התבוננות מודעת: כך נהיה מורים טובים יותר

3416
התבוננות מודעת: כך נהיה מורים טובים יותר

לפני שנתחיל בכתבה – משימה קטנה:

נבחר בדמות מפורסמת, נניח במסי או דונלד טראמפ, ונרשום את התכונות של הדמות שבחרנו. בהמשך הכתבה נחזור לרשימה הזו.

הרשימה מוכנה? יופי, בואו נמשיך.

--

כולנו מכירים את הביטוי "אני מסתכל עלייך בשבע עיניים" וביטויים נוספים שמציגים את המורה כרואה הכול, אבל מתי בפעם האחרונה הסתכלנו לעומק על התלמידים בכיתה? מתי בחנו את הכיתה באופן מעמיק, ממוקד ומכוון?

פרופסור ישעיהו תדמור טוען שבתי ספר לא משקיעים די בחוויית חינוך ובמתן משמעות עמוקה ללימודים. במהלך מחקר שהוא ערך, התברר שמורים נתפסים כמשפיעים לא בזכות הידע שלהם או הדרך בה הם לימדו, אלא בזכות היכולת שלהם לגעת בשאלות קיומיות ובהשפעה על הזהות העצמית, הערכים והשקפת העולם של תלמידיהם. לפי פרופסור תדמור, הדרך לעשות זאת היא לגלות מעורבות בחינוך במובנו העמוק, תוך ראייה של התלמידים כבני אדם, על כל מרכיבי האישיות שלהם.

אחת הדרכים לראות את התלמידים בכיתה טוב יותר היא התבוננות מודעת, שיטה הלקוחה מהחינוך הקונטמפלטיבי. בכתבה הנוכחית ננסה להגדיר מה היא התבוננות מודעת ונציג כלים ליישומה והפעלתה בכיתה.

 

התבוננות מודעת - להיות תמיד במצב של חיפוש
מכירים את זה שכאשר אתם מצפים לתינוק, פתאום הרחובות מתמלאים בהמון נשים בהריון, ממש כמו שכשרוצים לרכוש מכונית, פתאום הכבישים מתמלאים במכוניות בדיוק כמו שרצינו?

כמובן שנשים בהריון או רכבים מסוג מסוים לא מתרבים בגלל מצבנו בחיים. התחושה שלנו שאנו רואים יותר מהם מתרחשת ברגע שאנו מעורבים ועסוקים בנושא מסוים ובעיקר לפני שאנו מקבלים החלטה או לפני אירוע משמעותי. לאחר שקיבלנו את ההחלטה איזה רכב לרכוש, או אחרי שהתינוקת נולדה, פתאום הרחובות מתרוקנים מהם וחוזרים להיות רחובות רגילים.

ניתן להשתמש בהתבוננות מחפשת גם בכיתה. כדי להצליח בכך, עלינו להיות במצב של חיפוש ולנסות להיות פחות מגובשים ופחות יודעים. כך נצליח לראות בצורה מחודשת ומקיפה יותר את התלמידים והתלמידות בכיתה שלנו.

 

 

מדוע צריך התבוננות מודעת בכיתה?
אם כבר גיבשנו דעה על תלמיד בכיתה, סביר שלא נשים לב באמת לכל התנהגות או התנהלות שלו שאינה מתאימה לדעתנו. כנראה שמראש פחות נסתכל עליו ונפספס את המבטים, המחוות ושאר הפעולות שלו, וכך נשאר עם הדעה שכבר קיבענו.

לא קל להסתכל על תלמיד או תלמידה שלא דרך הפריזמה הרגילה שלנו. דוקטור אורן ארגז טוען "שיש לנו נטייה להתבונן על החינוך ממעוף הציפור – להשקיף מלמעלה על כל אותן ישויות חסרות שם הנקראות תלמידים, ולהטיל בהן סדר מסוים שאליו נכפיף את כל מקורות החיים האינדיבידואליים הללו". ואכן ההסתכלות הנקייה היא פעולה לא אינטואיטיבית. להישאר במצב של עמימות לגבי התלמידים היא פעולה לא פשוטה. כולנו שואפים להגיע לוודאות, לתשובות ברורות, אך בכל הקשור לראיית התלמידים כמו שהם, הוודאות מסמאת את עיננו.

