ישראל במלחמה
לפני כארבע שנים נחשפתי לעבודתו של ג'ון האטי, ששינתה את האופן שבו אני רואה את תפקידי כאיש חינוך. האטי שכנע אותי לחשוב על עצמי כעל סוכן שינוי, שיכול ליישם כלים של למידה נראית (Visible Learning) כדי לכוון את תלמידיי להצליח במתמטיקה מעבר לכל ציפיותיהם. כדי לעשות זאת, היה עליי לייצר כיתה שבה התלמידים שלי יודעים בדיוק מה הם לומדים, עד כמה הם מצליחים, ולאן תוביל אותם הלמידה הזו.
החשיבות האדירה שבהגדרת יעדי הלמידה
יש מורים שאינם מעריכים עזרים כמו מטרות או יעדי למידה, אך לדעתי כדאי להם לחשוב על השאלה הבאה: כיצד אנו יכולים לצפות מהתלמידים המתקשים שלנו להצליח, אם איננו אומרים להם מה בדיוק אנחנו רוצים שילמדו?
כיום אני מתחיל את השיעורים שלי במשפטי "אני יכול", שמצביעים בדיוק על המיומנות או הידע שאני מבקש שתלמידיי ירכשו, ומבהיר להם מה עומד להילמד בשיעור הקרוב. למשל אפתח את השיעור במשפט "אני יכול לחשב את אורכי הצלעות החסרים בצורות דומות. ומה איתכם? רוצים לדעת לעשות זאת גם אתם?". דיוק יעדי הלמידה שלי מחדד ומפשט את תוכניות השיעור, ומאפשר לי ליצור הערכות מעצבות שעוזרות לתוכנית שלי להתקדם.
עם זאת, היתרון העיקרי בהגדרת יעדי הלמידה הוא שהם מאפשרים לתלמידים להבהיר לעצמם את תהליכי הלמידה שלהם ולמדוד אותם. עבורי, כמורה למתמטיקה, אין דבר מספק יותר מאשר לראות את תלמידיי מעורבים בדיון מתמטי. יעדי הלמידה שלי מספקים לתלמידים שפה משותפת שבה יוכלו לערוך את הדיון.
לאחר הצגת יעד הלמידה הנוכחי, אני מציין בפני התלמידים במשך שתיים-שלוש דקות את כל יעדי הלמידה ביחידת הלימוד שאנו לומדים כעת. הסקירה הרחבה הזו מאפשרת לי לנהל דיון קצר בכיתה על מה שכבר למדנו עד כה, ולאן הלמידה הזו מובילה אותנו.
עבורי, זו הזדמנות לשאול כמה שאלות חזרה ולבנות אוצר מילים, וכך לאפשר לתלמידים לבדוק עד כמה הם מבינים את המושגים שלמדנו. כמו כן, אני מנצל את הסקירה הזו כדי לתאר את הדרך שאנו עוברים בכיתה, ולעזור לתלמידים להבין לעומק את משמעותם של הרעיונות האלה.
יעדי הלמידה מאפשרים לתלמידים להבהיר לעצמם את תהליכי הלמידה שלהם ולמדוד אותם
כשמגיע הזמן לבדוק את מידת ההבנה של התלמידים, אני משתמש בצ'קפוינט – שאלות ביקורת שמתאימות ליעדי הלמידה שלנו. שאלות הצ'קפוינט מופיעות בבחנים ללא ציון – זוהי הערכה מעצבת שמאפשרת לי לאמוד היכן בדיוק התלמידים שלי זקוקים לעזרה. כמו כן, הן מאפשרות לתלמידים לבדוק עד כמה הם מבינים את יעדי הלמידה, בד בבד עם ההתקדמות ביחידת הלימוד.
אני מתקן את שאלות הצ'קפוינט בעזרת מרקר בלבד, והשימוש באסטרטגיית המרקר לצד היעדר הציון מאפשרים לתלמידים להתמקד במה שחשוב מכול בהערכה הזו – ההבנה מהם יעדי הלמידה שבהם הם צריכים להשתפר.
