לתת או לא לתת שיעורי בית? זאת השאלה

4469
לתת או לא לתת שיעורי בית? זאת השאלה

שיעורי הבית היוו תמיד מוקד לדיון עירני ואמוציונלי. האם הם אכן מקדמים את הלמידה ואם כן, באיזה אופן? מה תפקידי כמורה ומה תפקידי כהורה? ואם כבר בחרנו לתת שיעורי בית, איך נכון למקסם את האפקטיביות שלהם? במאמר שלפניכם, שאינו הגיגים פרטיים שלי, אלא מבוסס על מספר מחקרים - אנסה להעמיק את ההבנה שלנו לגבי האפקטיביות של שיעורי הבית.

האם יש טעם לתת לתלמידים שיעורי בית? המחקרים מצביעים על כמה נקודות מעניינות:

  1. באופן כללי, יש קשר חיובי בין הזמן שמשקיע תלמיד בשיעורי הבית להישגים שלו, אבל...
  2. השפעת מתן שיעורי בית קיימת יותר בגיל התיכון מאשר ביסודי. בגיל היסודי ההשפעה של שיעורי הבית לא הוכחה מחקרית ונראה כי כמעט שלא קיימת. בחטיבת הביניים יש השפעה גבוהה יותר מבית הספר היסודי והיא עולה בתיכון.
  3. אם מנקים גורמים מתערבים, כגון, יכולת אקדמית, מוטיבציה, איכות שיעורי הבית, הבהירות שלהם ותמיכה של הורים בתהליך ומוציאים אותם מהמשוואה, הקשר בין שיעורי בית לציונים הופך להיות אפסי עד לא קיים.
  4. שיעורי בית הנם פחות אפקטיביים מאסטרטגיות הוראה אחרות. 

באחד המחקרים המשפעים ביותר בשנים האחרונות, שערך פרופ ג׳ון האטי, הוא מדווח כי מתוך כ-138 אסטרטגיות ההוראה, שיעורי הבית נמצאים במקום ה-88 באפקטיביות שלהם. לעומת זאת, מתן משוב דיאלוגי של מורה לתלמיד נמצא במקום העשירי ובמקום הראשון נמצאת היכולת הרפלקטיבית של תלמיד להערכה עצמית ומערך הציפיות שלו מעצמו. מה ניתן לעשות, אם בכלל, על מנת להפוך את מטלות שיעורי הבית למקדמות את הלמידה של התלמיד?

 

לפני הכל – הבינו מה המטרה

ראשית, עלינו להבין מה מטרת שיעורי הבית. מדוע אנחנו מבקשים לנצל את הזמן הכה חשוב בבית להמשך עבודה על למידה אקדמית? ברגע שנציב את המטרות ונבהיר אותן לעצמנו, יהיה לנו קל יותר לבחור את אופי המטלות. אז ראשית, אנחנו רוצים לייצר מוטיבציה ללמידה ולא את ההיפך. שנית, אנחנו מבקשים לייצר שיפור בהבנה ובלמידה. ככל שהמורה יתאים את המטלה לתלמידים שלו, לאופיים וליכולותיהם, יש סיכוי גדול יותר כי המטלות יושלמו. ישנן חמש נקודת מפתח אשר אם נשים לב אליהם יש סיכוי טוב שנשפר את המוטיבציה הפנימית של התלמיד ונקדם את הלמידה האקדמית:

1. מטרה אקדמית

למטלה בשיעורי הבית צריכה להיות מטרה ברורה. לעתים, תלמידים ניגשים בתסכול למטלת שיעורי בית, פשוט כי מטרת המטלה איננה ברורה להם ולא נראית להם משמעותית. מורה שנותן שיעורי בית ללא מחשבה וסיבה ברורה, חוטא למטרה ולמעשה מייצר דמורליזציה ללא תמורה אקדמית. דרך נפלאה לייצר ערך ומטרה בהירים היא פשוט לתווך את המטרות של שיעורי הבית. למשל, ״המטרה של שיעורי הבית היום היא לעזור לכם לתרגל את מה שלמדנו בכיתה. אלו שיתרגלו את השיעורים יהפכו למסטרים ויהיו טובים יותר״ או ״המטרה של שיעורי הבית היא לאפשר לך ליישם משהו שאתה יודע, אבל הפעם ננסה את זה במצבים חדשים ובזירות חדשות״. ככל שניתן מטלות עם ערך ממשי בעולם של הילד נוכל לייצר משמעות והנעה.