כדי להיכנס למצב של חיפוש אנחנו צריכים להתבונן באופן מודע, לחפש, להשאיר את המבט פתוח ולא מגובש מצד אחד, אבל להגדיר לעצמנו מה אנחנו מחפשים מצד שני.

אם נחליט שאנו נכנסים לשיעור ומבקשים להיות רגישים ומחפשים, נצליח לקלוט את כל הפעמים שתלמיד כלשהו מרצין או שהמבט על פניו הופך עגום או מאוכזב ונצליח גם לראות בכל פעם שתלמידה ביישנית מצביעה. את אלו נצליח לעשות אם נחליט שאנחנו מחפשים את פני התלמידים. בדומה לכך, נשים לב לאווירה בכיתה אם נחליט שאנו שמים לב לכמה פעמים התלמידים בכיתה צחקו או חייכו במהלך השיעור.

התבוננות מודעת רלוונטית לכל התלמידים, אך יש אוכלוסיות ומצבים בהם צריך לגלות רגישות יתר. לדוגמה: כאשר אנחנו מלמדים מקצוע מדעי-ריאלי, סביר שנפגוש לא מעט תסכול וחוסר הצלחה, כי הם חלק מובנה מהמקצועות הללו גם למי שמצליח בהם (להרחבה קראו את משוואה בנעלמים גלויים - איך ללמד מתמטיקה בארבעה שלבים חשובים). אם נתבונן באופן מודע בתלמידים בזמן הלמידה הזו, נצליח לאתר את המצבים בהם כדאי לנו לסייע, לחזק את התלמידים וכו'.

גם תלמידים המגיעים מרקע תרבותי שונה או מרקע סוציואקונומי מאתגר צריכים לקבל תשומת לב רבה יותר בכל הקשור להתבוננות המודעת בהם.

 

בהוראת מקצועות ריאליים-מדעיים ומתמטיקה חשוב להיות במודעות לקשיים ולטעויות של התלמידים

המחסום העיקרי להתבוננות מודעת: שיפוטיות
בואו נחזור לרגע למה שכתבנו בתחילת הכתבה על הדמות שבחרנו (למשל מסי או טראמפ). כמה מתוך מה שכתבנו הוא תכונות אופי? מאיפה אנחנו יודעים שאכן תכונות אלו מאפיינות את הדמות שבחרנו? האם אנחנו מכירים אותה באופן אישי או נמנים על מקורביה? סביר שאנחנו ניזונים מהתקשורת, שגם אינה מכירה באופן אישי וקרוב את הדמות שבחרנו.

אחד מהקשיים הגדולים ביותר בהסתכלות מודעת היא הנטייה של כולנו לשיפוטיות. השיפוטיות משרתת מטרה חשובה של הקטנת אי ודאות ועמימות, אך על פי רוב היא שגויה ומונעות מאיתנו לבצע הסתכלות מודעת בצורה אמיתית: לא פעם אנו ממהרים לתייג את זולתנו, את תלמידינו, את עמיתינו ובעצם את כל מי שסביבנו. מדובר בתופעה אוטומטית שמתרחשת בדקות הראשונות שאנחנו פוגשים מישהו.

לפי פרופסור דן אריאלי, אחת הבעיות עם התיוג האוטומטי הזה הוא שקשה מאוד לשנות אותו, גם אם הוא לא נכון.

לכן, ככל שנהיה מודעים לתופעה ונשתדל להימנע מגיבוש דעה בצורה נחרצת, כך נוכל להמשיך להתבונן ובעיקר לראות.

ננסה בכל מפגש ראשוני להכניס ספק, להזכיר לעצמנו שלא פעם הרושם הראשוני שגוי ובעיקר להשאיר לעצמנו פתח להמשיך להתבונן ולשנות בהמשך את דעתנו.

 

כיצד מבצעים התבוננות מודעת?
כדי לבצע התבוננות מודעת, עלינו להיות במצב של חיפוש, להיות רגישים לפרטים ולנסות להימנע משיפוטיות. אם הצלחנו לעשות את זה, אנחנו יכולים להתחיל להתבונן התבוננות מודעת בתלמידים שלנו כפרטים בתוך הכיתה כולה.

