להשאיר חותם: ריאיון עם פרופ' פאמלה גרוסמן

"בשנות ה-80 וה-90, היה מאמץ אמיתי למקצע את ההוראה. כל העבודה שעשינו על ידע תוכן פדגוגי הייתה בעצם חלק מהמאמץ להבין ולהסדיר את בסיס הידע של ההוראה ולטעון שאכן יש ידע מקצועי עבור מורים, דבר שאני מאמינה בו בכל ליבי. זה היה גם מאמץ להקים את הלשכה הלאומית לסטנדרטים מקצועיים בהוראה, לומר שיש סטנדרטים בהוראה, והמורים הם שותפים להגדרתם. נעשתה הרבה מאוד עבודה בשנות ה-80 וה-90 שדחפה אותנו לעבר מעמד מקצועי יותר. הייתי אומרת שזה נשחק, ומעציב אותי לראות את מעמד מקצוע ההוראה בארה"ב כיום.

לא מזמן נעשה מחקר שממנו עולה שכיום מעמד מקצוע ההוראה הוא הנמוך ביותר מזה 50 שנה.  אנחנו ממש מפגרים מאחור במה שנוגע לשכר המורים ובמה שנוגע למעמד המורים וליכולת שלהם להגדיר את העבודה שלהם בכיתות. זאת תקופה שבה קשה מאוד להיות מורה. וזה משהו שאנחנו מקווים להפיח בו רוח חדשה, להשקיע בו שוב ולנסות לעורר באנשים שוב עניין ורצון לעשות קריירה בהוראה, ליצור תפקידים עבור מורים מנוסים כמורים מנטורים, שוב, להשקיע בבסיס הידע להוראה ובמומחיות של מורים.

אני עדיין חושבת שהוראה זאת אחת העבודות הכי חשובות שאדם יכול לעשות. היא מעצבת את העתיד. כל אחד מאיתנו יכול להצביע על מורה – אני יכולה להצביע על המורה שלי לאנגלית בתיכון – שהשפיע/ה על חיינו והפכ/ה אותנו למי שאנחנו היום. וזאת עבודה כל כך חשובה. אני חושבת שאנחנו צריכים להפוך את ההוראה לקריירה יותר בת קיימא לטווח הארוך."

כאן תוכלו לצפות בריאיון המלא.