נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בתחילת השנה יש אנרגיה אחרת באוויר. כולם מכירים את זה – הילדה שלא נרדמת בלילה מהתרגשות, הנער שמבטיח לעצמו שהשנה יתמיד בהכנת שיעורי הבית, המחנך שמשקיע בעיצוב הכיתה, המורה שמכינה תוכנית לימודים מדוקדקת וכמובן המנהלת שדואגת לשפץ את חדר המורים.
כולם גם יודעים שזו תקופה חולפת, שיש בזמן הזה פרץ של מוטיבציה שנשחקת די מהר, ושלא תמיד ההבטחות או ההחלטות שמקבלים בספטמבר מחזיקות מעמד עד אחרי החגים.
זו תחושה מתוקה שמהולה במרירות, ודווקא בגלל זה כדאי לתעל את הכוחות המיוחדים של תחילת שנת הלימודים לטובת מטרה חשובה. אולי אפשר להתבונן על האנרגיה הזו של תחילת השנה כמו סכום כסף מכובד שנרצה להשקיע בצורה משתלמת ולא פשוט להניח אותו בבנק.
אני רוצה להציע כאן השקעה מניבה באחד התנאים שמאפשרים לתלמידים ולתלמידות להרגיש בטוחים, ללמוד, להתפתח ולהצליח – טיפוח תחושת השייכות בכיתה.
ואם כל הטיעונים האלה משכנעים אבל עדיין לא ברור לכן.ם מה התפקיד של המורה באירוע הזה, הנה החלק הכי חשוב: תחושת שייכות היא תוצר של התנאים שהסביבה יוצרת. כשמתבוננים על התלמידים והתלמידות בכיתה ורואים שיש כאלה שמוצאים את מקומם תוך יום יומיים ואחרים שמרגישים בחוץ גם אחרי שבועות וחודשים, קל ליפול להסברים כמו "הוא חברותי", "היא ביישנית", "היא יודעת להתחבר, הוא פחות". אבל מה שמשפיע בעיקר על תחושת השייכות בכיתה זה לא האישיות של התלמידים והתלמידות או הכימיה שנוצרת ביניהם – למורה יש את ההשפעה הגדולה מכול.
למערכת החינוך ולצוותים שבה יש אחריות חשובה ביצירת תנאים מצמיחים המאפשרים ללמוד ולהתפתח מתוך מוטיבציה פנימית. בבסיסם של תנאים אלה נמצאת תחושת השייכות שנבנית כשכל תלמיד ותלמידה מרגישים שרואים אותם, שמקשיבים להם ושנותנים להם הזדמנות להשתתף.
הדרך שבה ננהל את הכיתה, נלמד, נעריך וניתן הזדמנויות יכולה לחזק או לפגוע ביכולת של כל תלמיד ותלמידה למצוא את מקומם ולהצליח (אפשר לקרוא על כך בהרחבה בסקירת השטח של יוזמת אורחא על שייכות).
כשחושבים על טיפוח שייכות, הרבה פעמים מה שעולה בראש זה פעילות גיבוש, משחק היכרות או יום שיא. כל אלה יכולים כמובן להיות מועילים, אבל תחושת שייכות נבנית בעיקר מאינטראקציות יומיומיות ומפעולות שנראות לפעמים קטנות ושוליות. לכן, נפנה את המבט אל שגרת החיים של הכיתה ונציע כאן חמש דרכי פעולה לטיפוח תחושת השייכות שאפשר ליישם כבר בימים הראשונים של השנה.
בימים הראשונים של השנה העיניים שלנו נמשכות באופן טבעי ל"כוכבים" שמובילים את הכיתה או לאלה שבודקים גבולות, בזמן שהתלמידות והתלמידים השקטים נוטים להיעלם ברקע. במקום לחכות שהם יפנו אליכן.ם, הפעילו את הרדאר שיזהה אותם ונצלו את הימים הראשונים כדי ליצור מגע יזום דווקא איתם – פתק על השולחן, מילה אישית במסדרון או התייחסות למשהו קטן ששמתן.ם לב אליו. תלמיד או תלמידה שמבינים כבר בשבוע הראשון שהרדאר שלכן.ם קולט ורואה אותם, מרגישים שייכות שתלווה אותם לאורך כל השנה.