 

1. כדי להתבונן צריך לראות, משמע יש לגשת ולהתקרב - כדי לבצע התבוננות צריך ליצור עם התלמידים אינטימיות וקירבה. זה חשוב אך עלול להיות מפחיד. התבונות מחייבת אותנו לוותר על הוודאות בכדי שנוכל לראות יותר ודורשת מאיתנו להחליט מראש למה אנו רוצים להיות רגישים יותר.

2. דברים שרואים משם לא רואים מכאן - צירוף כל המבטים - כדי לראות את התלמידים בצורה טובה יותר, כדאי להשתמש במגוון נקודות מבט, מתוך עיניים שונות של אנשים רבים (מורים ובעלי תפקידים אחרים). אם ננסה להסתכל מתוך נקודת המבט של המחנך, המורה המקצועית והמדריך בחוג הכדורגל, סביר שנקבל תמונות שונות של התלמיד. צרוף כל המבטים ייתן לנו תמונה שלמה, מורכבת ומציאותית יותר.

3. להתבונן נקי – כאשר אנו נותנים משוב לתלמידים, הוא לרוב משוב שיש בו אלמנטים של הערכה ושיפוט, למשל, "כל הכבוד על העבודה במתמטיקה, את ממש טובה בזה". במקרים נדירים ניתן משוב תיאורי בלבד, כדוגמת "יופי, פתרת 3 מתוך 5 תרגילים". משוב תיאורי הוא משוב נקי משיפוט, והוא חשוב במיוחד ליצירת התבוננות כיוון שכדי ליצור התבוננות איכותית צריך להפחית את השיפוטיות.

4. התבוננות בעצמי – פרופסור ישעיהו תדמור טוען שכדי שנצליח לחנך את התלמידים שלנו, עלינו לבחון כדרך קבע את עצמנו. אם נתסכל על עצמנו נוכל ללמוד הרבה על המורכבות שלנו ועל השפעת סיטואציות על התגובה שלנו. כך נמצא את המקומות בהם אנו יודעים לפרגן, ונדע להכיל ולסלוח לעצמנו. אם נתבונן בזולת בכלים שבהם אנו מתבוננים בעצמנו, נתבונן בצורה הוגנת ומדויקת הרבה יותר.

5. התבוננות על הקבוצה כולה - התבוננות בתלמידים כפרטים בלבד היא התבוננות חלקית. עלינו לראות גם את היחסים והקשרים בתוך הכיתה. חשוב מאוד שנהיה רגישים גם ליחסי הכוחות ולכל הדקויות שמאפיינות את הכיתה כקבוצה.

 

לסיכום
ככל שנתבונן מדויק יותר, בפתיחות גדולה יותר, נראה ונהיה מודעים יותר למה שקורה בכיתתנו. כך גם נוכל לספק עבור התלמידים את מה שהם צריכים באופן מוצלח יותר. מבט מוקדם יכול לחסוך טיפול ארוך ומורכב שנזדקק לו בהמשך – אם לא זיהינו בזמן את הצורך והמצב התדרדר.

בנוסף, התבוננות מודעת שרואה כל תלמיד ותלמידה תאפשר לנו לבצע את תפקידנו כמחנכי דור העתיד בצורה מוצלחת יותר ומלאת סיפוק עבורנו.

 

מאת: רן שמשוני, איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה. בעל תואר ראשון בהנדסה ותואר שני בחינוך. ממקימי חברת פסיפס המתמחה בהעברת תהליכי פיתוח מקצועי למורים ומנהלים. בעל ניסיון רב שנים בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. מחברי הספר  "סודות הלמידה" נושא תו התוכן של מכון אדלר.

הדפסת סיפור זה
רן שמשוני

איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה.

ממקימי חברת "פסיפס" וכיום משמש כסמנכ"ל פיתוח והדרכה בחברה.
בעל ניסיון של עשרות שנים בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, תלמידים, סטודנטים, מורים ומנהלים. 
ממחברי הספר "סודות הלמידה", נושא תו התוכן של מכון אדלר.