זוכרים באמת: הפרויקט שיחבר את תלמידיכם ליום השואה

1863
זוכרים באמת: הפרויקט שיחבר את תלמידיכם ליום השואה

"תקשיבי, יש משהו ממש מעצבן באיך שמלמדים את נושא השואה", שי, תלמיד בתיכון עתידים בחולון, נכנס אלי נסער למשרד. "לדבר על כמה גרם הם אכלו לא מחבר אותנו לנושא". הוא כעס וטען שיום השואה בנוי רק מטקס שרוב התלמידים מנסים להבריז ממנו, שכל מה שחשוב להם זה שהמורים לא יכעסו עליהם ושיהיו בשקט.

דיברנו על הנושא שהעלה וחשבנו יחד שזיכרון השואה הולך ונעלם מחיינו. עלתה השאלה: איך הופכים את זיכרון השואה לדבר משמעותי עבור התלמידים? כך עלה הרעיון שלילדים יותר קל להתחבר לילדים ונולד שם הפרויקט: ילד זוכר ילד

 

ניסוי, תהיה וטעיה

אז איך מתחילים? הקמנו צוות היגוי של תלמידים יחד איתי. הצענו לקרן לעידוד יוזמות חינוכיות את הפרויקט והצטרפנו למסלול "בשותף" - מסלול יוזמות משותפות של מורים ותלמידים. בהתחלה ניסינו לפנות לשורדי שואה, שיספרו לנו את סיפורם אך הכיוון הזה לא צלח והמשכנו לחפש אלטרנטיבות.

כך הגענו לעמותת דורות המשך - אתר פעיל של 50 אלף כניסות ביום מכל העולם. זו פלטפורמה שניתן לעבוד איתה וחשבתי על זה שמהצד שלנו, יש לנו תלמידים ששולטים בטכנולוגיה, ברזי האינטרנט, באינסטגרם ויש דרך לעבוד עם הידע הזה. הרי אנו חיים בעולם גלובלי.

חוקרות שואה בכיתה שלנו: מחפשות נספים ומצליבות מידע 

הגענו לאפליקציה ולרשת החברתית "פינטרסט" - לוח מודעות וירטואלי שבו מיליונים של אנשים משתפים תמונות של יצירה, עיצוב, אוכל וכל דבר שתעלו על הדעת. מתברר שאנשים מכל העולם מעלים שם תמונות של ילדים שנספו בשואה, תמונות שהם מצאו בבוידעם, בבית, באלבומים של המשפחה.

כיום במאגר של "יד ושם" מתועדים כמעט חמישה מיליון נספים בלבד. אין לנו תיעוד של כל שישה מיליון הנספים היהודים. הצלבנו מידע שמצאנו על נספים ברשת עם המידע במאגר "יד ושם" והתחלנו למצוא שמות של ילדים שלא נמצאים במאגר הלאומי. פתחנו להם דף עד והקמנו להם זיכרון ומצבה. עד כה מצאנו מעל לשמונים שמות של ילדים כאלו!

 הנספים שמצאנו בפינטרסט 

יום בטרבלינקה

פרויקט "ילד זוכר ילד" התחיל להתגלגל. קיבלנו תמונות מעוד מקורות – התלמידים בדקו אותן ומצאו שמות נוספים למאגר. מתחילים להגיע בני דור שני שמבקשים - תעלו לנו בבקשה דף עד, כי עד היום לא עשינו זאת. והילדים מתחילים לגעת בהיקף החורבן בשואה, גודל האובדן. עוד ועוד שמות, עוד ועוד פנים, וזה לא נגמר. יום אחד, אחרי שבדקנו מאות תמונות, אמרתי להם, "חברים, עוד לא הגענו ליום אחד בטרבלינקה". זה המם אותם.

הצלחנו להגיע למטרה הראשונית - הילדים מתחברים לפרסונות, לבני אדם, לילדים. עצם המחקר, החיפוש, מייצר את החיבור - לראות את הלבן בעיניים של הנספים. תחושת הבנת גודל האובדן גדלה אצלם ולכל אחד יש את הילד שלו. התלמידים נקשרים לילדים ספציפיים. ירין התחבר לג'וני על האופניים, שנספה בן 7. סופי התחברה לאברהם, שדרך הרשת היא גילתה מאיזו עיר הגיע. אביטל שמה את התמונה של פאולט אצלה בטלפון כשומר מסך.

