה הוא חג ישראלי המצוין בתאריך כ"ג בכסלו (השנה יצויין יום המורה ב-22.12.2016) כיום הוקרה והערכה למורות ולמורים על עבודתם בחינוך דור העתיד והצדעה לעוסקים ועוסקות במלאכת ההוראה.

מטרת יום המורה היא להדגיש את החשיבות וההערכה שרוחש הציבור למוריו ומורותיו מתוך הבנה כי הם המפתח להצלחה. יום המורה הינו תוצר של שותפות הארגונים והגופים החינוכיים המובילים בישראל, לצד אנשי רוח ונבחרי ציבור אשר ביקשו, יחד, לשים את המורות והמורים במרכז השיח הציבורי ולהודות להם/ן על המסירות והעבודה מלאת המשמעות. במסגרת אירועי "יום המורה" תשולב פעילות ענפה בבתי הספר, ברשויות המקומיות, בתקשורת המסורתית והדיגיטלית וכן בכנסת ישראל ובמשרדי הממשלה השונים.