מי העיר המצטיינת?

דו"ח המצוינות לשנת 2024 מציב בפני מדינת ישראל מראה לא נוחה, אך הכרחית. הוא מספר סיפור מורכב: מצד אחד, עשור של התקדמות והרחבת בסיס המצוינות; מצד שני, שנתיים רצופות של בלימה ואף נסיגה בשיעור התלמידים הזכאים לבגרות הייטק – המסלול שמנבא יותר מכל את השתלבותם העתידית בהייטק.

שיעור הזכאות הארצי לבגרות הייטק עומד כיום על 10.8% בלבד, רחוק מהיעד הלאומי של 15%. גם במתמטיקה 5 יחידות נרשמת ירידה קלה – מ-17.3% לפני שנתיים ל-16% כיום – לאחר שנים של עלייה עקבית.

קל לייחס את הנתונים הללו לשנת לימודים שנפתחה בצל מלחמת 7 באוקטובר, אך הדו"ח עצמו מבהיר: זו אינה רק תגובת השעה למשבר, אלא איתות עמוק יותר למערכת החינוך ולקובעי המדיניות. איתות שאי אפשר להרשות לעצמנו להתעלם ממנו.

מדינת ישראל נשענת על ההייטק יותר מכל מדינה אחרת בקנה מידה דומה. ההייטק הוא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק, אחראי לחלק משמעותי מהיצוא ומהחדשנות, ומספק את היתרון האיכותי של ישראל בזירה הגלובלית. כאשר רק כעשירית מתלמידי התיכון מסיימים עם בגרות הייטק מלאה, מדובר בבעיה לאומית – לא חינוכית בלבד.

אך בגרות הייטק היא הרבה מעבר לסיפור כלכלי. היא אחד הכלים החזקים ביותר למוביליות חברתית. היא פותחת דלתות להשכלה אקדמית איכותית, לשירות משמעותי בצה"ל ולשוק עבודה יציב ומתפתח. עבור תלמידים בפריפריה, בחברה הערבית ובקבוצות בתת-ייצוג היא יכולה להיות ההבדל בין שעתוק פערים לבין שינוי מסלול חיים.

לא גאוגרפיה – מדיניות

דווקא כאן הנתונים מגלים אמת חשובה: הפערים הגדולים אינם בין מרכז לפריפריה, אלא בין רשויות סמוכות ובעלות מאפיינים דומים. גבעת שמואל, למשל, מציגה שיעור זכאות לבגרות הייטק של 31.6% – כמעט פי שלושה מהממוצע הארצי – בעוד ערים אחרות עם תנאי פתיחה דומים נותרות בשיעורים חד ספרתיים. גם רמת השרון (29.5%) וקריית אונו (26.7%) מדגימות כיצד מדיניות רשותית עקבית מייצרת תוצאות.

מנגד, בערים גדולות ניתן לראות פערים חדים לא פחות: הרצליה ורמת גן מובילות עם כ-22% וכ-19.7% זכאות בהתאמה, בעוד ירושלים עומדת על 5.5% בלבד ובית שמש על 3.6%. אלו אינם פערים של אוכלוסייה בלבד, אלא פערים של החלטה, ניהול וסדרי עדיפויות.

גם הנתונים המחוזיים מחזקים זאת. מחוז הדרום הוא היחיד שהציג עלייה בשיעור הזכאים לבגרות הייטק – מ-7.5% ל-7.9% – דווקא בשנת משבר ביטחוני. כאן נכנסות לתמונה הרשויות המקומיות – ולא כשחקן משני.

המסר חד: גם בתנאים מאתגרים ניתן להתקדם כשיש הנהגה חינוכית מקומית שמחליטה לפעול.

תפקידן של הרשויות המקומיות

אחת המסקנות המרכזיות מן הדו"ח היא שבגרות הייטק אינה יכולה להישאר יעד של משרד החינוך בלבד. לרשויות המקומיות יש תפקיד מכריע – לא כגוף מבצע, אלא כגורם מתכלל ומוביל מדיניות.

רשות מקומית היא השחקן היחיד שרואה את התמונה המלאה: את בתי הספר, את צוותי החינוך, את התלמידים ואת משפחותיהם. היא גם זו שיכולה לחבר בין חינוך, רווחה, קהילה ותעסוקה. כאשר רשות בוחרת להציב את בגרות ההייטק כיעד עירוני מוצהר – ולא כפרויקט נקודתי – היא משנה את כללי המשחק.

מה זה אומר בפועל?

ראשית, הצבת יעד ברור ומדיד. רשויות מצליחות אינן מסתפקות בהצהרות כלליות על מצוינות. הן קובעות יעד מספרי, בוחנות אותו מדי שנה, ומגדירות מי אחראי להובלת המהלך. עצם ההחלטה הופכת את בגרות ההייטק ליעד עירוני מחייב.

שנית, זיהוי מוקדם וליווי תלמידים בפוטנציאל. הדו"ח מצביע על יותר מ-5,000 תלמידים ב-25 רשויות בלבד שחסרים מקצוע אחד לבגרות הייטק. בירושלים זוהו 625 תלמידים כאלה, בתל אביב 408, בפתח תקווה 337 ובחיפה 316. אלו אינם מספרים תאורטיים אלא תלמידים אמיתיים. רשות שמזהה תלמידים כאלה כבר בכיתות ט'-י', ומפעילה עבורם תגבור ממוקד וליווי אישי, יכולה לייצר קפיצה משמעותית בתוך זמן קצר.

שלישית, השקעה בצוותי החינוך. אין בגרות הייטק בלי מורים מצוינים ובלי הנהלות חזקות. רשויות מובילות משקיעות בהכשרה, בליווי מקצועי ובהפחתת שחיקה, במיוחד במקצועות המתמטיקה, האנגלית, פיזיקה ומדעי המחשב. זהו תנאי הכרחי, לא מותרות.

רביעית, עבודה מגדרית מודעת. כאשר רק 39% מהזכאים לבגרות הייטק הן נערות, אין מקום לניטרליות. הנתונים מראים שבפריפריה ובחברה הערבית שיעור הבנות גבוה במיוחד – עד 55.4%. רשות שמפתחת תכניות ייעודיות לנערות, במיוחד במדעי המחשב, לא רק מצמצמת פערים מגדריים, אלא מרחיבה משמעותית את בסיס המצוינות.

ולבסוף, חיבורים לאקדמיה, לצה"ל ולתעשייה. רשות מקומית יכולה ואף מחויבת לייצר אופק. מפגש עם מהנדסים, חשיפה ליחידות טכנולוגיות, חונכות אקדמית ושיתופי פעולה עם תעשיית ההייטק מייצרים מוטיבציה, התמדה ותחושת מסוגלות אצל תלמידים, במיוחד באזורים שבהם ההייטק אינו נוכח ביום־יום.

הבחירה היא ערכית – לא טכנית

בסופו של דבר, בגרות הייטק אינה שאלה של עוד שעות תגבור או של תוכנית כזו או אחרת. היא שאלה ערכית. היא משקפת את הבחירה שלנו כחברה: האם אנו מוכנים להשקיע בהון האנושי שלנו, להרחיב את מעגל המצוינות ולפתוח הזדמנויות גם למי שלא נולד במקום הנכון.

הנתונים מראים ששינוי אפשרי. הם מוכיחים שהפערים אינם גזירת גורל, ושהשפעתן של הרשויות המקומיות מכרעת. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם נבחר לפעול – כאן ועכשיו.

למידע נוסף על בגרות הייטק.
מה הסיכוי של הילדים בעיר שלך לעבוד בהייטק? היכנסו למפת המצוינות של ישראל.