נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
זה מספר שבועות שבתי הספר בישראל חזרו ללמידה רגילה בניסיון לקיים שגרת לימודים תקינה, לצד מקומות רבים שבהם עדיין נאלצים ללמוד מרחוק.
המציאות המתמשכת של מעבר בין למידה בזום ללמידה פרונטלית בשנים האחרונות משפיעה על כל מערכת החינוך ובמיוחד על מקצוע המתמטיקה. הנטייה ללמד מתמטיקה בפרקטיקה במקום בחקירה, בין אם דרך זום או באופן פרונטלי, פוגעת בתהליך ההבנה של המקצוע.
מתמטיקה היא מקצוע מצטבר. כל נושא נשען על הקודם לו. תלמיד שפספס שלב אחד בדרך, עלול להתקשות להבין את השלב הבא והפער רק גובר. שינון וקריאה לא מספיקים.
הלמידה המתמטית מתקדמת דרך תהליך: ניסיון, טעות, בדיקה, חשיבה על דרך פתרון ושאלות קטנות ולגיטימיות שעולות תוך כדי.
בכיתה תלמיד.ה יכול.ה לעצור, להצביע ולשאול או להראות למורה בטבעיות בדיוק היכן נתקע.ה. בלמידה מרחוק זה קורה הרבה פחות. שיעור המתמטיקה הופך במהרה לשיעור צפייה: המורה פותר.ת תרגיל על המסך, התלמידים מסתכלים וצופים, ובמקרה הטוב מדי פעם מישהו שואל שאלה בצ’אט. תלמיד שלא הבין שלב אחד בפתרון בדרך כלל לא עוצר את השיעור. הוא פשוט נשאר מאחור.
מהר מאוד תלמיד כזה, שפספס כמה שלבים בדרך עלול להסיק כמעט באופן אוטומטי שהוא "לא טוב במתמטיקה". מהרגע שהמסקנה הזו מתקבעת, במיוחד בקרב תלמידים צעירים ביסודי, רבים פשוט מפסיקים לנסות.
אילו היו לומדים בדרך של חקר פעיל, בו הטעות אינה נתפסת ככישלון אלא כשלב הכרחי בדרך לפתרון, רוב הסיכויים שהחשש ממתמטיקה היה נעלם והתלמידים היו רוכשים את היכולת להתמודד עם בעיות מורכבות ואי ודאות בדרך של ניסוי וטעיה.
נתוני מבחני PISA ממחישים את היקפה של הבעיה. במבחני פיז"ה 2023, ממוצע תלמידי ישראל במתמטיקה עמד על 458 נקודות, לעומת ממוצע של 472 בממוצע במדינות ה-OECD. כ-37% מהתלמידים בישראל נמצאים מתחת לרמת הבסיס במתמטיקה, לעומת ממוצע של כ-31% במדינות ה-OECD. אלא שהקו האדום הזה לא נגמר שם.
וחבל, כי מתמטיקה היא כפי הנראה המקצוע המשמעותי ביותר בו תלמידים מתרגלים צורת חשיבה גמישה. זהו אחד המקצועות שבהם מתפתחות מיומנויות רכות כמו התמדה מול קושי, חשיבה לוגית והתמודדות עם מציאות לא ברורה.
הדיון על שיעורי מתמטיקה נוגע לשאלה רחבה יותר: מדינה קטנה שתלויה בחדשנות, בטכנולוגיה וביכולת להתמודד עם בעיות מורכבות אינה יכולה להניח שמיומנויות כאלה יופיעו רק באוניברסיטה או בשוק העבודה. הן צריכות להיבנות הרבה קודם.
מחקרים לאורך השנים מצאו כי אוריינות מתמטית בגילי היסודי (8–12) היא צומת נוירו-קוגניטיבי המעצב את ארכיטקטורת החשיבה לטווח ארוך. הצלחה במתמטיקה בשלב זה היא המנבא החזק ביותר למוביליות חברתית, הצלחה אקדמית וחוסן מנטלי מול בעיות מורכבות בבגרות.
תלמידים שמסיימים את בית הספר כאשר החשש ממתמטיקה מובנה אצלם, יבחרו פחות במסלולים מדעיים וטכנולוגיים. שם גם תתגבר תחושת אי הנוחות וכך גם היכולת להתמודד עם בעיות שאין להן פתרון מיידי.