המטרה הסופית של קביעת יעדי הלמידה והשיח עליהם עם התלמידים היא ליצור תלמידים רהוטים שיודעים לווסת את עצמם, ולשפר את התקדמותם באמצעות הערכה אישית. לכן, לאחר כל צ'קפוינט, אני נותן לתלמידיי הזדמנות להעריך את התקדמותם באמצעות דירוג המיומנויות שלהם ביעדי הלמידה.
בכל יחידה אני נותן לתלמידים שלושה או ארבעה בחני צ'קפוינט (כולל אחד שמכסה את כל החומר הנלמד ביחידה), ומספק להם כמה נתונים שעוזרים להם להעריך את הלמידה שלהם, ללמוד מהטעויות שעשו ולשפר את האופן שבו הם מתכוננים למבחן המסכם של היחידה, שזוכה לציון.
כמובן שלמרות המאמצים, יש תלמידים שעדיין נאבקים בכדי להצליח. להם אני מציע את הדבר שהם זקוקים לו יותר מכול – עוד זמן. כשציוני התלמיד במבחן המסכם של היחידה אינם מספקים, אני מבקש מהם לבוא אחרי שעות הלימודים ומשתמש בזמן הזה כדי לעבור שוב על מושגים שקשה להם לתפוס.
החלק החשוב ביותר בתהליך החזרה הזה הוא לגרום לתלמידים להבהיר לעצמם מהי הטעות שעשו, ולהבין טוב יותר כיצד לפתור את הבעיה כהלכה. אם נותר זמן, אני נותן להם מבחן הערכה חדש שמראה להם עד כמה התקדמו. עם זאת, ברוב המקרים הניסיון החוזר הזה הופך לדיון מעמיק ביני לבין התלמיד, או קבוצת תלמידים קטנה, שמאפשר להם לחזק את הבנת יעד הלמידה שפספסו. דיון כזה מבטיח לי שיש להם את המיומנויות שנדרשות כדי להתקדם הלאה בתוכנית הלימודים, ומזכה אותם בציון עובר במבחן.
בחלקה האחרון של ההערכה שלי, אני מבקש מהתלמידים לעשות את עבודתי ולתת לעצמם ציון, בעזרת ראיות שתומכות בטענתם.
הראיות הללו נאספות בתיק עבודות שמכיל שלושה רכיבים. ברכיב הראשון מתבקשים התלמידים להגיש טופס אחד או יותר ממבחני הצ'קפוינט שמילאו, כדי להדגים כיצד התפתחה ההבנה שלהם במושגים המתמטיים שלמדנו. הגשת בוחן הצ'קפוינט מלווה בפסקה כתובה שמבהירה את המסע שעבר התלמיד בדרך להבנה מעמיקה יותר. הרכיב השני בתיק העבודות הוא תיאור של חלק משיעורי הבית או מהעבודה בכיתה, שעזר לתלמיד לתרום לדיון בכיתה או בקבוצה קטנה, ולצידו פסקה המתארת את הרעיונות שבהם דנה הקבוצה. ברכיב האחרון מתבקשים התלמידים לכתוב על מושג שלמדנו, ולהסביר כיצד אפשר להשתמש בו בעולם האמיתי, כיצד הוא מתחבר לאופן שבו הם מבינים מושגים מתמטיים אחרים, או מה מהרעיונות המתמטיים שעומדים מאחורי אותו מושג נראה להם מגניב.
יעדי הלמידה שלי מופיעים באתר אינטרנט ייעודי כדי שכל התלמידים יוכלו לקרוא אותם, ובחני הצ'קפוינט וההערכות מוצגים גם הם שם כדי להראות את התקדמות התלמידים. מדי שבוע אני נותן לתלמידים כמה דקות לחשוב על תיק העבודות שלהם, לרשום הערות ולהניח עבודות בצד לצורך שימוש עתידי. לאחר מכן אני מציב את הציון הסטטיסטי של התלמידים לצד ההערכות העצמיות שנתנו לי, כדי לקבוע את הציון הסופי.
מסירת יעדי למידה ברורים לתלמידים עומדת בראש סדר העדיפויות שלי בארבע השנים האחרונות. הפרקטיקה הזו עזרה לתלמידים שלי להבהיר לעצמם טוב יותר את הרעיונות במתמטיקה, ולחזק את יכולתם להעריך את עצמם – מה שהוביל, בסופו של דבר, להצלחה רבה יותר במתמטיקה.