2. יעילות 

המטלה צריכה לקדם את התלמיד לכיוון היעדים הנלמדים בלי איבוד זמן ואנרגיה רבים מדי. לעתים מורים מחפשים דרכים יצירתיות למטלות הבית, כמו יצירת דגמים, פוסטרים וכו׳. צריך לחשוב לעומק כמה זמן נדרש למשימה כזו והאם הזמן הנדרש מקדם מיומנויות נדרשות אשר תורמות למטרה האקדמית אותה ביקשנו להשיג.

3. יכולת

המטלה צריכה ליצור אפקט חיובי על יכולת התלמיד וליצור זהות של לומד מצליח ועצמאי. למעשה, מטרת שיעורי הבית הנה כפולה. מחד, לקדם את הלמידה שנעשתה בכיתה. מאידך, לקדם מסוגלות בקרב הלומד. כאשר התלמיד מרגיש חוסר הצלחה שצפוי במטלת הבית הוא ימנע מהמטלה באופן מוחלט על מנת להגן על ההערכה העצמית שלו. שיעורי בית אותם התלמיד לא מצליח לסיים לבדו, מהווים סכנה לתחושת המסוגלות שלו ומורידים את המוטיבציה. דרך בה מורה יכולה לחדד את ההבנה שלה לגבי המשימות שנתנה ותרומתן ליכולת של התלמיד, היא פשוט לשאול את התלמידים איך היה להם להכין את שיעורי הבית.

 

שיעורי בית לא אמורים לתסכל את התלמידים - להיפך

4. רלוונטיות

המטלה צריכה להיות אישית, רלוונטית ומותאמת לתלמיד על מנת שיחוש בעלות עליה. מטלה שאין כלפיה תחושה של שירות או תחושה של תרומה אמתית תעורר תחושת בוז מצד התלמידים. בעבור התלמידים, שיעורי הבית הם מטלה חיצונית שניתנת להם. המטרה של שיעורי הבית היא של המורה ולא של התלמיד. תחשבו על זה, ילד שרוצה ללמוד משחק מחשב ישב שעות על גבי שעות, יכשל וימשיך בהתמדה ובנחישות, כל זאת בגלל שבעבורו המשימה היא שלו, הוא בחר בה והיא בעלת משמעות בעבורו.

לעומת זאת, כאשר מדובר בלמידה אקדמית, אנחנו נכשלים להבין שצריכה להיות משימה שיש בה עומק ומשמעות על מנת שתיווצר מוטיבציה ולא לתת משימה חלקית חסרת הקשר. אם אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יפגינו יותר אחריות, אנחנו חייבים לתת להם יותר שליטה על מה הם לומדים, איך הם לומדים ואיך הם מראים לנו מה הם למדו. התפיסה שלפיה מידה אחת מתאימה לכולם איננה רלוונטית. חשוב לתת סוג של בחירה. למשל, ״פתור 5 מתוך 10 השאלות״ או ״בחר שני נושאים שמעניינים אותך מתוך חמישה״.

5. התייחסות

כאשר מורה נותן מטלה ואין עליה מעקב או התייחסות, התלמיד מרגיש שעבד לחינם. התחושה היא כי אין באמת חשיבות אמתית למטלה. אני מציע לשנות את התחושה הזו על ידי פרסונליזציה של שיעורי הבית. אחת הדרכים החזקות שפותחו היא יצירת שיעורי בית מותאמים אישית, בהם התלמיד קובע מטרות, מתכנן את המטלות וקובע איך הוא יפגין את הידע מול המורה. תחשבו איזה מפגש מעצים יכול להתרחש בין מורה לתלמיד כאשר בדיאלוג בונים תכנית עבודה ומודדים אותה יחד.

לסיכום, שיעורי הבית הם דבר עדין ומשמעותי ויש להשתמש בהם בתבונה. עומס רב מדי ובוודאי כזה שאינו מדויק ואינו מתאים לרמת התלמידים, יכול לייצר יותר נזק מתועלת. אני מציע להתייחס למתן מטלות הביתה בכובד ראש. אם החלטת לתת מטלה הביתה, תני אותה במשורה, דייקי אותה והתאימי אותה לתלמיד, ולא פחות חשוב, התייחסי לביצוע עצמו.

הדפסת סיפור זה
יוני אנזל

יוני אנזל מנהל את בית הספר הממלכתי בת״א ״כוכב הצפון״ בעברו ניהל בית ספר דמוקרטי ועבד כמוביל תהליכים חינוכיים במכון ״ברנקו וייס״ לטיפוח החשיבה.