בעולם העבודה המודרני, עובדים נדרשים להתמודד עם מערכות מורכבות. לכן מידע חלקי ושינויים מהירים מחייבים מיומנויות חשיבה, יכולות חקר, ביקורתיות ויצירתיות. זהו בדיוק אותו סט יכולות שמאפשר להסתגל למציאות משתנה, להסיר חסמים וחששות ומשם לפתח רעיונות חדשים, לפתור בעיות שלא הופיעו קודם לכן ולהפוך את ארגז הכלים הזה למכפיל כוח אמיתי.
לכן השאלה איננה רק איך ייראה שיעור המתמטיקה הבא, אלא איזה סוג של חשיבה ומיומנויות מערכת החינוך רוצה לטפח בדור שיצטרך להתמודד עם האתגרים של השנים הבאות. דור שיבין שטעות היא לא כישלון, אלא שלב הכרחי בדרך לפתרון.
לרוב הצוות החינוכי פועל מתוך לחץ לעמוד ביעדים שהציב משרד החינוך ולהספיק חומר. כשההוראה מונעת ממקום של לחץ, ההנאה מנוטרלת ומבוטלת והילדים מגיבים בהתאם. המסר "לא באנו ליהנות כאן" עובר, והמוטיבציה של הילדים נפגעת מאוד.
לכן אני מציע לפתוח את השיעור שלנו בפעילות חווייתית מגייסת ומעודדת התנסות, כמו משחק או חידה, הרלוונטיים לתוכן השיעור. ורק לאחר מכן להעמיק בתוכן.
למשל, הילדים מתחברים ל"שיטת הפרפר" המופצת בטיק-טוק ככלי פשוט למכנה משותף. שיטת הפרפר היא שיטת חישוב: כופלים מונה ומכנה נגדיים/בהצלבה, מכפילים את המכנים ומחברים את תוצאת החישוב.
המורים מביעים התנגדות לשיטה מכיוון שמתמטית היא לא מלמדת להבנה. אבל, בהתנגדות הזו החיבור לילדים הולך לאיבוד. אנחנו מאמינים שכדאי להשתמש בשיטה לגיוס התלמידים, לתת להם לחוות הצלחה ואז להוביל אותם לתרגילים בהם חסרונות השיטה יקשו מדי על התלמידים. כך, מתוך ההתנסות, יעלה הצורך בשימוש במכנה המשותף הקטן ביותר.
אחת לכמה שיעורים כדאי לאפשר לילדים שיעור שבו הם יושבים עם חברים ומשחקים. המשחקים הם משחקים המיועדים לפיתוח חשיבה. מעבר למיומנויות החברתיות המתפתחות, הילדים מפתחים חשיבה אנליטית, קבלת החלטות וכמובן מבססים עקרונות מתמטיים, באופן אינטואיטיבי ומהנה.
לדוגמה: כדי ללמד כפולות ושטחים, ניתן לצייר מלבן בגודל 3×4 ולהפוך זאת למשחק. המשחק מתבצע בשתי קבוצות כאשר בכל תור קבוצה יכולה לצבוע ריבוע אחד או שניים, והמטרה היא להיות זו שממלאת את הריבוע האחרון. מבלי משים, התלמידים לומדים על שטחים, כפולות, חלוקה ושארית ונהנים משיעור מתמטיקה!
סיום של שיעור עם חידה מעוררת את הילדים לחשיבה. הם לא חושבים רק כשהם מול המחברת או הספר. החידה נשארת איתם ומלווה אותם. היא הופכת לשיח עם חברים או בשולחן ארוחת הערב.
התמודדות עם החידה היא רשות ולא חובה. היא מעוררת סקרנות וציפייה לשיעור הבא.
לרוב כשמעורב סיפור (בעיה מילולית) הילדים צריכים לחשוב מהו התרגיל הנדרש לפתרון. אנו אוהבים לעשות את ההפך – הילדים מקבלים תרגיל ומביאים את העולם שלהם לתוך השיעור, תוך שהם מחברים סיפור מתמטי. עבודה זו מסייעת בהמחשה של חוקים מתמטיים רבים.
כדי לא להעמיק את ההתנגדות הקיימת אצל תלמידים מתקשים, או כאלו שפשוט חרדים מהמקצוע, אנו מתחילים איתם ממקום לא צפוי ולכאורה מקום המנותק מהמספרים. למשל, שיעור ציור – הילדים מקבלים הנחיות ליצירת ציור מסוים, שהקשר בינן לבין מתמטיקה מעורפל מאוד. כשמסיימים ניתן להתחיל לשאול שאלות על התהליך. פירוק התהליך עם התלמידים יבהיר להם שהפעילות ממנה נהנו כל כך מבוססת מתמטיקה.
