תלמידים, השיעור מתחיל, אפשר לסגור מצלמות

5617
תלמידים, השיעור מתחיל, אפשר לסגור מצלמות

במהלך שיעור מקוון סינכרוני עולה הרצון מצידנו, המורים, לראות את התלמידים שלנו ומכאן באה הדרישה לפתיחת מצלמות. איך אדע שהתלמידים איתי, שואלת המורה, אם אני יושבת מול ריבועים שחורים?

 

בעין המצלמה: החדר המבולגן והאח המפריע

פתיחת המצלמות באה מתוך רצון לייצר קשר עין, לבנות עבור התלמידים תחושה של קהילה לומדת, לוודא השתתפות והבנה של התלמידים ובעיקר - ליצור תחושה דומה ככל האפשר לכיתה הפיזית. עם זאת, שיעור מקוון אינו הכיתה הפיזית וסגירת המצלמות תסייע להדגיש את זה. קשר העין ממילא אינו מדויק, משום שתלמידים מסתכלים אל עבר המסך, בעוד המצלמה ממוקמת לרוב מעליו.

בדרישה לפתוח מצלמה יש בעיה קשה של חדירה לפרטיות - האם כל תלמיד מעוניין שכלל הכיתה תראה את חדרו? האם לכל תלמידה יש בכלל חדר פרטי או שהכיתה צריכה לראות את הסלון המבולגן שבו היא יושבת ואת אחיה הקטן מפריע? פתיחת מצלמות רבות בכיתה אחת מייצרת הסחת דעת מרובה כשמה שאנחנו רוצים להתמקד בו הוא הנושא הנלמד והמשוואות שעל הלוח. ומעל הכל - שימוש מרובה בווידאו עשוי להכביד על הרשת הביתית עד כדי שיבוש או עצירה מוחלטת.

ועל כן ההמלצה שלי היא - בלי מצלמות. פתחו אותן לזמן קצר כדי לראות נוכחות וכדי להגיד "שלום לכולם" והמשיכו את השיעור בלי.

 

כמה עצות ללימוד ב"עיניים עצומות"

"אבל איך אדע", מתעקשת המורה. "שכולם אכן איתי בשיעור? אולי הם התחברו וחזרו למיטה לישון?"

ובכן, בראש ובראשונה חשוב לדעת שלא תמיד נדע. זה ההבדל בין שיעור פיזי לשיעור מקוון. אנחנו לא באמת שם איתם. נוכל אולי לחייב התחברות, אבל לא נדע אם הם "איתנו" או פתחו מסך נוסף לעיסוקים אחרים, מקשקשים בצ'אט עם חבר במקביל או סתם הלכו לישון. אגב, גם אם נחייב פתיחת מצלמה, לא בהכרח נדע, כי תלמידים מצאו כבר טריקים כאלה ואחרים לעקוף את המצלמה.

עם כל זאת, יש דרכים לחדד השתתפות בלמידה ובדיקת ערנות וכדאי לעשות בהן שימוש:

1. יצירת סקרנות: אם השיעור מעניין ומושך - משתתפים בו. שלבו תמונות, קריקטורות מצחיקות, קצת הומור, חידות מתמטיות שיוצרות עניין.

2. פעילות: הפכו את השיעור לפעיל. בקשו חוות דעת, בצ'אט או דרך מענה לסקר, שימו שאלה מאתגרת ובדקו את התשובות, תנו לתלמידים לענות על פי תור. השתמשו בתוכנות סינכרוניות לאיסוף תשובות או לעריכת חידונים או במסמך משותף שעליו כולם כותבים.

3. בקשו משוב: שאלו מדי פעם, "האם אני מובן?", "האם הקצב טוב?" וכך הלאה. תלמידים יוכלו לסמן בעזרת אייקון או בצ'אט וכך תדעו להתאים את עצמכם.

4. קצרו: חשבו על עצמכם לאחר ישיבת המורים המקוונת האחרונה. איך הרגשתם בסוף? שיעור רגיל בן 45 דקות הוא סביר, שיעור וידאו שזה משך הזמן שלו, עשוי להיות מעייף. דברו בקצרה, תנו את ההנחיה הנדרשת ואז תנו לתלמידים משימות לעבודה עצמאית וסמנו שאתם פנויים לשאלות פרטיות.

 

ואני, מה איתי? תשאל המורה, מה אם אני לא רוצה להצטלם? ובכן, גם את לא צריכה. מקדי את השיעור בתוכן על הלוח, במצגת, במסמך המשותף ובתוכן השיעור. הכל יהיה טוב. בהצלחה!

 

 ומה דעתכם? האם חייבים לפתוח מצלמות או שאפשר לוותר על זה ואם אפשר - מה הפתרונות שאתם מוצאים? נשמח לשיתוף כאן בתגובות

הדפסת סיפור זה
נצחיה פלג

מורה למתמטיקה ועוסקת בחינוך מתמטי.

בעלת דף הפייסבוק "עושה חשבון פשוט".

מנהלת תוכנית עירונית לקידום מצוינות במתמטיקה במעלה אדומים.