השבוע הראשון מקבע במהירות את הדינמיקה הכיתתית, ואם הדרך היחידה להפגין נוכחות היא להרים יד ולדבר מול כולם, זה מגדיר מראש מי בפנים ומי בחוץ. כבר בשיעורים הראשונים תכננו דרכי השתתפות מגוונות שמאפשרות לכולם לקחת חלק: להציע שאלות לדיון במקום רק לענות, לתרגם רעיונות לייצוגים שונים, לחשוב מספר דקות בשקט לפני דיון במליאה, לבחור באיזה אופן להציג תוצרים. ככל שתציעו יותר מסלולים לביטוי של מחשבות, דעות וכישרונות, כך יותר תלמידים ותלמידות ירגישו שיש להם מקום אמיתי בכיתה.
בלא מעט כיתות מחלקים בתחילת השנה תפקידים, אבל הגדרות התפקידים והטייטלים (נוצצים ככל שיהיו) לא בהכרח גורמים לתלמידות ולתלמידים להרגיש שהם נחוצים. אחד המסלולים שבהם מתפתחת תחושת שייכות הוא ההרגשה של תרומה למשהו גדול ממני, שיש לי אחריות אמיתית ושבלעדיי משהו יהיה חסר. לכן חשוב שלכל תלמיד ותלמידה יש תפקיד, אבל שגם כולם מקבלים הזדמנות להיות משמעותיים עבור הכיתה. זה יכול להיות תפקיד קבוע או אחריות זמנית, מומחיות בנושא מסוים, הובלת חלק משיעור, סיוע לתלמיד אחר או אחריות על פרויקט קטן. כל אלה מעבירים את המסר: יש לך מה לתת והכיתה טובה יותר בזכותך.
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שכדי להשתייך צריך להיטמע, אבל שייכות אמיתית נוצרת כשיש מקום גם לייחודיות – לשפה, לתרבות, לתחומי עניין, לאמונות, לחוויות חיים ולדרך שבה רואים את העולם. כשתלמידה מרגישה שהיא צריכה להסתיר חלקים מעצמה כדי להתאים, היא אולי תשתלב בכיתה אבל לא באמת תחווה שייכות. בעזרת פעולות קטנות כמו שימוש בדוגמאות שמייצגות מגוון תרבותי, הגייה נכונה של שמות והתעניינות בחוויות שמחוץ לבית הספר, התלמידים והתלמידות ירגישו שהם יכולים להביא לכיתה את מי שהם באמת בלי להשאיר חלקים מעצמם מחוץ לדלת.
כבר בתחילת השנה התלמידים והתלמידות מבינים מה נחשב להצלחה. אם ההכרה ניתנת רק למי שענה נכון או סיים ראשון, הם יסיקו שהמקום שלהם בכיתה מותנה בהישגים. לעומת זאת, כשגם מאמץ, התקדמות, התמדה, סקרנות, שאלה טובה, ניסיון אמיץ או עזרה לאחר זוכים להכרה, המסר משתנה: בכיתה הזאת הדרך חשובה. ככה יותר תלמידים ותלמידות ירגישו שהערך שלהם נמדד באופן שבו הם לומדים, מתפתחים ותורמים לקהילה הכיתתית.
בסופו של דבר, חשוב לזכור שאין לנו שליטה על כל הגורמים שמשפיעים על תחושת השייכות של התלמידים והתלמידות שלנו, אבל יש לנו השפעה עמוקה על החוויות היומיומיות שמהן תלמידים מסיקים אם הכיתה היא המקום שלהם.
בתחילת השנה, כששגרות, יחסים ונורמות עדיין מתעצבים, לכל החלטה קטנה יכולה להיות השפעה גדולה. הפעולות האלה לא יגרמו לכולם להרגיש שייכים תוך רגע, אבל הן ייצרו כיתה שמאפשרת לכל אחד ואחת להשתייך בקצב שלהם.
