"הנתונים לא משקרים. ריבוי המגמות עלול להרחיק את התלמידים מעתיד בהייטק."

למי שלא צופה בפרסומות בטלוויזיה, להילה חדד-חמלניק יש קורות חיים מפוארים. היא מהנדסת חלל ואווירונאוטיקה שכיהנה כמנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, לפני כן הייתה חברה בצוות הפיתוח של כיפת ברזל, וכיום מייסדת של הסטראטאפ מונשוט. גיבורה של ממש.

בטח היית תלמידה מצטיינת עם שטיח אדום שנפרס מהתיכון ועד כיפת ברזל, לא?

"לא בדיוק. הייתי תלמידה קשה, חצופה משהו, שיש לה מה להגיד על כל דבר. לשמחתי, ממש טובה במתמטיקה ופיזיקה, שזה תמיד נתן לי אקסטרה נקודות כדי לא לקבל בעיטה, אבל תלמידה מאתגרת, יש לומר. ההורים שלי עשו איתי הסכם בשלב די מוקדם שזה ממש בסדר לא להגיע לבית הספר אם הם יודעים איפה אני ולכן היה לי מכיתה י' אופנוע, ומדי פעם ביקרתי בבית הספר."

אלי: "מעולה, צופים בנו אלפי מורות ומורים, והם עכשיו הבינו את המתכון להצלחה."

נלך הרבה שנים קדימה, לעבודתך כמנכ"לית של משרד המדע, הטכנולוגיה והחדשנות שהחליט להקים ועדה ממשלתית שנועדה להרחיב את שורות הייטק הישראלי. מה עמד מאחורי הקלעים של הדבר הזה?

"הממשלה הגדירה יעד להרחיב את שורות הייטק ל-15% מהמשק, שזה יעד מאוד שאפתני. זה לא שאנשים עם היכולות המתאימות נמצאים במקום אחר במשק וצריך להזיז אותם להייטק, אלא שכמערכת אנחנו לא מייצרים אותם מספיק. כך הבנו שזו ועדה שתעסוק בעיקר בחינוך.

אלי: "ואולי התרומה המהירה והמיידית והחשובה ביותר של הוועדה הייתה לזהות את הדבר הזה שנקרא 'בגרות הייטק', את המנבא הזה, דרך עבודה של מכון אהרן, שהסתכל אחורה וראה שעובדות ועובדי ההייטק בישראל, מה שהם למדו בתיכון היה איזו חבילה מיוחדת שהיא לא רק חמש יחידות מתמטיקה אלא גם שילוב של אנגלית, פיזיקה, מחשבים."

הילה: "חד-משמעית. אני חושבת שהזיקוק הזה עשה ויעשה שינויים דרמטיים באיך שאנחנו רואים את החינוך, כי אנחנו חיים בעולם של שפע בכל דבר, וכל אחד רוצה, או כל אחת רוצה בדיוק את מה שבא לה ומעניין אותה ומתאים לה. היה נראה שדווקא שפע מגמות ומגמות מתקדמות – ביולוגיה סינתטית ורפואה ומדעי החיים ומכטרוניקה ורובוטיקה – דווקא שפע כזה של מגמות יביא יותר ילדות וילדים, ואחר כך נערים ונערות, להייטק. והנתונים, בסוף תמיד כשחוזרים לנתונים, הם לא משקרים. הנתונים הראו תמונה מאוד ברורה: כל המגמות האלה, הן לא יביאו אותך לשם, הן אולי אפילו יפריעו, כי הן יזיזו את התלמיד או את התלמידה מלעשות את מה שכן יביא אותך לשם, שזה ללמוד פיזיקה בשילוב של מתמטיקה ואנגלית, שהם היו כאילו הברור מאליו.

"יש לזה שתי לוגיקות. אחת היא כאילו מאוד רומנטית, כי היא הסבר מאוד מדעי, והשנייה היא הסבר טכני, ולפעמים הטכניקה פשוט מנצחת. ההסבר הרומנטי זה שפיזיקה היא בסוף השפה. כמו שברור שצריך ללמוד מתמטיקה, כי זו ה-שפה, ואנגלית כי זו שפה בסיסית, פיזיקה היא השפה הבסיסית של הטבע – וכשרוצים להבין כל מקצוע אחר, בסוף תמיד חוזרים לחוקי הפיזיקה הבסיסיים – גם אם מדברים על כימיה וביולוגיה. ההסבר הטכני הוא שמערכת ההשכלה הגבוהה משתמשת בבגרות בפיזיקה כמעין מסננת נוספת, ואז גם אם מישהו או מישהי מאוד השקיעו בלימודי הביולוגיה או הכימיה או בכל מגמה כזאת שתהיה, והם סופר מוכשרים או מוכשרות, יהיה להם יותר קשה להתקבל לאוניברסיטה.

"כמובן שהביולוגיה היא מקצועי מדעי סופר חשוב. אגב, הפיתוחים הבאים בעולם יישענו על ביולוגים כי זה העתיד של העולם – זה האוכל של כולנו, התמודדות עם מחלות, התמודדות עם זיהומים, משבר האקלים – יידרשו פתרונות מעולם הביולוגיה והכימיה, אבל ברמה של השכלה גבוהה ולא מהבגרות. הביולוגיה והכימיה כביכול מתקדמות והופכות להיות יותר עדכניות, מה שהופך להיות החולשה שלהן כי בקצב שהעולם זז כמעט ואין שום קשר בין מה שלומדים היום בביולוגיה לאיפה שהיא תהיה בעוד חמש-שש שנים כשהילדים האלה יפגשו את שוק העבודה. התפקיד של הבגרות הוא לתת לנו ידע בסיסי ואת המפתח להיכנס להשכלה גבוהה, ודווקא הפיזר הזה במגמות עשה לנו נזק."