 

לוקחים אחריות על הזיכרון

עוד נקודה חשובה בתהליך שעברנו הוא שבזיכרון השואה הקולקטיבי הדימוי החזותי הוא בעיני הצלם וברוב הפעמים זהו צילום של יהודי כחוש, מורעב, בבגדים בלויים ומרופטים. כאן הילדים נחשפים לדימוי כפי שצילמו אותו הקורבנות. היהודים צילמו את עצמם - בהדרם. כך הם חוזרים להיות, בעיניהם, בני אדם חיים, עם סיפור שלם ולא דמויות מרוחקות. במקום תמונות של אסירים מסכנים, כחושים, אֲפר אדם - הם רואים ילדים בדיוק כמוהם, חמודים ויפים.

בניגוד לטקס שבו אתה פסיבי, כאן אתה כמו חוקר היסטורי אמיתי, חוקר מקורות היסטוריים ראשוניים ומוצא דברים בעלי ערך עצום לנו כמדינה, כיהודים. אתה, כילד, אחראי על הזיכרון החי של הילד האחר.

תוכנית "ילד לכל ילד" הפכה להיות מוכרת לתוכנית מורים יזמים מובילים במחוז ת"א, כהערכה בהיסטוריה בתוכנית חלוצי ההערכה ולבגרות החברתית כמחויבות אישית וכמחויבות קבוצתית, ולהערכה בתחומי דעת נוספים כגאוגרפיה וחלק מההכנה למסעות לפולין". היא מופצת בבתי ספר שונים בגילאי חטיבות ותיכונים ולאוכלוסיות שונות מהחינוך המיוחד ועד כיתות מצוינות וכן, במסגרות שונות, כגון מכינות, יחידות צבא וחברות הייטק.

 

הכירו את הנרייטה ומשפחתה

דוגמה יפה לכוחה של התוכנית: תלמיד של אורית, אחת המורות בתוכנית מתיכון בן צבי בקרית אונו, מצא ילדה בשם הנרייטה סופיה בלומיסט שחיה בהולנד בשנים 1936–1943. הנרייטה נספתה במחנה ההשמדה סוביבור. דרך מקורות ברשת הם מצאו 19 קרובי משפחה של הילדה, כולל הוריה, סביה ודודיה. דרך סיפור של ילדה אחת שתלמיד חקר הגענו לסיפור של קהילה שלמה! דפי העד יוצרו בארכיון יד ושם ובעמותת דורות המשך לזיכרון הדורות הבאים.

יוזמה אחת, בתוך בית ספר אחד, המתחילה ממורה אחד ותלמיד אחד, מתחילה לנבוט ומתפתחת עוד ועוד. לא זה קל לפתח יוזמות, אך חשוב לזכור שזה אפשרי!

בתוכנית ישנם מרכיבים רבים של פדגוגיה איכותית: שכל ומידענות, ידע והבנה עמוקה, חיבור לרגש, ערך, חדשנות וטכנולוגיה וגם מעורבות, אקטיביות ואחריות אישית. אלו הדברים שצריכים להיות בהוראת השואה לדור 3 ולדור 4 לשואה - שיח וחיבור רגשי לנושא, דרך סיפור אישי של אדם אחד, דרך קהילה אחת ולא שיחה כללית על שישה מיליון נספים. זהו מספר בלתי נתפס.

 

רוצים ליישם את הרעיון אצלכם בכיתה? הנה כמה עצות:

למדו את תלמידיכם שימוש מושכל בטכנולוגיה לצורך חיפוש מידעני אקטיבי ללמידה. שילחו אותם למשימה על מאגרים של

"יד ושם" או המאגרים של "מוזיאון אושוויץ" או אחד המוזיאונים הגדולים בעולם בתחום. למשל, מוזיאון ushmm או באחד מאתרי בנית עצי משפחה: ancestry או geni. עודדו אותם ליצירה אישית: שיר, ציור, סיפור, בעקבות מידע שמצאו והתחברו אליו רגשית במיוחד. כל דבר שיש בו אקטיביות, מעורבות ואחריות חברתית.

ניתן להתרשם מחדר הנושא שהכנו ליום השואה הקרוב כדוגמה לסוג של אקטיביות. התלמידים מטיילים במרחב וחוקרים את התמונות.

הדפסת סיפור זה
יעל דביר פרי

יזמת מובילה במחוז ת"א, מנטורית פדגוגיה אחרת ורכזת חדשנות בתיכון עתידים שש שנתי על יסודי בחולון, רכזת חינוך חברתי ערכי ומורה לאזרחות ולעברית, M.A. בהצטיינות על חדשנות טכנולוגית באונ' ת"א, מרצה במכללה, עבדה במט"ח בפיתוח לומדות.