מה הצעד הנוסף שהמערכת צריכה לעשות, שמורות ומורים צריכים לעשות, כדי לאפשר שוויון מגדרי? לא רק בחינוך, אלא גם אחר כך, בצבא, באקדמיה ובהייטק?

"כשמדברים על מערכת החינוך אני חושבת שקודם כול זו הסברה. גם לתלמידות וגם לצוותי ההוראה. כשהייתי מורה פרטית ולימדתי בנות שהתקשו בחמש יחידות מתמטיקה, הפתרון הרבה פעמים היה 'מה הבעיה? תקבלי 100 בארבע יחידות,' לעומת בנים שהתקשו ואמרו להם 'אז תלמדו קצת יותר קשה.' נכון שזה בא ממקום טוב, אז היא תקבל 70 בחמש יחידות. אני חושבת שבמתמטיקה זה חלק מהדברים שנפתרו, כי עשו הבהרה מאוד ברורה למה ההבדל בין חמש לארבע משמעותי, ואנשים כבר לא אומרים את זה, לא לבנים ולא לבנות. זה עוד לא המצב בפיזיקה. עדיין יגידו לילדה יותר מלילד, 'פיזיקה זה קשה. זה באמת קשה.' אפשר לקבל 60. אבל גם אם מקבלים 60 ועוברים את הפיזיקה, אתם במקום אחר מלא לעשות בכלל – כולל לקבל 100 במקצועות אחרים. ומהאחוזים אנחנו רואים שאיכשהו אצל בנים יותר דוחקים להתמודד עם הקושי, ומנסים למנוע אותו מהבנות.

"הקושי הנוסף הוא תמיד מי הראשונה. תמיד הייתי לבד בחדר או עם עוד אחת. זה לא קל להיות האישה היחידה בחדר, בטח שזה לא קל להיות הנערה המתבגרת היחידה בחדר – ופה יש איזושהי אחריות למערכת לייצר תמיכה למי שעדיין נמצאות לבד עד שהמצב הזה ישתנה. לא הייתי פוסלת בכלל לימודים בהפרדה. אנחנו יודעים על בסיס מחקרים שבנות ובנים קולטים אחרת את החומר הזה, ניגשים אליו אחרת, מגיעים לאותו פתרון בדרכים שונות, ולכן דרכי ההוראה לעיתים רבות צריכות להיות שונות, לצד זמן ההתבטאות וזמן החשיבה. לא הייתי פוסלת למידה מופרדת מגדרית."

הרבה פעמים אומרים "הייטק", ותלמידות אומרות: "זה לא בשבילי. שם מתכנתים כל היום, לבד, בתוך איזה קובייה כזאת, ומקסימום אוכלים קצת גלידה ומשחקים פינג פונג, זה לא העתיד שאני רציתי." עכשיו, אחרי המלחמה, בשנתיים האחרונות מצטרפת גם המוטיבציה הביטחונית, להגן על המדינה. אני, באמצעות הטכנולוגיה, אצליח להמציא את כיפת ברזל הבאה, ולשמור ולהגן. איפה הבנות, התלמידות, בתוך החלומות האלה?

"גם בנות וגם בנים לא מבינים איך נראה ההייטק. ההייטק כבר שנים הוא לא במקום שבו אתה יושב ומתכנת. יש חלק מאוד קטן מההייטק שזה מה שהוא עושה. רוב ההייטק הוא עבודה בצוות, והוא הצגת מצגות, והוא גיוס כספים, והוא עבודה הרבה הרבה יותר מעניינת, מרתקת, כוללת מפגשים עם אנשים, עם לקוחות, עם מוצרים, ויש גם את החלק שמתכנת, חלקו, זה כבר ממש לא ההייטק. אנחנו כבר לא שם, ולא יודעים את זה.

"דבר שני, מה שהבנות והבנים לא יודעים זה איזה בעיות ההייטק פותר. אז עכשיו הנושא של ביטחון המדינה עולה, אבל זה שזה פותר את הבעיות של ההתמודדות עם משבר האקלים, זה שזה מייצר בגדים – איך מייצרים בגדים בעולם הזה שאין יותר חומרי גלם, ואנחנו גם לא רוצים להזיק. איך מייצרים אוכל, איך מייצרים תרופות. כל הדברים שבהחלט גם מעניינים בנות.

"והדבר השלישי שאנחנו צריכים לעבוד בו, זה עניין של האופי הארגוני. איך חברות ההייטק, בטח הצעירות והקטנות והמגובשות, מפסיקות להיות חבורת גברים שבבוקר עושים עבודה ביחד, ובערב יושבים על בירות בלילות, איך מייצרים סביבה שהיא מאפשרת גם לנשים וגם לגברים להיות חלק ממנה? פה דווקא רוב העבודה היא בצבא כי אין סיבה שבנות לא יהיו 50% מהיחידות הטכנולוגיות. זה גם יהפוך את היחידות ליותר מוצלחות וגם ייצר משפך רחב יותר לחברות, ואז הן יהיו מאוזנות יותר."

לאילו תלמידים משרד האוצר רצה לשלוח מכתב שבו ייכתב "הקרבת 40% משכרך העתידי"? תצפו ותגלו.